הבדלים בין גרסאות בדף "עומר בן אל-ח'טאב"

* ערכי ומשקלי המטבעות האסלאמיים: פלש'- פלס מנחושת כערך הנמוך ביותר, 7 דינארים מזהב זהים במשקלם הכולל ל 10 דרהמים מכסף. בשנת [[2006]] חשבו גורמים ב[[מלזיה]] את המשקלים המדויקים שלהם ומשקלים אלו התקבלו כנכונים על ידי כל המוסלמים: 4.25 גרמים לדינאר זהב, 2.975 גרמים לדרהם כסף, וכך שוים 10 דרהמים במשקליהם המצורפים למשקליהם המצורפים של 7 דינארים מזהב. לימים ישתמש [[דאעש]] במשקלים ובערכים אלו למטבעותיו, אבל הסדרה הראשונה של המטבעות משנת הג'רה 1436 היתה כולה תרמית באשר לטוהר המתכות במטבעות ובאשר למשקליהם. שלטונות דאעש רמו את נתיניהם. משקלי המטבעות לא תאמו את מה שנכתב עליהם, והיו כולם עשויי פלדה מצופה ב[[כסף]], [[זהב]], ו[[נחשת]].
 
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם, וארגונם הקהילתי אוּשר. חובתם היחידה הייתה תשלום [[מס גולגולת]] ומס קרקע – שהיו מסים מקובלים מאוד. מס הקרקע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא-מוסלמים כתמורה להגנה שהוענקה להם על ידי המוסלמים - דהיינו, התחייבותה של האימפריה האסלאמית להגן עליהם ולשומרם בחסותה. מס הקרקע על "בני החסות" היה 50 אחוזים מהיבול, ומס הקרקע שהוטל על מוסלמים היה "ח'מש'", חומש מן היבול. זה היה אמצעי לחץ לגרום לבני חסות להתאסלם. בקרב יהודים נטו הרוב כאשר עבודת האדמה חדלה להיות עסק מפרנס עבורם, ולא עמדו בנטל המסים, לנטוש את האדמות ולעבור לערים וכל הנוטשים החליפו את עסקיהם והתפרנסו מעבודות עירוניות, בעקר מסחר. תופעה זאת היא המקור לכך שיהודים הפכו ל"עם של סוחרים". בין המעוט שבחר להשאר בכפרים כעובדי אדמה היו שהתאסלמו כעבור דורות. כך קרה שהכפרים יוטה ואשתועואשתמוע שתושביהם היהודיים התאסלמו במאה ה 9 לספירה הנוצרית, ל[[יטא]] ו[[סמוע]],. הזכירו המקורות האסלאמיים הזכירו שעומר היה מי שחלק אדמות בהר חברון לחייליו.
 
על-פי המסורת, עומר הוא שהנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"[[הג'רה]]" של מוחמד לאל-מדינה (622).
עומר [[רצח|נרצח]] במסגד בשעת התפילה על ידי שנים , אחד מהם היה [[פירוז נהונדי]] {{אנ|Piruz Nahavandi}} לוחם [[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]], שלאחר [[קרב אל-קאדסיה]], נלקח כעבד ל[[חצי האי ערב]]. לפני מותו הספיק עומר למנות מועצהמועצת של שישה בוחרים (ה"[[מועצה מייעצת|שורא]]"), שעליה פקד למצוא מועמד מתאים. השורא בחרה את [[עות'מאן|עות'מאן בן עפאן]] לח'ליפה השלישי באסלאם.
=== ה"שורא" הראשונה באסלאם ===
הורכבה משישה בוחרים: עלי בן אבי טאלב, עת'מאן בן עפאן, ש'עד אבן אבי וקאץ, אלזביר, טלחה, ועבד אלרחמאן אבן עוף, (ה"[[מועצה מייעצת|שורא]]"), שעליה פקד למצוא מועמד מתאים מקרבה, תחת השגחת בנו. טעמי השגחה זאת היו משתי סברות חלופיות:
*עומר פקד על בנו להוציאם להורג אם לא יבחרו ח'ליפה בתוך 3 ימים.
*עומר הפקיד את בנו כשומר עליהם, כדי למנוע התערבות חצונית.
השיעים מאשימים את [[עאאשה]] אלמנתו הצעירה ביותר של [[מחמד]], כמי שהסיתה נגד עלי, היורש הראוי בעיניהם. לטענתם ההתערבות החצונית היתה זאת של עאאשה.
כעבור שלשת ימים הסירו 3 מן המועמדים את מועמדותם. הרביעי קבע שיהפוך לבורר בין השנים האחרים. האחד משני הנותרים אמר שיש להותיר את ההכרעה לאללה, מה שנראה לבורר כבלתי החלטי. הוא הכריע בעבור [[עות'מאן|עות'מאן בן עפאן]] לח'ליפה השלישי באסלאם, ו 5 הבוחרים האחרים נתן לעת'מאן שבועת אמונים ב"ביעה", תקיעת כף. ידו של אחד מהנוכחים היתה משותקת, ואמרו ש"ביעה" שנתנה ביד משותקת היא סמן למזל רע. השורא הזאת הפכה להיות מודל ומהות הדומוקרטיה בעיני המוסלמים ושליטיהם. כל פרלמנט אסלאמי נקרא מאז בשם "מג'לס אלשורא".
 
 
עומר נקבר לצד קברו של [[אבו בכר]] ב[[מסגד הנביא]] בעיר [[אל מדינה|אל-מדינה]], בו קבור גם [[מוחמד]], והוא המסגד השני בחשיבותו באסלאם לאחר המסגד ב[[מכה]]. החלטה זו הנציחה את מעמדו של עומר כאחד האישים החשובים ביותר בתולדות האסלאם.
1,322

עריכות