עומר בן אל-ח'טאב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Pialakedamaian (שיחה | תרומות) |
Pialakedamaian (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 26:
ענינים אחרים שקבע עומר היו:
* קביעת ה[[הג'רה]] של מחמד ממכה לאלמדינה כראשית הספירה האסלאמית. ההג'רה חלה ב [[16 ביולי]] [[622]] ויום זה נקבע ל 1 בחודש "מחרם", הראשון בשנה האסלאמית.
* ערכי ומשקלי המטבעות האסלאמיים: פלש'- פלס מנחושת כערך הנמוך ביותר, 7 דינארים מזהב זהים במשקלם הכולל ל 10 דרהמים מכסף. בשנת [[2006]] חשבו גורמים ב[[מלזיה]] את המשקלים המדויקים שלהם, ומשקלים אלו התקבלו כנכונים על ידי כל המוסלמים: 4.25 גרמים לדינאר זהב, 2.975 גרמים לדרהם כסף, וכך שוים 10 דרהמים במשקליהם המצורפים למשקליהם המצורפים של 7 דינארים מזהב. מטבעות אסלאמיים קדומים שנמצאו היו דומים במשקליהם לערכים אלה. לימים ישתמש [[דאעש]] במשקלים ובערכים אלו למטבעותיו, אבל הסדרה הראשונה של המטבעות משנת הג'רה 1436 היתה כולה תרמית באשר לטוהר המתכות במטבעות ובאשר למשקליהם. שלטונות דאעש רמו את נתיניהם. משקלי המטבעות לא תאמו את המשקלים שנכתבו עליהם, והיו כולם עשויי פלדה מצופה ב[[כסף (יסוד)]], [[זהב]], ו[[נחושת]].
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם, וארגונם הקהילתי אוּשר. חובתם היחידה הייתה תשלום [[מס גולגולת]] - "ג'זיה", ומס קרקע – שהיו מסים מקובלים מאוד. מס הקרקע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא-מוסלמים כתמורה להגנה שהוענקה להם על ידי המוסלמים - דהיינו, התחייבותה של האימפריה האסלאמית להגן עליהם ולשומרם בחסותה. מס הקרקע על "בני החסות" היה 50 אחוזים מהיבול, ומס הקרקע שהוטל על מוסלמים היה "ח'מש'", חומש מן היבול. זה היה אמצעי לחץ לגרום לבני חסות להתאסלם. בקרב יהודים נטו הרוב כאשר עבודת האדמה חדלה להיות עסק מפרנס עבורם, ולא עמדו בנטל המסים, לנטוש את האדמות ולעבור לערים וכל הנוטשים החליפו את עסקיהם והתפרנסו מעבודות עירוניות, בעקר מסחר. תופעה זאת היא המקור לכך שיהודים הפכו ל"עם של סוחרים". בין המעוט שבחר להשאר בכפרים כעובדי אדמה היו שהתאסלמו כעבור דורות. כך קרה שהכפרים יוטה ואשתמוע שתושביהם היהודיים התאסלמו במאה ה 9 לספירה הנוצרית, ל[[יטא]] ו[[סמוע]]. הזכירו המקורות האסלאמיים שעומר היה מי שחלק אדמות בהר [[חברון]] לחייליו.
| |||