אופרה איטלקית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת שורת קישורים חיצוניים ותחתיה {{תב|ויקישיתוף בשורה}} במידה וחסר (תג) (דיון)
מ ←‏התקופה הרומנטית: קישורים פנימיים
שורה 27:
 
אחרי "נבוקו" ביסס ורדי את האופרות שלו על נושאים פטריוטיים ועל רבים מן המקורות הרומנטיים הסטנדרטיים:
[[ויקטור הוגו]] ("ארנאני", 1844); [[לורד ביירון]] (Il Duo Foscari, משנת 1844) ו[[ויליאם שייקספיר]] ("מקבת", 1847), "אוטלו"[[אותלו]], 1877 ו"[[פלסטף"]], 1893). ורדי ערך ניסויים בצורות מוזיקליות ודרמטיות בכוונה לגלות דברים, שאפשריים רק באופרה. בשנת 1877 יצר את "אוטלואותלו", שהדיחה את האופרה של רוסיני ותפסה את מקומה ומבקרי מוזיקה מתארים אותה כמשובחת בכל האופרות האיטלקיות של תקופת הרומנטיקה, שכל המרכיבים המסורתיים, אריות סולו, דואטים ומקהלות, ממוזגים במלואם בשטף ה[[מלודיה|מלודי]] וה[[דרמה|דרמטי]] שלה.{{הערה|הירשברג, "קסם האופרות של ורדי",עמ' 414}}
 
האופרה האחרונה של ורדי, "[[פלסטף]]" (1893), המבוססת בעיקר על [[נשי וינדזור העליזות]] ועל דמות האביר פלסטף מן המחזות [[הנרי הרביעי, חלק ראשון]] ו[[הנרי הרביעי, חלק שני]] מאת שייקספיר, השתחררה כליל מכבלי הצורה המקובלת. המוזיקה שלה עקבה אחר טקסט פשוט, רהוט ומהיר והכבוד שהעניקה לדפוסי דיבור רגילים פתח את הדרך לתקופה החדשה בתולדות האופרה, המעמידה את דפוסי הדיבור במקום הראשון. המערכה השנייה השלישית של "פלסטף" מבוססות על מורשת ה[[אופרה בופה]] וה[[קומדיה דל'ארטה]] ובאמצעותן יצרו [[אריגו בויטו|בויטו]] וורדי יצירה מופלאה, שכולה הברקות וחיוכים.{{הערה|הירשברג, "קסם האופרות של ורדי", עמ' 426-425}}