חאנות קרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא נחוץ |
|||
שורה 58:
שקיעתה של ח'אנות קרים הייתה תוצאה של החלשות האימפריה העות'מאנית ושינוי במאזן הכוחות במזרח אירופה לטובת יריבותיה. הצבאות הקרימאים לא הצליחו להשיג שלל במערכות שניהלו בשיתוף עם העות'מאנים וה[[רוסים]] הפכו לכוח חזק מדי מכדי שיאפשר לקרימאים מסעות [[ביזה]] בתחומו, בנוסף [[הסכם קרלוביץ]] בשנת 1699, אסר פשיטות שכאלו. השחיקה הפוליטית-כלכלית הובילה לקונפליקטים ומאבקי שליטה בין השבטים השונים שהרכיבו את הח'אנות.
במחצית הראשונה של המאה ה-17 הופיעו מהמזרח שבטים [[קלמיקים|קלמיקיים]] וניהלו מלחמה עם הקרימאים המוחלשים, תוך שהם כורתים ברית עם הרוסים. לקראת סוף המאה ה-17 כוחות אוקראינים ורוסים ניהלו קמפיינים ממושכים בדרום [[אוקראינה]] ובקרים, שפגעו עוד בח'אנות. היה זה ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735-1739
מצב הלוחמה נמשך גם במהלך מלוכתה של [[יקטרינה הגדולה]]. [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)]] הסתיימה ב[[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה]] שהפך את קרים לעצמאית מהעות'מאנים ולמעשה תחת השפעה הולכת וגוברת של [[האימפריה הרוסית]]. הח'אן האחרון של קרים, סאהין גיראי, הודח על ידי יקטרינה ב-1783, תוך שהיא מספחת, [[דה פקטו]], את חצי האי קרים, ומחסלת את הח'אנות.
| |||