השיטה העשרונית – הבדלי גרסאות

השיטה המשלבת שימוש בבסיס 10 עם חשיבות לפי מיקום הספרה במספר פותחה ב[[הודו]] ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]]. ה[[ערבים]] אימצו אותה והשתמשו בה החל ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] בעקבות ספר שפרסם המתמטיקאי [[מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי]] בשנת 825, שבו סקר את השיטה והשימוש בה. [[אברהם אבן עזרא]], ואחריו [[פיבונאצ'י]], הביאו את השיטה לאירופה, בה אומצה לא כל כך במהירות כתחליף לשיטה הרומית, וזכתה לשימוש נרחב במסחר ולאחר מכן במדע.

שיטת ייצוג זו נראית כיום טבעית ופשוטה, מאחר שלאדם יש עשר [[אצבע]]ות; [[מנייה|ספירה]] תוך שימוש בעשרות, מאות ואלפים התקיימה עוד קודם לכן, כפי שמעידים שמות המספרים וכתיבתם במילים בשפה העברית (לדוגמה "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים", {{תנ"ך|בראשית|כג|א|קצר=כן}}; "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה", {{תנ"ך|אסתר|א|א|קצר=כן}}). אך שיטה זו היא מבוססת-מיקום (פוזיציונלית) ובה מיקום הסיפרה קובע את חשיבותה (החזקה של 10 בה היא מוכפלת), רעיון שאינו מובן מאליו. שיטה פוזיציונלית הייתה נהוגה גם ב[[בבל]], על פי [[בסיס 60]], עם ספרות אחרות וללא סימן מיוחד ל-0, אך לא התפשטה ולא השפיעה על השיטה ההודית. רוב שיטות הרישום האחרות שהיו בשימוש לאורך ההיסטוריה (ביניהן [[ספרות מצריות]], [[ספרות רומיות]], ו[[ספרות עבריות]]) אינן פוזיציונליות, וביצוע חישיבים [[אריתמטיקה|אריתמטיים]] בעזרתן הוא מסובך בהרבה.