הבדלים בין גרסאות בדף "המהפכה הצרפתית"

נוספו 18 בתים ,  לפני שנתיים
הוספת דרך קישור בשורה ראשונה , ניסוח
(הוספת דרך קישור בשורה ראשונה , ניסוח)
'''המהפכה הצרפתית''' (ב[[צרפתית]]: '''Révolution française''') הייתה תקופת טלטלה וחילופי שלטון ב[[היסטוריה של צרפת]] בין [[1789]] ל-[[1799]], שהתחוללו בה שינויים מהותיים בסדרי החברה והממשל ומהווה ציון דרך בתולדות העולם המודרני.
 
במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-18]], תחת שלטונו של [[לואי השישה עשר]], קרסה הממלכה במשבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל ה[[קורפורציה|חלוקה למעמדות]] ו[[פריווילגיה חברתית|זכויות-יתר]]. ב-1789 לא היה יכול הכתר לשלם עוד את חובותיו או לגייס די כוח פוליטי כדי להעביר את הרפורמות הנדרשות, ונאלץ לכנס את [[אספת המעמדות של 1789|אספת המעמדות]] כדי להשיג את הסכמת כל נתיניו להעלאת מסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של ה[[מלוכה אבסולוטית|מלוכה האבסולוטית]] ופתח את הדרך לבחינת מודלים חדשים, בהשפעת רעיונות [[עידן הנאורות]] שנפוצו בקרב המשכילים. עם פתיחת אספת המעמדות הכריזו פשוטי העם, "המעמד השלישי", כי הם דורשים שוויון אזרחי ו[[חוקה]], והקימו את [[האספה המכוננת הלאומית|האספה הלאומית]]. השלטון ניסה לדכאם, אך ב-14 ביולי 1789 יצא ההמון בפריז לרחובות ו[[נפילת הבסטיליה|כבש את הבסטיליה]] בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. כמו כן פרץ גל של [[הפחד הגדול|מהומות איכרים]] באזורי הכפר. ב-4 באוגוסט ניצלו זאת רודפי השוויון באספה כאמתלה ל[[ליל 4 באוגוסט 1789|ביטול זכויות-היתר המעמדיות]]. ב-26 באוגוסט אושררה [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]], והאספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור [[מלוכה חוקתית]].
 
הניסיון לגבש הסכמה רחבה, שהובל בידי דמויות כמו [[המרקיז דה לה פאייט]] ו[[אונורה מירבו]], נכשל. פערים הולכים וגדלים ניבעו בין השכבות והסיעות באספה ובציבור ככל שנענו התביעות המוקדמות. בתחילה ביקשו הליברלים [[זכות בחירה]] מוגבלת בסף הכנסה, [[הפרדת רשויות]] ומערכת [[בלמים ואיזונים]]. בהמשך עלו כוחות שמאל שתבעו שלטון ריכוזי חזק שייבחר על ידי כלל הציבור ויערוב גם לשוויון חברתי. ככל שהמהפכה התקדמה, כך פנו יותר ממתנגדיה לגלות והגירה ואף ניסו ליזום מרידות ממדינות אחרות. בקיץ 1790 בוטל מעמד האצולה והאספה תבעה מ[[הכנסייה הקתולית]] [[חוקת הכמורה|להישבע אמונים למדינה תוך עקיפת הממסד הדתי]]. סירוב רוב הכמרים הניע מדיניות דיכוי כלפיהם שקוממה את השמרנים, ומחאתם דרבנה הקצנה משמאל שלובתה בעיקר על ידי [[המועדון היעקוביני]] רב-ההשפעה. המלך לואי זמם בסתר נגד המהפכה ועמד בפומבי לצד הגולים והכמרים. ב-20 ביוני 1791 ניסה להימלט מפריז והוקיע את כל הצעדים שאולץ להסכים להם. החשש מהתמוטטות מפעלם ומאלימות האספסוף הניע רבים מוותיקי המהפכה להתמתנות עוד קודם. כשהקיצונים בפריז תבעו להדיח ולשפוט את המלך, דיכאו אותם המתונים בכוח בטבח שאן דה מארס ב-16 ביולי והקימו את מועדון ה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]], שפרשו מן היעקובינים. ב-1 באוקטובר אושררה "חוקת 1791" שיצרה מלוכה חוקתית, בתקווה לסדר פוליטי יציב.
משתמש אלמוני