אופרה איטלקית – הבדלי גרסאות

 

אחרי "נבוקו" ביסס ורדי את האופרות שלו על נושאים פטריוטיים ועל רבים מן המקורות הרומנטיים הסטנדרטיים:

 

האופרה האחרונה של ורדי, "[[פלסטף]]" (1893), המבוססת בעיקר על [[נשי וינדזור העליזות]] ועל דמות האביר פלסטף מן המחזות [[הנרי הרביעי, חלק ראשון]] ו[[הנרי הרביעי, חלק שני]] מאת שייקספיר, השתחררה כליל מכבלי הצורה המקובלת. המוזיקה שלה עקבה אחר טקסט פשוט, רהוט ומהיר והכבוד שהעניקה לדפוסי דיבור רגילים פתח את הדרך לתקופה החדשה בתולדות האופרה, המעמידה את דפוסי הדיבור במקום הראשון. המערכה השנייה השלישית של "פלסטף" מבוססות על מורשת ה[[אופרה בופה]] וה[[קומדיה דל'ארטה]] ובאמצעותן יצרו [[אריגו בויטו|בויטו]] וורדי יצירה מופלאה, שכולה הברקות וחיוכים.{{הערה|הירשברג, "קסם האופרות של ורדי", עמ' 426-425}}