דקדוק עברי - מונחים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 216:
***'''לשון תקופת ההשכלה''' – לשון סופרי [[תנועת ההשכלה היהודית]] באירופה מסוף המאה ה־18 עד סוף המאה ה־19. מתאפיינת בניסיונות ראשונים לכתוב בעברית ספרות יפה וספרות עיון חילונית בסגנונות אירופיים של אותה התקופה. למרות הניסיונות ליצור סגנון מודרני, הלשון עצמה הייתה מליצית מאוד – רובה הייתה טהרנית ומבוססת על המקרא, עם השפעות מלשון ההלכה ומלשון תקופת הביניים. לשון זו הייתה כתובה בלבד והכותבים לא ניסו להפוך אותה לשפת דיבור. הסופרים הבולטים בלשון זו – [[משה מנדלסון]], [[אברהם מאפו]], [[יהודה לייב גורדון]].
*** '''לשון תקופת התחייה''' – תקופת המעבר בין תקופת ההשכלה לתקופת הדיבור העברי בראשית המאה העשרים. הסופרים בתקופה זו כתבו בלשון חדשנית יותר וטהרנית פחות מלשון תקופת ההשכלה ושילבו בכתיבתם השפעות מלשון חז"ל ומלשונות אירופיות – יידיש, רוסית, גרמנית ואחרות. בתקופה זו נעשו ניסיונות ראשונים להפוך את העברית גם לשפת דיבור יומיומי. סופרים בולטים מתקופה זו – [[מנדלי מוכר ספרים]], [[אליעזר בן־יהודה]], [[חיים נחמן ביאליק]], [[אחד העם]], [[יוסף חיים ברנר]].
*** '''[[העברית החדשה]]''' (Modern Hebrew{{כ}}, New Hebrew{{כ}}, Israeli Hebrew) – נקראת גם '''עברית בת ימינו''', '''עברית מודרנית''', '''עברית ישראלית''' – הלשון העברית כפי שהיא נכתבת ומדוברת מאז תחילת המאה העשרים, מסוף '''תקופת התחייה''', כאשר ילדים ב[[היישוב|יישוב]] בארץ־ישראל החלו להתחנך בעברית. ההגייה שלה מבוססת על שילוב של מספר '''מסורות קריאה''', בעיקר הספרדית והאשכנזית. אוצר המילים מתבסס על מילים מרובדי הלשון הקודמים, על שאילה
* '''[[תשלום דגש]]''' – שינוי של '''ניקוד''' לפני אות שאמורה להיות '''דגושה''', אבל לא יכולה להיות דגושה, כי היא '''גרונית''' – א, ה, ח, ע, או ר. מכאן שם התופעה: שינוי הניקוד "משלים", כביכול, את הדגש. בתשלום הדגש חיריק משתנה לצירי, פתח משתנה לקמץ וקובוץ משתנה לחולם. למשל, המילים סיפור (סִפּוּר) ותיאור (תֵּאוּר) שייכות שתיהן למשקל קיטול (קִטּוּל) – '''פ' הפועל''' בהן אמורה להיות מנוקדת בחיריק ו'''ע' הפועל''' בהן אמורה להיות דגושה. בהתאם לזאת, במילה סִפּוּר האות ס מנוקדת בחיריק והאות פ דגושה, אבל במילה תֵּאוּר האות א היא גרונית ולא יכולה להיות דגושה ולכן האות תי"ו מנוקדת לא בחיריק אלא בצירי.
| |||