קמילו בנסו די קאבור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-19 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון)
הרחבה
שורה 36:
|צאצאים=
|יורש העצר=}}
הרוזן '''קמילו בנסו די קאבור''' ([[איטלקית]]: '''Camillo Benso Conte di Cavour''', {{שמע|קובץ=It-Camillo Benso conte di Cavour.ogg}}; {{כ}}[[10 באוגוסט]] [[1810]] - [[6 ביוני]] [[1861]]) היה ראש ממשלת ממלכת [[ממלכת סרדיניה|ממלכת סרדיניה-פיימונטה]] ואח"כ [[ראש ממשלת איטליה|ראש הממשלה]] הראשון של [[איטליה]] ודמות מפתח במאבק ל[[איחוד איטליה]].
 
==חייו==
===נעוריו ותחילת דרכו===
קאבור נולד ב[[טורינו]] בתקופה ה[[נפוליאון|נפוליאונית]], למשפחה שהשיגה שטח רב בזמן [[הקיסרות הראשונה|הכיבוש הצרפתי]]. הוא נשלח לאקדמיה הצבאית של טורינו כשהיה בן עשר בלבד. לעיתים קרובות הסתבך עם הממונים עליו ועקשנותו הקשתה עליו להסתגל למשמעת הצבאית הנוקשה. במקרה אחד ארוחותיו נשללו ממנו והוא קיבל מים ולחם בלבד במשך שלושה ימים, בגלל שנתפס קורא [[ספר]]ים שהאקדמיה אסרה על קריאתם. על אף בעיות המשמעת, גויס ב-[[1827]] לצבא [[ממלכת סרדיניה|ממלכת סרדיניה-פיימונטה]] כ[[הנדסה צבאית|מהנדס צבאי]], הודות להיותו מהיר תפיסה בנושאים [[מתמטיקה|מתמטיים]]. בתקופת הצבא למד קאבור [[אנגלית]] וכן את משנתם של [[ג'רמי בנת'ם]] ו[[בנז'מין קונסטן]], והחל לפתח אידאולוגיה [[ליברליזם|ליברלית]]. נטיותיו האידאולוגיות עוררו חשד מצד המשטרה. בנובמבר [[1831]] פרש מהצבא הן משום שהשתעמם מהחיים הצבאיים והן משום אי-אהדתו לשליט ממלכת סרדיניה החדש, [[קרלו אלברטו]].
 
לאחר שחרורו, העביר קאבור את זמנו ב[[שווייץ]], לצד קרוביו ה[[פרוטסטנטים]] שחיו ב[[ז'נבה]]. הוא הוקסם מה[[קלוויניזם]] ואף המיר את דתו, אך חזר ל[[קתוליות]] לאחר זמן קצר. אלכסנדר וינֶה, כומר קלוויניסטי, שכנעו בצורך [[הפרדת הדת מהמדינה|להפריד את הדת מהמדינה]], השקפה שבה החזיק קאבור עד מותו. לאחר שהותו בשווייץ, נסע ל[[פריז]], שם צפה בדיוני הפרלמנט הצרפתי והתרשם במיוחד מנאומיהם של [[פרנסואה גיזו]] ו[[אדולף טייה]]. אז החליט לפנות לקריירה פוליטית. משם הגיע ל[[לונדון]], אך התאכזב מהפוליטיקה הבריטית והמשיך בדרכו ל[[אוקספורד]], [[ליברפול]], [[ברמינגהאם]], [[צ'סטר]], [[נוטינגהאם]] ו[[מנצ'סטר]]. עוד עבר קאבור ב[[הולנד]], ב[[גרמניה]] ובחלקה הגרמני של שווייץ, לפני שסיים את מסעו וחזר לטורינו.