ההפיכה באיראן (1953) – הבדלי גרסאות

במהלך [[המאה ה-19]], [[איראן]] נתפסה בין שתי מעצמות שהיו במגמת התפשטות לכיוונה - [[האימפריה הבריטית]] ו[[האימפריה הרוסית]]. כשבמהלך המחצית השנייה של המאה, מדיניות הוויתורים של המונרכיה הקגהקאג'ארית למערב זכתה להתנגדות הולכת וגוברת מהבית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mark J. Gasiorowski|שם = U.S. Foreign Policy and the Shah: Building a Client State in Iran|מו"ל = (Cornell University Press: 1991)|שנת הוצאה = |עמ = p. 32}}}} ב-[[1872]], נציג של [[פול רויטרס]] נפגש עם [[נאסר א-דין שאה קגקאג'אר|נאסר א-דין שאה קגאקאגא'ר]] והסכים לממן את ביקורו היקר באירופה בתמורה לזכויות בלעדיות על תעשיית [[כריה|הכריה]] וה[[רכבת|רכבות]] באיראן. עם זאת, ההבטחות של השאה לרויטר מעולם לא יצאו אל הפועל בשל מחאה אלימה מבית ובשל התנגדותה של [[רוסיה]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Elwell-Sutton, L. P|שם = Persian Oil: A Study in Power Politics|מו"ל = (Lawrence and Wishart Ltd.: London)|שנת הוצאה = 1955|עמ = p. 12}}}} ב-[[1892]] השאה נאלץ לבטל את המונופול על תעשיית [[טבק (חומר גלם)|הטבק]] שניתן למייג'ור טלבוט, בעקבות [[מרד הטבק באיראן|הפגנות וחרם נרחב]] שהוטל על צריכת הטבק במדינה.

ב-[[1901]], [[מוזאפ|מוזפר א-דין שאה קגקאג'אר]] העניק לויליאם נוקס ד'ארצ'י זכויות לחיפוש נפט בממלכה למשך 60 שנים. ב-[[1907]] העביר ד'ארצ'י את אחזקותיו בפרס לחברת הנפט של בורמה שהייתה בבעלות בריטית. ב-26 במאי [[1908]] החברה מצאה מצבור נפט בעומק של 360 מטרים מתחת לפני הקרקע, וגדלה באטיות עד [[מלחמת העולם הראשונה]]. עת בה החשיבות האסטרטגית של פרס הובילה את ממשלת [[בריטניה]] לרכוש מניות בחברה ולמעשה השתלטה על תעשיית הנפט בפרס.

הבריטים עוררו את זעמם של הפרסים כשהמשיכו להתערב בענייניהם הפנימיים, בין היתר בזמן [[המהפכה החוקתית באיראן|המהפכה החוקתית]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mangol Bayat|שם = Iran's First Revolution: Shi'ism and the Constitutional Revolution of 1905–1909, Studies in Middle Eastern History|מו"ל = Oxford University Press|שנת הוצאה = 1991|ISBN = 0-19-506822-X|עמ = 336}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Browne, Edward G|שם = , "The Persian Revolution of 1905–1909"|מו"ל = Mage Publishers|שנת הוצאה = (July 1995)|ISBN = 0-934211-45-0}}}} הפגנות המונים אילצו את המלך מוזפר א-דין לקבל את החוקה שנקבעה ב-[[1906]], שבמסגרתה הוגבלו סמכויותיו. וכמו כן, אפשרה לפרלמנט (המג'לס) שנבחר באופן דמוקרטי, לחוקק את חוקי המדינה ולהוציאם לפועל, וזאת באישורו וחתימתו של ראש הממשלה. על פי החוקה, ראש הממשלה ימונה בידי השאה לאחר הצבעת אמון בפרלמנט. עם זאת, החוקה החדשה השאירה בידיו של השאה סמכויות רבות, בהם פרסום צווים מלכותיים, כוח למנות ראשי ממשלה ולפטרם (בהתאם להצבעות אמון בפרלמנט), מינוי חצי מחברי הסנאט (שלא כונס עד 1949), הצגת חוקים ואף פיזור הפרלמנט. כוחו השרירותי של השאה אמנם בוטל, אך תפקידו המשיך להיות משמעותי בקביעת ההחלטות בממלכה. הסתירות הפנימיות בחוקה גרמו בשנים שחלפו מאז כינונה לעימותים רבים. כשהן בריטניה והן רוסיה התנגדו למהפכה החוקתית וניסו לחתור תחתיה באמצעות גיבויו של המלך מוחמד עלי שאה קגקאג'אר{{אנ|Mohammad Ali Shah Qajar}}, שהחליט לבטל בכוח את החוקה ולפזר את הפרלמנט ב-1907, בטענה שהם נוגדים את החוק האסלאמי. ב-1910 הודח המלך מכיסאו על ידי תנועת גרילה שתמכה בחוקה.

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], שרר בפרס חוסר שביעות רצון ניכר מתנאי זיכיון הנפט הבריטי, שפעל תחת חברת הנפט האנגלו-הפרסית (APOC), ולפיה הממלכה קיבלה רק כ-16% מהרווחים הנקיים מהתעשייה. ב-[[1921]], אחרי שנים של ניהול כושל תחת שושלת קאג'אר, התרחשה הפיכה, שגובתה על ידי הבריטים והעלתה את גנרל [[רזא ח'אן|רזא חאן]] לשלטון. ב-[[1923]] רזא חאן מונה לראש הממשלה וצבר מוניטין כפוליטיקאי נקי כפיים. ב-[[1925]] הצביע הפרלמנט, שהיה נתון להשפעתו של רזא חאן, בעד סילוקו של [[אחמד שאה קגקאג'אר]] מכס המלכות. רזא חאןח'אן הוכתר במקומו כרזא שאה פהלווי ובכך ייסד את שושלת המלוכה החדשה. רזא שאה שינה את שם המדינה מפרס לאיראן והחל בתוכנית מהירה ומוצלחת למודרניזציה, שבאותו זמן הייתה בין המדינות העניות והנחשלות ביותר בעולם. עם זאת, רזא שאה שלט ביד רמה ולא סבל התנגדות לשלטונו. עד [[1930]] דיכא האחרון כל סוג התנגדות לשלטונו, בניגוד למגבלות הדמוקרטיות שנבעו מהחוקה. מתנגדי שלטון הושלכו לבית הכלא ובמקרים מסוימים אפילו הוצאו להורג. בעוד חלק הסכימו עם מדיניותו, בטענה כי מדובר בהכרח לנוכח חוסר היציבות ממנה סובלת איראן, אחרים סברו כי מדיניות זו אינה מוצדקת. אחד ממתנגדי מדיניות זו היה הפוליטיקאי [[מוחמד מוסאדק]], שנכלא ב-[[1940]], ובעקבות זאת פיתח סלידה לשלטון השאה והפך לתומך נלהב בהלאמת נפט כוללת.

בתקופת שלטונו ניסה [[רזא ח'אן]] למתן את ההשפעות המערביות והקולוניאליות ועשה זאת דרך ניסיון איזון בין בריטניה, רוסיה וגרמניה. כשבשנת 1930 אף ניסה לבטל את זיכיון הנפט הבריטי שניתן בתקופת שלטון שושלת קגקאג'אר. אך נכשל לאור חולשתה המדינית של איראן. אף על פי שאיראן נשארה נייטרלית לאורך כל ראשית מלחמת העולם השנייה, לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, [[הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן|הסובייטים והבריטים פלשו לאיראן]], וזאת במטרה להבטיח לעצמם עתודות נפט לזמן המלחמה. בתקופה זו לאור הנייטרליות וכן החברות שהתפתחה בין היטלר לרזא חאן הוגלה האחרון מאיראן על ידי הבריטים, ובמקומו מונה בנו [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] כשהיה בן 22 בלבד. בראשית תקופת שלטונו רזא שאה העניק את מירב הריבונות לידי ה[[מג'לס]] האיראני. בתום מלחמת העולם השנייה לאחר שהתפנו הכוחות הבריטים והסובייטיים, התפתחו באיראן תנועות לאומניות אנטי-מערביות שראו בשליטה הבריטית על עתודות הנפט האיראנים כהמשך דרכה הקולוניאלית של בריטניה ומדינות המערב. תוך ניצול לא הוגן של משאבי הטבע האיראנים.