הבדלים בין גרסאות בדף "עומר בן אל-ח'טאב"

* ערכי ומשקלי המטבעות האסלאמיים: פלש'- פלס מנחושת כערך הנמוך ביותר, 7 דינארים מזהב זהים במשקלם הכולל ל 10 דרהמים מכסף. בשנת [[2006]] חשבו גורמים ב[[מלזיה]] את המשקלים המדויקים שלהם ומשקלים אלו התקבלו כנכונים על ידי כל המוסלמים: 4.25 גרמים לדינאר זהב, 2.975 גרמים לדרהם כסף, וכך שוים 10 דרהמים במשקליהם המצורפים למשקליהם המצורפים של 7 דינארים מזהב. לימים ישתמש [[דאעש]] במשקלים ובערכים אלו למטבעותיו, אבל הסדרה הראשונה של המטבעות משנת הג'רה 1436 היתה כולה תרמית באשר לטוהר המתכות במטבעות ובאשר למשקליהם. שלטונות דאעש רמו את נתיניהם. משקלי המטבעות לא תאמו את מה שנכתב עליהם, והיו כולם עשויי פלדה מצופה ב[[כסף]], [[זהב]], ו[[נחשת]].
 
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם, וארגונם הקהילתי אוּשר. חובתם היחידה הייתה תשלום [[מס גולגולת]] ומס קרקע – שהיו מסים מקובלים מאוד. מס הקרקע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא-מוסלמים כתמורה להגנה שהוענקה להם על ידי המוסלמים - דהיינו, התחייבותה של האימפריה האסלאמית להגן עליהם ולשומרם בחסותה. מס הקרקע על "בני החסות" היה 50 אחוזים מהיבול, ומס הקרקע שהוטל על מוסלמים היה "ח'מש'", חומש מן היבול. זה היה אמצעי לחץ לגרום לבני חסות להתאסלם. בקרב יהודים נטו הרוב כאשר עבודת האדמה חדלה להיות עסק מפרנס עבורם, ולא עמדו בנטל המסים, לנטוש את האדמות ולעבור לערים וכל הנוטשים החליפו את עסקיהם והתפרנסו מעבודות עירוניות, בעקר מסחר. תופעה זאת היא המקור לכך שיהודים הפכו ל"עם של סוחרים". בין המעוט שבחר להשאר בכפרים כעובדי אדמה היו שהתאסלמו כעבור דורות. כך קרה שהכפרים יוטה ואשתמוע שתושביהם היהודיים התאסלמו במאה ה 9 לספירה הנוצרית, ל[[יטא]] ו[[סמוע]]. הזכירו המקורות האסלאמיים שעומר היה מי שחלק אדמות בהר [[חברון]] לחייליו.
 
על-פי המסורת, עומר הוא שהנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"[[הג'רה]]" של מוחמד לאל-מדינה (622).
עומר [[רצח|נרצח]] במסגד בשעת התפילה על ידי שנים , אחד מהם היה [[פירוז נהונדי]] {{אנ|Piruz Nahavandi}} לוחם [[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]], שלאחר [[קרב אל-קאדסיה]], נלקח כעבד ל[[חצי האי ערב]]. לפני מותו הספיק עומר למנות מועצת "שורא".
 
עומר נקבר לצד קברו של [[אבו בכר]] ב[[מסגד הנביא]] בעיר [[אל מדינה|אל-מדינה]], בו קבור גם [[מוחמד]], והוא המסגד השני בחשיבותו באסלאם לאחר המסגד ב[[מכה]]. החלטה זו הנציחה את מעמדו של עומר כאחד האישים החשובים ביותר בתולדות האסלאם.
המוסלמים לא פגעו בכנסיות הנוצריות, אך דרשו שיינתן להם המקום בו היה מקדשו של [[שלמה המלך]], כדי להקים בו מקדש לעצמם וכך זה נעשה{{הערה|[http://ro.scribd.com/doc/230963399/Constantin-Porfirogenetul-Carte-de-inv%C4%83%C8%9B%C4%83tur%C4%83-pentru-fiul-s%C4%83u-Roman#scribd ספר הלימוד שחיבר הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי עבור בנו] הספר תורגם ל[[רומנית]] על ידי וסילה גרקו {{רומנית}}}}.
 
הזכיר זאב הירשברג בספרו "ישראל בערב", שלא רצה עומר להתפלל בכנסיתב[[כנסית הקבר]], כדי שלא ידרשו המאמינים להפכה למסגד, במקום זאת התפלל מחוצה לה. באשר לתפילתו יש שאמרו שהתפלל עומר על מדגות הכנסיה, ויש שאמרו שעלה אל הר הבית והתפלל שם. טענה זאת מתישבת עם דרישתו לדעת היכו המקום הקדוש ביותר ליהודים , דבר שהראה לו יהודי שהיה שם, ולכן הוקם מעל [[אבן השתיה]] מסגד הנקרא מסגד עומר.
 
לפי מקור אחר, עומר לא הסכים להמשיך את האיסור על ישיבת יהודים בעיר ולכן כינס את נציגי הנוצרים והיהודים לדיון על מספר היהודים שיורשו לגור בעיר. הנוצרים הציעו מקסימום 50 משפחות והיהודים דרשו לפחות 200. בסוף עומר פסק כי 70 משפחות של יהודים יורשו לגור בירושלים, פשרה שהתקבלה על שני הצדדים. לבקשתם ניתן להם להתיישב בדרום העיר, באזור גבעת [[העופל]], שנקרא מאז בשם "שוק היהודים". הבחירה היא בשל "קרבת הקודש ושעריו, וכן מי השילוח לטבילה"{{הערה|1=מקור מן [[הגניזה הקהירית]], מובא אצל [[דן בהט]] באטלס ירושלים, עמ' 76 עמודה ימנית}}.
1,322

עריכות