חוק הרפורמה של 1832 – הבדלי גרסאות

גריי, ליברל שצידד ברפורמה מאז היבחרו לפרלמנט ב-[[1786]], ניסה להעביר את חוק הרפורמה מיד עם מינויו לראש ממשלה בחודש מרס [[1831]]. החוק עבר ברוב דחוק בקריאה ראשונה ושנייה בבית הנבחרים, אך השלמת תהליך החקיקה נכשלה ולכן פוזר הפרלמנט. שאלת הרפורמה עמדה במוקד מערכת הבחירות והוויגים חסידי הרפורמה זכו לרוב גורף, תוך שהם מנצחים כמעט בכל המחוזות שבהם היה קהל בוחרים ממשי. נוסח שני של החוק אושר בבית הנבחרים ברוב של כמאה צירים, אך טורפד בבית הלורדים, בין היתר בגלל התגייסות של [[לורדים רוחניים|נציגי הכנסייה בבית הלורדים]] נגדו. הזעם הציבורי על דחיית הרפורמה התבטא בגל של [[מהומה|מהומות]] אלימות שנמשך מספר ימים בכמה ערים. נוסח שלישי של החוק אושר בבית הנבחרים במושב הבא שלו, במרס [[1832]], והועבר לבית הלורדים. מתנגדי הרפורמה בבית הלורדים, שלא רצו לקומם את הציבור בהצבעה נגד הצעת החוק, ניסו להכניס בה שורה של שינויים כדי לעקרה מתוכן. בתגובה הציעו שרי הממשלה למלך [[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]] להעניק תוארי אצולה (המקנים מושב בבית הלורדים) לעשרות פוליטיקאים חסידי הרפורמה, כדי לאפשר את העברת הצעת החוק ללא שינויים משמעותיים. המלך, אף שתמך ברפורמה, נרתע מצעד קיצוני שכזה, ולכן התפטר גריי. ו[[הדוכס מוולינגטון]], בעל העמדות השמרניות הקיצוניות, התבקש להרכיב ממשלה במקומו. התפתחות זו הציתה גל נוסף של מהומות, שכונו "ימי מאי", במהלכן הותקפו בתים בבעלותם של לורדים ושל בישופים, ובתי כלא נפרצו. לדעת היסטוריונים מסוימים, בהם [[אריק הובסבאום]], בריטניה הייתה קרובה ל[[מהפכה]] בימים אלה. עתה שינה המלך את עמדתו: הוא שב והטיל על גריי להרכיב ממשלה, ואיים על הלורדים כי אם יעמדו בהתנגדותם, יכניס עשרות ויגים לבית הלורדים, במספר הדרוש כדי לאפשר את אישור הרפורמה. האיום פעל את פעולתו, רוב מתנגדי החוק נעדרו מההצבעה, וב-[[4 ביוני]] הוא אושר בבית הלורדים. ב-[[7 ביוני]] [[1832]] נכנס החוק לתוקף לאחר שאושר בידי המלך.