פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 2 בתים ,  לפני 11 חודשים
מ
לאחר שהגיעו ללונדון ידיעות על כוונה מידית של סמית להכריז על עצמאות באופן חד-צדדי, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-[[11 בנובמבר]], נערכה שיחת טלפון בין וילסון לסמית ביוזמת הראשון, אשר ניסה לשכנע את סמית לדחות את ההכרזה ולחדש את המשא ומתן. סמית סרב, וכינס את ממשלתו לפי תוכניתו להצבעה סופית על הכרזת העצמאות. ההצבעה עברה פה אחד, וטקס ההכרזה נקבע לאותו היום.{{הערה|McLaughlin, Peter (1980). ''Ragtime Soldiers: the Rhodesian Experience in the First World War''. Bulawayo: Books of Zimbabwe. {{ISBN|0-86920-232-4}}.}} בשעה 11:00, החל איאן סמית להקריא את הכרזת העצמאות. בסופה, אל מול מחיאות הכפיים של הקהל, חתמו חברי ממשלת רודזיה על הכרזת העצמאות, והצטלמו לתמונה רשמית.{{הערה|שם=White, Matthew C. (1978)|White, Matthew C. (1978). ''Smith of Rhodesia: A Pictorial Biography''. Cape Town: Don Nelson. {{ISBN|978-0909238360}}.}} בעיני ממשלת רודזיה הכרזת העצמאות סיימה את תקופת המושבה, והפכה את המדינה למדינה עצמאית שהיא [[ממלכות חבר העמים הבריטי|ממלכה בחבר העמים הבריטי]], במעמד זהה לזה של [[אוסטרליה]] לדוגמה.{{הערה|שם=Smith, Ian (June 1997)}}{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} מספר שעות לאחר הכרזת העצמאות, הורה [[ראש ממשלת בריטניה]] [[הרולד וילסון]] למושל המושבה המפרי גיבס לפטר את ראש ממשלת רודזיה סמית ואת יתר שר הממשלה. גיבס עשה זאת, תוך כדי שהוא מאשים את סמית ואנשיו בבגידה. ממשלת רודזיה הביעה התעלמות מהצעד הפורמלי של גיבס, תוך כדי ציון כי החוקה החדשה של רודזיה לא מקנה למושל המושבה עוד סמכויות שלטוניות בה.{{הערה|Peterson, Robert W, ed. (1971). ''Rhodesian Independence''. Interim History. New York: Facts On File. {{ISBN|978-0-87196-184-6}}.}}
 
ממשלת רודזיה ליוותה את הכרזת העצמאות והחודשים שלאחריה בהכרזה על [[מצב חירום]] לאומי, על מנת לייצב את המדינה. בכלל זה נעצרו כמה מתנגדים פוליטיים, [[צנזורה]] נכפתה על העיתונות ושאר כלי התקשורת, ותקנות קיצוב הוטלו השימוש ב[[בנזין]]. בדרך כלל החדשות על הכרזת העצמאות התקבלו התקבלו על ידי הלבנים באהדה. גם האוכלוסייה השחורה נמנעה תחילה מתגובות חריפות, מלבד כמה דיווחים על רגימה באבנים של מכוניות של אזרחים לבנים בשכונות שחורות בפאתי [[בולוואיו]].{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} אף על פי שכאמור מבקרים זרים שונים מציינים את מה שנתפס בעיניהם כשהשלמה של השחורים ברודזיה עם עצמאות ארצם תחת שלטון המיעוט הלבן, ארגוני ההתנגדות השונים של אוכלוסייה הקפידו לגלות ביקורת חריפה על ממשלת סמית, תוך טענה שהם המייצגים האמתיים של השחורים ברודזיה. כך למשל ג'ייסון מויו, איש ארגון ההתנגדות השחור [[ZAPU]] אשר באותה העת שהה בלונדווןבלונדון, תיאר את הכרזת העצמאות כאקט של "בגידה ומרד" בבריטניה, קבע כי "חייהם של ארבעה מיליוני אפריקאים בלתי חמושים עומדים כעת סכנה".{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/november/11/newsid_2658000/2658445.stm "1965: Rhodesia breaks from UK"]. London: BBC. 11 November 1965. Retrieved 4 July 2013.}}
[[קובץ:31 Shackleton mail drop Aug1970.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מטוס חיל האוויר המלכותי משתתף ב[[הסגר ביירה]], יולי [[1970]]]]
ב-[[25 בנובמבר]], כשבועיים לאחר הכרזת העצמאות, התכנס הפרלמנט הרודזי לישיבה סוערת.{{הערה|שם=Wood, J R T (April 2008)}} בעוד חברי [[החזית הרודזית]], מפלגת השלטון בעלת הדומיננטיות הרחבה בפרלמנט הביעו שביעות רצון מצעדי הממשלה, הפגינה האופוזיציה צעדים נמרצים. בלט בהתנהלותו חבר הפרלמנט העצמאי אהרן פאליי, אשר טען כי הכרזת העצמאות איננה חוקית. לאחר שקולות המחאה של פאליי לא פסקו, הציע יושב ראש הפרלמנט מפאליי ומכל מי שמתנגד לצעדי הממשלה לעזוב את המקום, ולתת לישיבת הפרלמנט להמשיך כסדרה. פאליי סירב והמשיך להשמיע את מחאותיו, עד שהוצא בכוח מהפרלמנט על ידי כוח המשמר המקומי, תוך כדי שהוא צועק "[[אלוהים נצור את המלכה|אלוהים נצור את המלכה!]]".{{הערה|[http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,842248-1,00.html "Rhodesia: The Shortened Fuse"]. ''Time'' (New York: Time, Inc.). 3 December 1965. Retrieved 24 July 2013.}} בעקבות פאליי יצאו במחאה מהאולם חברי פרלמנט נוספים מהאופוזיציה.{{הערה|שם=Wood, J R T (April 2008)}}