כלל האוקטט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עמית אבידן (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[
'''כלל האוקטט''' ('''Octet''' בתרגום מילולי - שמיניה) הוא [[כלל אצבע]] [[כימיה|כימי]] הקובע כי [[אטום|אטומים]] נוטים להיקשר ב[[קשר כימי]] כך שלכל אחד מהם יש שמונה [[אלקטרון|אלקטרונים]] ב[[רמות אנרגיה|רמת הערכיות]] הגבוהה ביותר שלו, בדומה ל[[קונפיגורציה אלקטרונית|קונפיגורציה האלקטרונית]] של [[גז אציל]]. על מנת להשלים קליפת ערכיות מלאה, אטומים מגיבים באמצעות [[קשר יוני|קבלת אלקטרונים]], [[קשר יוני|מסירתם]] או [[קשר קוולנטי|שיתופם]]. הכלל מתקיים בקבוצות של היסודות הראשיים, ובייחוד אצל [[פחמן]], [[חנקן]] [[חמצן]] וקבוצת ה[[הלוגן|הלוגנים]].
במונחים פשוטים יותר, האלקטרונים מסודרים במספר שכבות, או מעטפות, סביב [[גרעין האטום]]. בכל מעטפת, מלבד המעטפת הפנימית, יכולים להיות שמונה [[אלקטרון|אלקטרונים]], אך לא לכל אטום יש מספיק [[אלקטרון|אלקטרונים]] כדי למלא את המעטפת החיצונית שלו. [[מולקולה|מולקולות]] נוטות להיות יציבות כאשר לאטומים שלהן יש שמונה [[אלקטרון|אלקטרונים]] במעטפתם החיצונית, ולכן אטום שחסרים לו אלקטרונים ייטה להיקשר לאטום אחר אם ביחד הם יוכלו להשלים מעטפת.<br />
שורה 7:
==יוצאים מן הכלל==
* קליפת הערכיות הראשונה מכילה שני אלקטרונים בלבד. על כן, עבור קליפת ערכיות זו, מתקיים '''כלל הדואט''' (בתרגום מילולי - זוג). כך, יציבותו הכימית של אטום ה[[מימן]] (שלו אלקטרון אחד) מושגת באמצעות קבלת אלקטרון יחיד, זו של [[ליתיום]] (שלו שלושה אלקטרונים) באמצעות איבודו, ואילו אטום ה[[הליום]], שלו שני אלקטרונים, הוא אטום יציב.
*[[כלל האוקטט המצומצם]] (כמו [[בורון]] באינטראקציה BF<sub>3</sub>).
*אטומים בעלי שלוש רמות של אלקטרונים או יותר מסוגלים להרחיב את קליפותיהם החיצוניות על מנת ליצור מספר רב של קשרים. כך, למשל, יוצרים [[זרחן]] ו[[גפרית]] את התרכובות PCl<sub>5</sub> ו-[[גופרית שש פלואורידית|SF<sub>6</sub>]] בהתאמה.
* אם לאטום המרכזי במולקולה יש אורביטלי d ריקים, אז הוא יכול להכיל יותר מ-8 אלקטרונים ברמת הערכיות. רק אל-מתכות מהמחזור השלישי - בטבלה המחזורית - ומעלה (אם ברמת הערכיות שלהם אורביטלי הd ריקים), מסוגלים להרחיב את האוקטט שלהם - ליותר מ-8 אלקטרונים.
| |||