יהדות ארצות האסלאם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להמאה ה-16 |
|||
שורה 112:
נדודי ה[[עמים טורקיים|טורקים]] שהחלו ב[[המאה ה-10|מאות ה-10]] ו[[המאה ה-11|ה-11]], והכיבושים הגדולים של המונגולים ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]], החריבו את החליפות האיסלאמית ויצרו עידן חדש ברחבי העולם המוסלמי. בראשית תקופה זו היו שישה מרכזי כוח בעולם המוסלמי: [[הודו]], [[אסיה התיכונה]], [[איראן]], [[טורקיה]], [[מצרים]] ו[[סוריה]], ו[[צפון אפריקה]]. חמישה מתוכם נשלטו על ידי שושלות וצבאות טורקיים. התפשטות [[האימפריה העות'מאנית]] שצמצמה את מספר מרכזי האסלאם, הגיעה לשיאה בראשית [[המאה ה-17]].
היו בתקופה הנדונה שתי קבוצות יהודים גדולות בעולם האסלאמי - האחת ערבית והשנייה איראנית. על זו האחרונה נמנו קהילות דוברי [[פרסית]] באיראן, ובשטחים המהווים את [[אפגניסטן]] ומה שהיה מרכז אסיה הסובייטית (בוכרה). עד [[המאה ה-16]] היו יהודי דוברי פרסית קהילה אחת, והם התפלגו לשתיים עם הקמת הממלכה השיעית הצפוית. פיצול נוסף אירע ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] עם הקמת מדינות [[בוכרה]] ואפגניסטן. קהילות אלה היו מבודדות יחסית משאר קהילות היהודים, וגם בינן ובין עצמן. על קבוצת היהודים הערבית נמנו קהילות יהודים מעיראק ועד למרוקו. היו אלה הקהילות שבתקופות קודמות יצרו ושמרו את המסורת היהודית-אסלאמית.
קבוצה קטנה נוספת היו יהודי [[הקיסרות הביזנטית]] לשעבר, באסיה הקטנה ובדרום מזרח אירופה, אשר מעולם לא היו תחת שלטון ערבי או פרסי. הם מעולם לא אימצו את הלשון הערבית או הפרסית ומרביתם היו ככל הנראה דוברי יוונית ומקצתם את השפה הטורקית. עם הזמן קהילה זו גדלה והתחזקה, בעקבות הגירתם של יהודים אליה, בעיקר מ[[גירוש ספרד|מגורשי ספרד ופורטוגל]].
| |||