בדיקת חמץ – הבדלי גרסאות

מדין ה[[תורה]] אסור שיהיה ברשות האדם חמץ בפסח, כפי שנאמר: {{הדגשה|מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, 'וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ'|שמות יג ז|ספר שמות, פרק י"ג, ז'}}, ובפסוק נוסף: {{הדגשה|שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּ'''בָתֵּיכֶם'''.|שמות יב יט|ספר שמות, פרק י"ב, י"ט}}. כמו כן התורה מצווה על האדם "להשבית" את החמץ שברשותו לפני הפסח: {{הדגשה|אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם.|שמות יב טו|ספר שמות, פרק י"ב, ט"ו}} (ה"יום הראשון" הוא [[ערב פסח|ערב הפסח]], [[י"ד בניסן]] לפני הצהרים). למרות [[מצוות]] אלו, נאמר ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]]{{הערה|1=פסחים ד ב.}} שבדיקת חמץ אינה חובה [[דאורייתא|מן התורה]], שכן מהתורה מספיק לבטל בלבד (ביטול חמץ הוא הכרזה כי האדם רואה בחמץ שברשותו דבר בטל וחסר ערך, כעפר הארץ), ובזה יוצאים ידי חובת ביעור. אמנם כאשר לא נעשה 'ביטול', נחלקו [[ראשונים|הראשונים]] האם ישנה חובה מן התורה לבדוק את החמץ: יש מן הראשונים<ref>[[רש"י]] במסכת פסחים דף ד' עמוד א', וה[[ר"ן]] בפירושו על הרי"ף בתחילת מבכתמסכת פסחים.</ref> שסוברים שאז חובת הבדיקה היא מן התורה, ויש שסוברים<ref>תוספות כפי שביארוהו כמה מן ה[[אחרונים]]</ref> שמן התורה אין חיוב בדיקה, מכיוון שמהתורה אינו עובר איסור אלא בחמץ שידוע לו על מקום המצאו, אך אין חיוב '''לחפש''' אחר החמץ.

אך כמה ראשונים מבהירים, שאף שניתן [[מדאורייתא]] לבער את החמץ על ידי ביטולו, תיקנו חכמים חובה לבדוק את החמץ . שלשה טעמים נתנו לתקנה זו: האחד<ref>רבינו ניסים בתחילת פירושו למסכת פסחים ועוד.</ref>, שמא יהיו אנשים שביטול חמצם לא היה בלב שלם, ויעברו על איסור [[חמץ#איסור חמץ בפסח|בל יראה ובל ימצא]]. השני<ref>רבינו ניסים הנ"ל, תוספות למסכת פסחים דף ב' עמוד א' דיבור המתחיל "אור לארבעה עשר" ועוד</ref>, שמא תוך כדי הפסח ימצא אדם חמץ ויאכלנו. ולמרות שברוב [[איסור מדאורייתא|איסורי התורה]] לא מופיע שהאדם צריך לבערם מביתו שמא יבוא לאכלם, אך חמץ שונה משאר האיסורים בכך שהאדם רגיל לאוכלו כל השנה, ולכן גדל החשש שמא יבוא לאכלו{{הערה|1=תוספות הנ"ל. או משום שזהו איסור שהחמירה בו התורה ביותר לאסרו ב[[בל יראה ובל ימצא]] - איסור שלא קיים בשאר איסורי התורה}}, הטעם השלישי לבדיקה הוא<ref>[[אור זרוע]], [[חכמת מנוח]] למסכת פסחים בתחילתו.</ref> כדיכמין שהאדם'תזכורת' לאלבטל ישכחאת לבער חמצוהחמץ. יש אף המדגישים כי עיקר כוונת התורה - '''בבדיקה ובביעור הממשי''' של החמץ, ולא בביטול.{{הערה|1=רבנו [[מנחם המאירי]] פסחים ב,א. ןכןוכן משמעמובן מתוספות מסכת פסחים דף ד' עמוד ב' דיבור המתחיל "מדאורייתא"}}