באר טוביה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 37:
בשנת 1896 הגיעו אנשי ארגון [[חובבי ציון]] להסכמה עם הברון, לפיה יוחלפו חלק מהאדמות שבבעלותם במושבה [[יסוד המעלה]] באדמות קסטינה. כוונתם הייתה להקים במקום "מושבה לדוגמא". מבין הפועלים במושבות הם בחרו קבוצה של משפחות גדולות, במחשבה שכך לא יחסרו ידיים עובדות. התכנון המקורי היה שבמקום ייושבו 60 משפחות, אך בפועל עלו רק עשרים. מטעם הוועד של חובבי ציון, [ד"ר [[הלל יפה]] פיקח וליווה את הקמת המושבה וכן את ניהולה השוטף.
 
המושבה שמרה על תכנית המתאר שהותוותה ע"י אנשי הברון. היה בה רחוב אחד, לאורכו בתי המגורים הבנויים מעץ. מאחוריהם היו חצרות קטנות, בהן היו גינות ירקות לשימוש עצמי. בקצה החצר נבנו מבני המשק מאבני כורכר, שיצרו מעין חומה מסביב לבתי המושבה. חנות מכולת קטנה ספקה את מצרכי היסוד. תפוקת באר המים במושבה הייתה מועטה והספיקה רק לצורכי התושבים להשקיית בעלי החיים. האיכרים עסקו בגידולי [[פלחה]], ב[[חקלאות בעל]] (השקאת השדות בגשם בלבד). את יבול החיטה והשעורה שהניבו שדותיהם הם טחנו בשנים הראשונות ב[[אל-מג'דל]] (כיום [[אשקלון]]). כשהוקמה טחנת קמח במקום, היו נחוצים מים לצורך קירור המנוע שלה ונבנתה בריכה לאגירת מי הבאר. מאחר והיתה מאגר המים היחיד במקום, שמשה את אנשי המושבה, שהיו שומרי מצוות, לטבילה ואף כונתה "ה[[מקווה]]". הבריכה היא השריד היחיד שנשאר מהמושבה.
 
בשנה הראשונה לקיומה, חוותה המושבה משבר שאיים לחסלה. בעימות עם אנשי כפר סמוך בשל סכסוך גבולות, נהרג פלח ערבי. למרות שוועדת חקירה טורקית קבעה שאנשי המושבה אינם אחראים למותו, החשש מנקמת דם חייב הגעה להסכם [[סולחה]]. ד"ר יפה הפציר במכתב ששלח ליו"ר וועד [[חובבי ציון]] ב[[אודסה]] "...העיקר עליך לדעת כי הענין הזה יעלה לנו בכסף רב, ואין לשער מראש – בכמה. אבל בזה תלוי כל עתידה של המושבה". התמיכה ניתנה, אך המושבה נאלצה להמשיך ולהסתמך על עזרת הוועד.