רצח ארלוזורוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
אין צורך לחזור על התאריך
שורה 17:
 
==הרצח==
כשקולות אלה מהדהדים ברקע, חזר ארלוזורוב לארץ ישראל ב-[[1614 ביוני]] [[1933]]. ב[[ליל שבת]], [[16 ביוני]] 1933, בשעה 21:30, ישבו ארלוזורוב ורעייתו [[סימה ארלוזורוב]] בפנסיון "[[קטה דן]]" (שהיה ממוקם במקום בו נמצא בשנות ה-2000 [[מלון דן תל אביב|מלון דן]]) ב[[תל אביב]], במרפסת הפונה אל הגן. כשהבחינו כי קהל סקרנים נקהל סביבם, החליטו לצאת לטיול רגלי לאורך חוף הים לכיוון [[הירקון]].
 
בהתקרבם ל[[שפך הירקון]] הבחינה סימה בשני גברים שהלכו בעקבותיהם, האחד גבוה והשני נמוך. "השנים העוקבים אחרינו אינם מוצאים חן בעיני" אמרה לבעלה. הם יצאו מן החוף ונכנסו לשכונה קטנה ליד שפך הירקון. הם שוטטו בין בתי השכונה, וכשהרגישו כי נפטרו מן העוקבים, חזרו לחוף הים ופנו דרומה לכיוון מרכז תל אביב. שוב הבחינו בעוקבים. בהתקרבם לבית הקברות המוסלמי (במתחם בו שוכן בשנות ה-2000 [[מלון הילטון תל אביב|מלון הילטון]]) פנו שני העוקבים לעבר ארלוזורוב וסימה. אחד מהם האיר בפנס את פני ארלוזורוב. ארלוזורוב פנה אליהם ושאל "מדוע אתם מפריעים לנו?", וסימה הוסיפה "עזבו אותנו". הגבוה מבין השניים שאל בעברית "כמה השעה?" (ביטוי שאינו מקובל בשפה העברית, אך מקובל בשפות אירופה וב[[ערבית]]). ארלוזורוב ענה "אין זה עסקך", ושוב שאל הגבוה "כמה השעה?" ובני הזוג החלו לפסוע לדרכם. ברגע זה שלף הנמוך אקדח וירה בארלוזורוב. שני המתנקשים הסתלקו בריצה ונעלמו.{{הערה|[[דוד תדהר]], '''בשירות המולדת''', תל אביב: הוצאת ידידים, 1961; עמוד 378}}
שורה 25:
==הניתוח==
 
בשעה 22:00, בליל שבת ה-[[16 ביוני]] [[1933]], הובא ארלוזורוב הפצוע במכונית פרטית ל[[בית החולים הדסה (תל אביב)|בית החולים הדסה]] ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. הוא היה פצוע על ידי קליעמקליע אחד בבטנו, עם [[שטף דם פנימי]] גדול. ידיד משפחת ארלוזורוב, ד"ר [[יוליוס קליברג]] (ׁׁׁׂ1894-1988), מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים הדסה בירושלים, היה במקרה בתל אביב והתאכסן באותו מלון בו שהתה משפחת ארלוזורוב. הוא הגיע כאשר ד"ר [[חיים שטיין|אמיל שטיין]] התרחץ לניתוח של ארלוזורוב. ד"ר קליברג ידע שפרופסור [[מכס מרכוס]] נמצא בתל אביב והציע לד"ר שטיין להביאו כתגבור. ראש העיר [[מאיר דיזנגוף]] שלח את מכוניתו להביא את מרכוס, ובינתיים החל צוות בית החולים להכין את המכשור לעירויל[[עירוי דם]]. אך תקלה במכשיר עיכבה את מתן הדם, ולמרות שהפציעה לא נחשבה לאנושה, ארלוזורוב נפטר כעבור שלוש שעות כתוצאה מ"חוסר-דם חריף". ד"ר [[אריה אלוטין]] שהשתתף בניתוח כעוזר שני מעיד על מה שהתרחש בחדר הניתוח{{הערה|"[[הרפואה]]" מתאריך 1.4.1973, כרך פ"ד חוברת ז' עמ' 413}}:
 
{{ציטוט|תוכן=היכרותי הראשונה עם פרופ' מרכוס הייתה ביוני 1933, כשהביאו לבית החולים "הדסה" ברח' בלפור את הד"ר חיים ארלוזורוב הפצוע, מרכוס שהה אז כתייר בתל אביב. הובהלתי למקום על ידי [[ההגנה]] (כי הייתי בחופשה), נוכחו שם כבר ראש העיר, מאיר דיזנגוף, גזבר הסוכנות, [[אליעזר קפלן]], סגן ראש העיר [[ישראל רוקח]]. דיזנגוף הכיר את מרכוס, קודם ב-[[ברלין]], בשנת 1932, הוחלט לנצל את הזדמנות שהותו בארץ ולהזמינו להתייעצות. [[מכס מרכוס]] השתתף בניתוח, לא כאן המקום למסור את פרטי הניתוח, אולם יש לציין, שהיה פה מקרה נדיר: של קרע [[וריד שער הכבד|וריד השער]], פציעת ה-[[כבד]], [[המעי הגס|הכרכשת]] ואיבוד [[דם]] רב.}}
 
ד"ר [[אפרים סיני]], שהיה באותה תקופה מנהל מחלקת העיניים, כותב בספרו "במלוא העין - מעולמו של רופא"{{הערה|'''במלוא העין - מעולמו של רופא''', ד"ר [[אפרים סיני]] , צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, פרק 67, עמודים 155-6}} על המקרה:
 
{{ציטוט|תוכן=אני זוכר את הלילה הנורא של רצח ארלוזורוב. השמועה שהוא נורה פשטה בעיר כמו שריפה ביער. למרות שעת הלילה המאוחרת, צבאו מאות על שער בית-החולים הדסה ברחוב בלפור. בבית החולים פנימה שררה מהומה ואנדרלמוסיה. את ארלוזורוב הפצוע הביאו במכונית פרטית, ועד שהזעיקו את הרופאים ואת צוות חדר-הניתוח עבר זמן יקר. ארלוזורוב דימם מהפצע בבטנו, אבל היה בהכרה מלאה. "ראה מה שעשו לי" אמר לדיזנגוף. בחדר הניתוח התרחש מחזה מאקאברי. את הניתוח ביצע ד"ר [[חיים שטיין|חיים (אמיל) שטיין]] ועזר לידו דוצנט מרכוס, ששהה אז בארץ כאורח. סיפרו שבאמצע הניתוח חטף ד"ר מרכוס את הסכין מידו של ד"ר שטיין. שמועות על גבי שמועות דלפו מחדר-הניתוח, קהל של רופאים הצטופף במסדרון. ארלוזורוב נפטר על שולחן הניתוחים.}}