חינוך גאוגרפי – הבדלי גרסאות

== חינוך גיאוגרפיגאוגרפי ==

הקניית כישורים של התמצאות במרחב ורכישת ידע עליו ([[יכולת מרחבית]]) הכרחיים להשרדות האדם.<ref>{{צ-ספר|מחבר=איילה מלאך-פינס|שם=פסיכולוגיה של המינים, כרך 1|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=1998|עמ=131-140}}</ref> בילדותו הוא לומד להבין כיוונים (קדימה, אחורה, ימינה שמאלה) מאוחר יותר לומד את רוחות השמיים. באותה העת הוא לומד להכיר את סביבתו - ביתו, שכונתו, עירו. הוא מוסיף ולומד להכיר יצוגים של מרחב - תרשים, מפה או מדיות דיגיטליות. כשמתבגר הוא לומד על מקומות רחוקים וכיצד להתמצא בהם. כישורים וידע אלה מוקנים באמצעות גורמים רבים: הורים, מורים, מדריכי טיולים, אנשי צבא ועוד. חלקם נכללים ב[[חינוך הלא הפורמלי]], וחלקם ב[[חינוך פורמלי|חינוך הפורמלי]] - היינו בבתי הספר. בערך הזה נעסוק בחינוך הפורמלי - שבו החברה הטילה את התפקיד של רכישת יכולות מרחביות על מקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה שנלמד בכיתות בית הספר היסודי והתיכון.

==== החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי במאה ה 19 ====

[[קובץ:Die Gartenlaube (1860) b 428.jpg|ממוזער|שעור בגיאוגרפיהבגאוגרפיה בבית ספר לעיוורים בגרמניה. 1860, לימוד קריאת המפות אחדאחת ממטרות המקצוע בבית הספר.]]

הגיאוגרפיההגאוגרפיה משמשת אחד ממקצועות החינוך הנפוצים בבתי הספר בעולם, ברמות השונות מבית ספר יסודי ועד בית הספר התיכון לצד מקצועות כמו טבע, ספרות והיסטוריה ולימוד כישורים ככתיבה, קריאה וחשבון. כבר בתחילת המאה ה 19, הבינו ה[[מעצמת-על|מעצמות]] הקולוניאליות שהן זקוקות ללמד [[גאוגרפיה|גיאוגרפיה]] לתלמידיהן כי הם היו זקוקים לידע זה בהתבגרותם בעיקר לשרת את צרכי ה[[אימפריה]] הקולניאלית האירופאית. זאת בנוסף לידע כללי כמו [[רשת המעלות]], [[שינוי  יום ולילה]] ובעיקר ידע של [[שמות מקומות]] והכרת מפות העולם. בתקופה שאין בה עדיין צילומים, סרטים או טלויזיה שמביאים מראות ממקומות רחוקים, היו ספרי הלימוד בגיאוגרפיה מקור טקסטואלי וויזואלי חשוב להבניית הדימויי והידע על מקומות אחרים בדרך של איורי נופים, אנשים, חיות צמחים ובשילוב מפות האזור.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Frye Alex|שם=Complete Geography|מקום הוצאה=Boston and London|מו"ל=Ginn & Company|שנת הוצאה=1896}}</ref>

במחצית השניה של המאה ה 19, הבינו בגרמניה את חשיבות הגיאוגרפיההגאוגרפיה בתהליכי ה[[חיברות]] וחיזוק ה[[לאומיות]] - היינו חיבור הילד והנער לארצם ומולדתם. בצרפת לעומת זאת, הפסדה במלחמה לגרמניה והעברת חבל [[אלזס-לורן|אלזס לורן]] לידי הגרמנים (1871)  הביאה את ועדת החקירה הצרפתית לציין כי אי ידיעת קריאת מפות הכשילה את קציני הצבא ולכן הוכנסה הגיאוגרפיההגאוגרפיה כמקצוע חובה לכלל בתי הספר (1872).  במקביל נפתחו מחלקות לגיאוגרפיהלגאוגרפיה באוניברסיטאות לשם הכשרת מורים ולמחקר. שאר ארצות אירופה הלכו בעקבותיהם.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Graves, N|שם=Geography in Education|מקום הוצאה=London|מו"ל=Heinemann|שנת הוצאה=1977}}</ref> החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי האירופאי התבסס על פיתוח הרעיון של [[גיאוגרפיה רגיונלית|גאוגרפיה רגיונלית]], היינו למידת איזורים טבעיים וחבלי עולם על מכלול תכונותיהם: [[גאולוגיה|גיאולוגיה]], [[אקלים]], [[אוצר טבע|אוצרות טבע]], [[יישוב]] כלכלה ועוד. הגישה הרגיונלית כתפיסת עולם בהוראת הגיאוגרפיההגאוגרפיה היתה קיימת גם באוניברסיטאות, ולמעשה היא עדיין שולטת בחלק ניכר בתוכניות הלימודים בבתי הספר בארצות רבות בעולם.

בעקבות תמורות שחלו בדיסצפלינה הגיאורפיתהגאורפית באקדמיה לאחר מלחמת העולם השניה, ובעיקר משנות הששים חלו גם תמורות בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי בבתי הספר. תמורות אלה נערכו גם בהשפעת ״[[ארגון הגיאוגרפיה הבינלאומי|ארגון הגאוגרפיה הבינלאומי]]״ ( I.G.U ), וחוללו רפורמות בהוראה בגישה הרגיונלית. תוכניות הלימודים החדשות ושיטות ההוראה נעשו מורכבות הרבה יותר וכוללות נושאים כמו [[מדבור|מידבור]], [[איכות הסביבה|איכות סביבה]], [[עיור]], הגירות בעולם, [[עולם מפותח]] לעומת [[עולם מתפתח]] ועוד.

[[קובץ:Atlas of Dearborn County, Indiana - to which is added a map of the state of Indiana, also an outline and rail road map of the United States LOC 2007626768-15.jpg|ממוזער|ספרי לימוד בגיאוגרפיהבגאוגרפיה היוו מקור ויזואלי על מקומות, אנשים ונופים. לפני עידן המצלמה: נוף באינדיאנה ארה״ב, 1875]]

==== החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי מראשית המאה העשרים ====

כאמור למעלה, ברבע הראשון של המאה העשרים שלטו בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי באירופה הגישה הרגיונלית שהתבססה על הרעיון של [[דטרמיניזם|דטרמניזם]] סביבתי: השפעה מוחלטת של הסובב הטבעי על תרבות האדם, כלכלתו, תפוצתו ויישוביו. את הרעיון הזה היקנו בגישה מהכלל אל הפרט - לימוד מהקרוב והמוכר אל הרחוק והלא ידוע. לכן נלמדו בכיתות נמוכות הגיאוגרפיההגאוגרפיה של הסביבה הקרובה (יישוב המגורים וחבל הארץ) ובכיתות הגבוהות נלמדו מקומות רחוקים ברחבי העולם, כל היחידות האלה נלמדו כאזורים טבעיים, יבשות או יחידות פוליטיות (מדינות). גישה זו של החינוך הגיאוגרפי היתה אופיינית לרב תוכניות הלימדים באירופה עד הרבע האחרון של המאה העשרים כאשר שינויים בעולם הידע הגיאוגרפיהגאוגרפי באוניברסיטאות הביאו לרפורמות ולתמורות בחלק מתוכניות הלימודים של המקצוע בבתי הספר. <ref>{{צ-ספר|מחבר=Gilbert R.|שם=Impotent,  Image, Relation of Ideology in the Secondary School Curriculum,|מקום הוצאה=London|מו"ל=The Palmer Press|שנת הוצאה=1984}}</ref>

בניגוד לאירופה, בארצות הברית של סוף המאה ה 19, שלטה גישה אחרת בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי. בין השאר בגלל העובדה כי הגיאורףהגאורף שחיבר את תוכנית הלימודים (1892) היה אבי הגיאומורפולוגיההגאומורפולוגיה - וילאם מוריס דייויס ( [[:en:William_Morris_Davis|Davis W.M]]) מאוניברסיטת [[אוניברסיטת הרווארד|הרווארד]]. הוא ביסס את תוכנית הלימודים על נושאים מתחום הגיאוגרפיההגאוגרפיה הפיסית, וכן קבע שידע גיאוגרפיגאוגרפי יהיה חלק ממבחן הכניסה לאוניברסיטאות - קביעה שהכריחה בתי ספר רבים בארה״ב ללמד את המקצוע כהכנה לאוניברסיטאות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה חלה תפנית בהוראת הגיאוגרפיההגאוגרפיה בארה״ב. בתקופה זו עלתה הגישה הכלכלית בגיאוגרפיהבגאוגרפיה ונדחקה הצידה הגישה שפיתח דייויס. מאוחר יותר בעקבות שינויים בתפיסת החינוך בארה״ב, נעלמה הגיאוגרפיההגאוגרפיה כמקצוע חינוך נפרד בבתי הספר ואוחד עם מקצועות אחרים כמו [[לימודי החברה]] או ההסטוריה. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Stolman, J|שם=Trends in School Geography in the USA|כתב עת=International Trends in Geography Education,|עמ=318-333|מו"ל=IGU Commission of Geography Education, Freiburg|שנת הוצאה=1987}}</ref>

[[קובץ:ChinaGeography-plus Bahna.jpg|ממוזער|המפה הפיסית מהווה את התשתית של החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי בגישה הרגיונלית להבנת שאר התופעות כאקלים, צומח, כלכלה ויישובים.]]

באוניברסיטאות של ארה״ב בשנות הששים והשבעים התרחשה מהפיכה בגישת המחקר, והתפתחה מה שנקרא תפיסת העולם של [[הפוזיטיביזם]] שהתבססה על תאוריות כלכליות וחברתיות ואימצה מודלים סטטיסטיים ושיטות מחקר כמותיים כחלק מהחקירה. מחוללי מהפכה זו רצו למצוא הכללות וחוקים גיאוגרפייםגאוגרפיים כלליים שמעצבים את המרחב. גישת המחקר הפוזיטיבסטית, שללה לחלוטין את תפיסת העולם הרגיונלית כבסיסה העיוני של הגיאוגרפיההגאוגרפיה ודחתה את השימוש בשיטות המחקר התאוריות שנקטו בה.

בעקבות המהפכה הכמותית והרעיונית בגיאוגרפיהבגאוגרפיה באקדמיה בארה״ב, הוקפאה הוראת המקצוע בארץ זו. המקצוע נבלע לחלוטין ונלמד כפרקים אקלקטייים בתוך מקצוע למודי החברה. זאת למען שימור העקרון של לימוד רב תחומי . בסוף שנות השמונים, בלחץ ארגונים מקצועיים גיאוגרפיים הוכנה בארה״ב תוכנית חדשה להוראת הגיאוגרפיההגאוגרפיה <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Hill, D.|שם=Geography and Education in North America|כתב עת=Progress in Human geography|כרך=13|עמ=589-598|שנת הוצאה=1989}}</ref> תוכנית הלימודים החדשה יצרה איזון, וחזרה מסויימת לרעיונות הרגיונליים בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי מגן הילדים (סביבת הילד) ועד הכיתות הגבוהות (צפון אמריקה) כמו כן קבעה כי יש להדגיש רעיונות מתחום הגיאוגרפיההגאוגרפיה המודרנית - כ[[מיקום (גאוגרפיה)|מיקום]], יחסים בין מקומות, תנועות במרחב ועוד.

שינוי כיווני המחקר הגיאוגרפיהגאוגרפי באקדמיה התפשט באוניברסיטאות ברחבי העולם ויצר משבר עמוק בתחום החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי - חינוך שהיה כאמור מבוסס על הגישה הרגיונלית. המשבר ניכר בכך שהסטודנטים שלמדו באוניברסטאות קורסים בגישות המחקר הפוזיטיבסטיות, נאלצו בסיום לימודיהם, ללמד בבתי הספר את הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית מבלי שהוכשרו לכך. ובאותה העת הידע הגיאוגרפיהגאוגרפי שלמדו באוניברסיטאות לא חדר לבתי הספר בגלל תוכניות הלימודים היישנות. בברטניה לדוגמה, ועדות שונות המליצו על שינוי תוכנית הלימודים בבתי הספר והתאמת המקצוע לגישות החדשות שצמחו באוניברסיטאות מה שהביא בסופו של דבר לדחיקת הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית מבחינות הבגרות בארץ זו. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Graves N., et al|שם=National Curriculum First Impression|כתב עת=Teaching Geography|כרך=15|עמ=2-5|שנת הוצאה=1990}}</ref>

מדוע במשך למעלה מ 150 שנה, הגיאוגרפיההגאוגרפיה ממשיכה להיות מקצוע חובה בבתי הספר ואינה מפנה מקום למקצועות ״יוקרתיים״ יותר? התשובה לשאלה זו מורכבת, אך נראה כי יש לגיאוגרפיהלגאוגרפיה יכולת לתרום לפתוח צרכי היחיד - התלמיד, ובמקביל יש בה חשיבות לאומית. מבחינת היחיד הגיאוגרפיההגאוגרפיה ובגלגוליה השונים (כמולדת או לימודי סביבה) מלמדת התמצאות במרחב, מקנה כישורי קריאת מפות, מוסיפה ידע על מקומות אחרים. אך באותה העת מפתחת גישות ועמדות של התלמיד כלפי נושאים כמו שמירת הסביבה, פתיחות לתרבויות שונות. מהבחינה הלאומית - הגיאגרפיההגאגרפיה ולימודי המולדת מגבירים את הקשר שבין היחיד ובין ארץ מולדתו ותורמים ל[[חיברות|סוציאליזציה]] שלו עם מדינתו. <ref>{{צ-ספר|מחבר=יורם בר-גל|שם=מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות ציונות|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1993|עמ=16}}</ref>

=== החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי בבתי הספר בישראל ===

אנשי [[העלייה הראשונה|העליה הראשונה]] שפתחו בתי ספר במושבות כמו [[ראשון לציון]] (1882) הכניסו את מקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה לתוך תוכנית הלימודים. המורים הראשונים שלימדו וקבעו את תוכנית הלימודים היו משכילים שהגיעו מאירופה. תקופת בראשית זו היתה תקופה של ניסויים וגישושים בתחום החינוך העברי, וכך גם בתחום לימוד הגיאוגרפיההגאוגרפיה. בעשור הראשון לעליה הראשונה, היו כבר מורים שלימדו גיאוגרפיהגאוגרפיה לצד מקצועות השכלה כללית נוספים בכל מושבות הברון. <ref>{{צ-ספר|מחבר=רחל אלבוים-דרור|שם=החינוך העברי בארץ ישראל|מו"ל=יד בן צבי, כרך א׳|שנת הוצאה=1986|עמ=159}}</ref>

בשנת 1903 נוסדה ״[[הסתדרות המורים]]״ ב[[זכרון יעקב]] ואחרי 4 שנים הופיעה הצעה לתוכנית הלימודים שכללה את מקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה. תוכנית זו, והמשך הדיונים בין המורים הראשונים קבעו קביעות שעד עכשיו רלוונטיות למערכת החינוך הישראלית כמו למשל חלוקת השעות השבועיות בין מקצועות הלימוד. הם חילקו את לימוד הגיאוגרפיה לשני שלבים: בכיתות הנמוכות ילמד המקצוע תחת השם ״מולדת״, ובכיתות הגבוהת ישתמשו בשם ״גיאוגרפיה״״גאוגרפיה״. הם הדגישו שוב ושוב את החשיבות של הקניית ״ידיעת הארץ״ במובן המולדת לתלמידים. החיבור רגשי כלל גם את הקשרים עם העבר הרחוק של העם דרך סיפורי התנ״ך וקורות העם בארץ ישראל.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ישראל בלקינד|שם=1897, ראשית ידיעת הארץ, הצבי ירושלים|מו"ל=הצבי, ירושלים|שנת הוצאה=1897|עמ=}}</ref>

ההצעה של תוכנית הלימודים 1907 לכיתות ד-ח׳, שנקראה כבר בשם ״גיאוגרפיה״״גאוגרפיה״ שמה במרכזה את לימוד ארץ ישראל, בשני מחזורי לימוד - בכיתה ד׳ למדו בצורת סקירה כללית את הארץ על ארבעת רצועות האורך שלה (חוף, הרים, בקעת הירדן, והרי עבר הירדן) וכל אזור נלמד על יסודותיו הפיסיים והאנושיים. בכיתה ח׳ היתה חזרה נוספת והעמקה של נושא ארץ ישראל, הפעם דרך נושאי משנה כמו גבולות, אקלים, יישובים, כלכלה ועוד. בין שני מחזורי לימוד אלה הכניסו מגוון נושאים בתוכנית הלימודים: כיתה ה׳ המזרח התיכון (באותם ימים האמפריה התורכית) ומצריים, וכן נושאים כמו כדור הארץ, מושגים באקלים וגיאולוגיהוגאולוגיה. בכתות ו׳-ז׳ הרחיבו את מעגל המדינות בשיטה מהקרוב לרחוק - תחילה אסיה, אירופה, ואחריהם למדו על ארצות אמריקה. כל יבשת עם תכונותיה בצורה שיטתית ואחידה: גבולות, נהרות, אקלים וכדומה. זאת השיטה הרגיונלית במיטבה<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף עזריהו|שם=כתבים|מו"ל=מסדה|שנת הוצאה=1954|עמ=46}}</ref>. צורת לימוד זו שנקבעה בשנת 1903 יושמה בעיקרה עוד עשרות שנים בתוכניות הלימודים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה בבתי הספר בארץ עד שנות האלפיים. <ref>(ראה את ההמשכיות גם בתוכנית הלימודים של ״גיאוגרפיה - אדם וסביבה״ 2015 קישור -

מאחר והיה מחסור בספרי לימוד בגיאוגרפיהבגאוגרפיה הכתובים בעברית, היו אלה המורים שכתבו את הספרים הראשונים, ואף ארגנו השתלמויות קיץ מפי מומחים כמו ההשתלמות בשנים 1911-12 בזכרון יעקב. בה המורים השתלמו במקצועות כמו גיאולוגיהגאולוגיה, בוטניקה, אקלים שהעביר אותה [[אהרן אהרנסון|אהרן אהרונסון]].  מחברי ספרי הלימוד העבריים בני הדור הראשון נתקלו בבעיות עקרוניות כגון - איך כותבים ספר לימוד במקצוע, איזה נושאים ללמד ומהו סדר לימודם. את הדוגמאות הם לקחו מאירופה שגם שם המקצוע היה בחיתוליו. בעיה אחרת היתה תרגום המושגים לעברית - שפת הלימוד. הם השתמשו במילים ובשמות מקומות מהתנך והתלמוד ופעמים המציאו גם מונחים חדשים.

דרכי ההוראה של מקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה באותם שנים היו מורכבות, חלקן עיוניות - לימוד מתוך ספרי הלימוד, אבל הוסיפו דגש גם על לימוד חווייתי. היינו - הסתכלות ותצפיות של התלמידים בשטח והם יצאו לשדה ולטיול ללמוד מקרוב על התופעות השונות. בגיל הצעיר יצאו התלמידים לאזורים הקרובים לבית הספר, ובגיל מבוגר יותר יצאו לאזורים מרוחקים תוך יצירת המושג של טיול שנתי לאזורים רחוקים מאוד. בתצפיות אלה ובטיולים התלמיד לא רק למד על תופעות הנוף הטבעי והאנושי אלא גם חיזק את הקשר שלו עם אדמת מולדתו, כאמור הדבר היווה ערך מוסף מרכזי באידליאולוגיה של לימוד הגיאוגרפיההגאוגרפיה בבתי הספר. <ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף עזריהו ואחרים|שם=שעורי הסתכלות|מו"ל=קהלת, יפו|שנת הוצאה=1911}}</ref>

יש לציין כי היה קשר הדוק בין אנשי החינוך בארץ ובין עמיתיהם בבתי הספר העבריים בגולה, בעיקר ברשת החינוך הציוני “תרבות”. קשר זה הרחיב את מעגל הלומדים גיאוגרפיהגאוגרפיה בשפה העברית וספרי לימוד שנלמדו בארץ, נלמדו גם בארצות הגולה בבתי הספר העבריים, כמו ספרו של ישראל בלקינד.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ישראל בלקינד,|שם=ארץ ישראל ספר לימוד לגיאוגרפיה של ארצנו|מו"ל=המאיר, תל אביב|שנת הוצאה=1927}}</ref>

==== החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי בתקופת המנדט ====

אחד מאפינים החשובים של התקופה הוא הפוליטיזציה וההכוונה האידיאולוגית של מערכת החינוך העברית בארץ שהתבטאה ביצירת זרמי החינוך השונים - ״[[שיטת הזרמים בחינוך|הזרם הכללי]]״, ״[[שיטת הזרמים בחינוך|זרם העובדים]]״ ו״הזרם הדתי״.<ref>{{צ-ספר|מחבר=רחל אלבוים דרור|שם=החינוך העברי בארץ ישראל|מו"ל=יד בן צבי, ירושלים|שנת הוצאה=1989}}</ref> זרמי החינוך, אימצו בשינויים מסויימים, את תוכנית הלימודים של [[הסתדרות המורים]] משנת 1907. תוכנית זו היתה כזכור מבוססת על הגישה הרגיונלית בגיאוגרפיהבגאוגרפיה, עם דגש על לימוד ארץ ישראל בשני מחזורי למידה בבית הספר היסודי. התוכנית הבסיסית הזאת הותאמה לתפיסתם האידיאולוגית או הדתית. במהלך התקופה הנדונה כל זרם פירסם תוכנית לימודים אחרת. יש לציין כי היה דימיון מסויים בין התכנים שנלמדו בכיתות א-ד תחת מקצוע ״מולדת״ - בכל הזרמים הקנו ידיעות על הסביבה ועל עונות השנה וכן שילבו לימודי טבע עם לימודי התמצאות במרחב והסביבה הקרובה.

לעומת הכיתות הנמוכות, ההבדלים בין זרמי החינוך התבטאו ביחס לשאלות פוליטיות ודתיות והוראתם בכיתות ה-ח׳ גם במקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=י. בן דוד|שם=החינוך היהודי הלאומי, אינצקלופדיה חנוכית,|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=1964|עמ=676-709|כרך=ד׳}}</ref> כך לדוגמה בתוכנית הלימודים של [[שיטת הזרמים בחינוך|זרם העובדים]] משנת 1937, מצויין תחת נושא הלימוד של בריטניה (כתה ז)  הערה כי המורה יקדיש זמן למעמד הפועלים וארגונו במדינה זו, ולעומת זאת בתוכנית הלימודים של ארה״ב  ילמדו על שפע ההון והרכוש וריכוזו בידי יחידים קפיטליסטים.<ref>ראה: זרם העובדים, תוכנית הלימודים 1937, עמ 27-29 </ref>

בתקופה זו מגיעים לארץ גיאוגרפיםגאוגרפים שקיבלו השכלתם באוניברסיטאות אירופה, והם פנו לחינוך ומהווים ״סוכני שינוי״ מרכזיים להתפתחות המקצוע בבתי הספר. הראשון פרופ׳ אברהם יעקב ברוור, שלימד גיאוגרפיהגאוגרפיה במדרשה למורים בירושלים, פירסם את ספר הבסיס החשוב באותה העת<ref>{{צ-ספר|מחבר=אברהם יעקב ברוור|שם=הארץ- ספר לידיעת ארץ ישראל|מו"ל=דביר|שנת הוצאה=1828}}</ref> (1928). ומאוחר יותר גם ספר הדרכה למורים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אברהם יעקב ברוור|שם=הוראת ידיעת המולדת בבית הספר העממי|מו"ל=דביר|שנת הוצאה=1930}}</ref> <ref>ברוור כתב ספרים רבים נוספים: '''הארץ, ספר לידיעת הארץ''' תל-אביב, "דביר", תרפ"ח, המהדורה השנייה הופיעה בשנת תרפ"ט, לאחר מכן הורחב ותוקן הספר והופיע בלווית תמונות, דיאגרמות, לוחות ומפות בשם '''ארץ-ישראל ספר''' '''בידיעת הארץ''', מוסר ביאליק, דביר. תש"י. גם מן הספר הזה הופיעו מהדורות חוזרות.

בשנות השלושים הגיע לארץ ד״ר יהויקים פאפוריש, שלמד גיאוגרפיהגאוגרפיה בוינה, ומשנת 1940 פירסם עשרות ספרים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה רגיונלית של ארץ ישראל ושל ארצות העולם. אלה הפכו במשך ארבעים שנה עד שנות השמונים לספרי הלימוד החשובים במערכת החינוך בארץ.<ref>{{צ-ספר|מחבר=יורם בר-גל|שם=מולדת וגיאוגרפיה במאה שלנות ציונות,|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1993|עמ=92}}</ref> ספרי לימוד נוספים שהתאימו לתוכנית הלימודים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה בבתי הספר העבריים נכתבו על ידי מורים בארץ ובגולה כמו ספריהם של מ. צוזמר<ref>{{צ-ספר|מחבר=מ. צוזמר|שם=גיאוגרפיה קורס ראשון|מקום הוצאה=פרנקפורט|מו"ל=אמנות|שנת הוצאה=1918}}</ref> א. בלנק<ref>{{צ-ספר|מחבר=א. בלנק|שם=דע את העולם ספר לימוד בגיאוגרפיה,|מקום הוצאה=קישינב|מו"ל=אסכולה|שנת הוצאה=1930}}</ref> או א. מיטרופוליטנסקי<ref>{{צ-ספר|מחבר=מיטרופוליטנסקי|שם=אסיה וארץ ישראל|מקום הוצאה=וורשה|מו"ל=?|שנת הוצאה=1921}}</ref>. ספרים אלה הוסיפו פרקים על היהודים בארצות השונות, וכן הירבו לצטט בספריהם העוסקים בארץ ישראל, את התנ״ך ומקורות יהודיים כתלמוד. אל ״סוכני המקצוע״ האלה שתרמו למערכת החינוך הפורמלית של הישוב היהודי, צריך להוסיף מורים ומדריכים רבים שהיו מאנשי ידיעת הארץ. הם תרמו להפצת הידע הגיאוגרפיהגאוגרפי במערכת  החינוך הלא פורמלית כמו חוגי העשרה, תנועות נוער, חוגי משוטטים ומטיילים. אנשים כמו ד״ר [[נתן שלם]], [[דוד בנבנשתי]], [[משה ברסלבסקי]], ד״ר [[זאב וילנאי]] ואחרים.

מוסדות היישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט, ראו בהוראת המולדת והגיאוגרפיהוהגאוגרפיה יעד חשוב להעברת המסר החלוצי-ציוני. לכן מובנת הירתמות ה[[קרן קיימת לישראל|קרן הקיימת לישראל]], דרך מחלקת הנוער והתעמולה שלה, לפעולה החינוכית בגיאוגרפיהבגאוגרפיה: היא הוציאה את מפות הארץ לבתי הספר, פירסמה סדרה של עשרות ספרים רגיונליים על חבלי הארץ השונים. <ref>ראה לדוגמה: נתן שלם, 1935, '''עמק החולה''', ספריית ארץ ישראל של הקק״ל, חוברת 54, הוצאת אומנות, תל אביב</ref> כמו כן פירסמה כמה ספרי יסוד בהוראת הגיאוגרפיה והמולדת שנכתבו בעיקר על ידי צבי זוהר <ref>ספריו של צבי זוהר יצרו תשתית רעיונית ופדגוגית חשובה מאוד עבור המורים והמדריכים באותה העת ראה: צבי זוהר '''לימוד ברוח המולדת''', קקל ירושלים, צבי זוהר, 1940 '''ארץ ישראל בחינוכינו''', קק״ל, ירושלים </ref> היא תמכה בהשתלמויות מורים ובארגון סיורים לשם עדכונם והכרתם את הארץ והמפעל הציוני לצרכי העברת לתלמידיהם את המסר הציוני והתרשמותם.

כבר בסוף שנות השלושים, החלו אנשי חינוך שונים לכתוב על הצורך ברפורמה בהוראת מקצועות הגיאוגרפיההגאוגרפיה והמולדת, תוך אימוץ רעיונות ותכנים מהעולם האנגלו-סכסי<ref>נחום גבריאלי, 1939, '''גישות שונות למקצוע הגיאוגרפיה''', החינוך, כרך 12, עמ 101-115</ref>.<ref>א. ריגר 1940, '''החינוך העברי בארץ ישראל''', דביר, תל-אביב</ref> הם קראו להזניח את הגישות והשיטות שהובאו ממרכז אירופה עוד בתקופת העלייה הראשונה.<ref>באותם ימים הופיע כבר ספר לימוד יוצא דופן לבתי ספר התיכוניים שהקדים בארבעים שנה ספר לימוד בנושא דומה שנכתב רק אחרי מלחמת יום כיפור. אליהו שיינקין, 1939 '''גיאוגרפיה כלכלית''', צידון, תל-אביב </ref>  אבל פרוץ מלחמת העולם השנייה, והקמת מדינת ישראל דחו דיון על הרפורמות במקצוע הגיאוגרפיה למשך יותר מדור נוסף. מצב שיצר קפאון ושמרנות בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי עד אמצע שנות הששים המאוחרות.

==== החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי מקום המדינה עד שנות השבעים ====

[[קובץ:מפת ברית המועצות 1950.jpg|ממוזער|מפת ברית המועצות, צויירה על ידי תלמיד בשעור גיאוגרפיה, בבית ספר של ״זרם העובדים״ בקריית חיים, 1950]]

תהליך נוסף שהתרחש בראשית תקופה זו - הוקמה מחלקה לגיאוגרפיהלגאוגרפיה ב[[אוניברסיטה העברית בירושלים]] (1949) על ידי פרופ׳ [[דוד עמירן]]. עמירן אימץ את תוכנית המחקר וההוראה כפי שהכיר אותה מגרמניה טרום מלחמת העולם השנייה.<ref>ראה פרשת הקמת המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית: בר–גל, י., 2002, ” כבר שמעתי שדנים עליך בסנט: החלטות במיסוד הגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית 1927-1949″, אצל, לבסקי, ח. (עורך) '''תולדות''' '''האוניברסיטה העברית בירושלים''', מאגנס, כרך ב‘, 442-411</ref> היתה זו תוכנית לימודים המבוססת על הגישה הרגיונלית. בשנות החמישים והששים, בוגרי המחלקה לגיאוגרפיהלגאוגרפיה פנו לעסוק בחינוך והוראה, הן כמורים והן ככותבי ספרי לימוד חדשים. המחלקה לגיאוגרפיהלגאוגרפיה בירושלים יצרה גם כלים ארגוניים ששימשו ועדיין משמשים את מערכת החינוך - פירסום מחקרים בעברית, יסוד [[האגודה הגאוגרפית הישראלית|האגודה הגיאוגרפית הישראלית]], סיורים והשתלמויות מורים. בתחילת שנות הששים נפתחות מחלקות לגיאוגרפיהלגאוגרפיה גם באוניברסיטת תל אביב וגם בחיפה, וכמו כן מתחילים להופיעה בתוכניות לימודיהן קורסים נושאיים בהשפעת הגיאוגרפיההגאוגרפיה האנגלו-אמריקאית. קורסים אלה קשורים בעיקר לגיאוגרפיה האנושית, כמו [[גאוגרפיה עירונית|גיאוגרפיה עירונית]], [[גאוגרפיה כלכלית|גיאוגרפיה כלכלית]] או [[גיאוגרפיה חברתית|גאוגרפיה חברתית]]. אלה סייעו בסוף שנות הששים ליצירת הרפורמה בתוכנית הלימודים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה בבתי הספר.

כאמור בוגרי המחלקה לגיאוגרפיהלגאוגרפיה בירושלים החלו להוציא ספרי לימוד חדשים, בינהם פרופ׳ [[דב ניר]] ופרופ׳ [[מנשה הראל]], ד״ר [[אפרים אורני]] ופרופ׳ [[מנשה הראל]] שפירסמו את ספריהם בגיאוגרפיהבגאוגרפיה של ארץ ישראל, תוך שימוש בגישות, מושגים ומידע מודרני באותם ימים.<ref>מנשה הראל ודב ניר 1960, '''גיאוגרפיה של ארץ ישראל''', עם עובד, תל-אביב</ref> גם ספרים נושאיים החלו להופיע כמו ספריהם של פרופ׳ מנשה הראל <ref>מנשה הראל, '''גיאוגרפיה פיסית כללית''', עם עובד, תל אביב,1961</ref>  ושל פרופ׳ דב ניר בנושא גיאוגרפיהגאוגרפיה פיזית <ref>דב ניר, '''גיאוגרפיה פיזית''', מסדה, תל אביב, 1962</ref> שהביאו מושגים עבריים חדשים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה, שנקבעו על ידי האקדמיה ללשון. ספרים אלה הצטיינו בשימוש בשפה מקצועית ומדעית, בניגוד לספרים שהיו כתובים עד תקופה זו בשפה עממית ולא תמיד מדוייקת. האקדמיזציה של הגיאוגרפיההגאוגרפיה, לאחר קום המדינה, תרמה איפה למערכת החינוך בספרי לימוד, בהכנת מאות בוגרים שפנו להוראה והכירו את המקצוע וידעו להתמודד עם רעיונותיו ומושגיו.

מחברי תוכנית הלימודים החדשה של ישראל שפורסמה באמצע שנות החמישים, ראו במולדת וגיאוגרפיהוגאוגרפיה מקצועות המשרתים נאמנה את המטרות הלאומיות של חוק החינוך הממלכתי. הם ראו בלימוד הגיאוגרפיההגאוגרפיה של ארץ ישראל בכיתה ח׳ את פיסגת החינוך הלאומי.<ref>משרד החינוך, '''תוכנית הלימודים לבית הספר היסודי''', 1954, עמ 165</ref> הם הציעו כבר בכיתה ג׳ ללמד תלמידים מושגים בסיסיים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה ובכיתה ד׳ הציעו ללמד את סביבת הילד בנוסף לשני אזורים בארץ - מרצועות האורך (חוף, הר, בקעה ועבר הירדן) בכתה ה׳ נושא רגיונלי - ה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ואליו הוסיפו נושאים כללים של [[כדור הארץ]], [[אזורי האקלים]] והצומח וכדומה. בכיתה ו׳ לימדו נושאים רגיונליים נוספים - [[אגן הים התיכון|ארצות הים התיכון]], אסיה ואפריקה. בכיתה ז׳ נוסף לימוד אזורים רחוקים יותר - אירופה ואמריקה. בכל אזור שיטת הלימוד ונושאי המשנה היו זהים, על פי המסורת של הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית. בכיתה ח׳ חזרו ללמוד את ארץ ישראל ונושא כללי מתחום הגיאוגרפיה הפיסית.<ref>אפריים אורני, 1959, להוראת גיאוגרפיה ומולדת בבית הספר היסודי, '''החינוך''', כרך 1, עמ 204-215  </ref>

לבתי הספר התיכוניים פורסמה תוכניות לימודים נפרדת בשנת 1956.<ref>משרד החינוך, '''הצעה לתוכנית לימודים לבית הספר התיכון''',ירושלים, 1956</ref> בועדה לתוכנית הלימודים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה ישבו גיאוגרפיםגאוגרפים מקצועיים כמו אברהם יעקב ברוור, [[יצחק שטנר]] ואחרים אך גם היסטוריונים כמיכאל זיו. התוכנית המליצה ללמד גיאוגרפיהגאוגרפיה כמקצוע חובה גם בכיתות ט׳-י׳. שעתיים בשבוע בכל כיתה. בכיתה ט׳ חזרו על לימודי האקלים והגיאומורפולגיהוהגאומורפולגיה וכן לימוד רגיונלי כללי של אזורי העולם. כיתה י׳ הוקדשה כולה ללימוד נרחב של ארץ ישראל - אזורי הארץ, מאפיינים פיסיים, משאבי טבע וניצולם, יישוב וכלכלה. תוכנית זו עברה שינוי נוסף בשנת 1963 שבה חלוקת נושאי הלימוד היו דומים, אך הוסיפו הנחיות לגבי בחינות הבגרות והוסיפו אפשרויות בחירה של חומר הלימוד מתוך מגוון הנושאים הרגיונליים. בבחינות הבגרות, באותה העת, כל הנושאים היו מהגישה הרגיונלית:  נושאי חובה - ארץ ישראל וארצות המזרח התיכון ושני אזורים נוספים לבחירה מתוך רשימת אזורים: ארצות הברית, ברית המועצות, צרפת, וברטניה. <ref>משרד החינוך, '''הצעה לתוכנית לימודים לבית הספר התיכון''',ירושלים, 1963 </ref> 

לסיכום פרק זה בהיסטוריה של החינוך הגיאוגרפי בארץ אפשר לומר, כי מצד אחד חלה המשכיות ושמרנות ודבקות בתכנים שנילמדו ומטרות שנקבעו בתחילת המאה העשרים. מאידך החלו להסתמן בסוף התקופה מצבים שאיפשרו שינויים מסויימים בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי: בנוסף לצרכי החברה והלאום, החלו מתכנני המקצוע והמורים לקחת בחשבון גם את התפתחות המקצוע באקדמיה (איפשרו לימוד נושאים לא רגיונליים כגיאוגרפיה פיזית) ואת צרכיו של התלמיד היחיד (אפשרויות בחירה והעדפה). ניצני התפתחות זאת היו תשתית חשובה שעליה התפתח החינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי שעה שהוכרזה הרפורמה בחינוך בישראל. <ref>ראה: איזנשטט שמואל, 1973, '''החברה הישראלית רקע התפתחות ובעיות''', מגנס, ירושלים </ref>

הפערים החברתיים -כלכליים בישראל, הביאו להקמת ״[[ועדת פראוור]]״ (1964)  שהמליצה על ביצוע [[רפורמה בחינוך]], שבמרכזה היה שינוי מבנה בתי הספר והקמת חטיבות הביניים, שלא היתה קיימת לפני כן. החלטה זו הביאה לצורך לשנות את תוכניות הלימודים. נציגי משרד החינוך יצאו לאוניברסיטת שיקגו ללמוד מהאמריקאיים, ומשחזרו הקימו את ״היחידה לתוכניות לימודים״ (1966) שמתפקידה היה להוציא לפועל את הרפורמה ולהפיק ספרי לימוד חדשים. שנה לאחר מכן, הוקמה ועדה לענייני מקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה בראשות פרופ׳ [[דוד עמירן]], שהתאימו את תכני הגיאוגרפיההגאוגרפיה למבנה מערכת החינוך החדשה. התוכנית לכיתות הנמוכות - ״מולדת וחברה״, היתה מורכבת יותר ונדונה בועדה מקצועית אחרת. <ref>א.ידלין, המפנה בפיתוח תוכניות לימודים, אצל אדן ש., '''על תוכניות הלימודים''' '''החדשות''', מעלות, תל אביב, עמ 9-20, 1971</ref>

בדיונים שנערכו בעניין מהות החינוך הגיאוגרפי, טען עמירן כי הגיאוגרפיההגאוגרפיה הוא מקצוע שחוקר את תפוצת התופעות הגיאוגרפיות בעולם ואת סיבותיה, זאת כדי לעזור לפתור בעיות חברתיות, כלכליות ומדיניות בעולם. פרופ׳ אריה שחר, הוסיף באותו דיון וטען כי עבר זמנה של הגיאוגרפיההגאוגרפיה הרגיונלית כי היא חסרת בסיס תיאורתי, וצריך ללמד ולחקור את ״ההשתנות המרחבית של התופעות״<ref>האגודה הגיאוגרפית הישראלית, '''עלון גיאוגרפי''', 1967, ירושלים, עמ׳ 1-13)</ref>

הצעת תוכנית הלימודים החדשה לחטיבות היסודי ו[[חטיבת ביניים|חטיבת הביניים]] יש בה את השילוב של ההמשכיות והרפורמה יחדיו. היא קבעה כי ההוראה תתרכז הן בגישה הרגיונלית והן בגישה הנושאית (סיסטמטית) שהונהגה באוניבסיטאות. הגישה הרגיונלית לא תקיף סקירה מלאה על כל אזורי העולם, אלא ילמדו דוגמאות נבחרות וגם בהם ילמדו נושאים מיוחדים אופיינים לאזור. בראש כל העקרונות שקבעו את תוכנית הלימודים - עמד הרעיון של חשיפת התלמיד לזיקת הגומלין שבין אדם לסביבתו הטבעית, תוך הדגשת אחריותו לשינויים בסביבה.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה בבית הספר הממלכתי והממלכת'''י '''דתי לכיתות ה׳-ט׳,''' 1970</ref> זהו עקרון יסוד בפילוסופיה של המקצוע עוד מהמאה ה 19. בעקרון נוסף שקבעה הועדה, בה לידי ביטוי המטרה החברתית-ממלכתית בחינוך הציוני - הדגשת לימוד ארץ ישראל. עקרון זה יושם לא רק בגישה הקלסית הרגיונלית, אלא גם בהבאת דוגמאות בתחומים הנושאיים, כמו בגיאוגרפיהבגאוגרפיה הפיסית, העירונית או הכלכלית.  על פי עקרון זה הוגבר למעשה התפקיד הלאומי של מקצוע הגיאוגרפיה בתוך מערכת החינוך לאחר הרפורמה.<ref>יורם בר-גל, '''מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות ציונות,''' עם עובד, 1993, עמ 107</ref>

מתוך מכלול העקרונות בתוכנית הלימדים החדשה, נקבע כי לאחר הרפורמה בכיתה ה׳ ילמדו את ארצות המזרח התיכון, ארצות אגן הים התיכון וכן חבל אחד מארץ ישראל. בכיתה ו׳ ילמדו מבחר חבלים: הודו, יפן, אפריקה המערבית, אמריקה הדרומית וכן חבל בארץ ישראל. בכיתה ז׳ ילמדו גיאגרפיה פיזית וגיאוגרפיהוגאוגרפיה עירונית וכן חבל נוסף בארץ ישראל. בכיתה ח׳ תלמד הגיאוגרפיה של החרושת, אירופה וברית המועצות. בכיתה ט׳ ילמדו ארצות הברית, גיאוגפיה של חקלאות וכן גיאוגרפיהגאוגרפיה כללית של ארץ ישראל.<ref>משרד החינוך, תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה, 1973</ref> קל להבחין איך יושמו עקרונות הועדה המקצועית בתכנים שהוצעו: נוספו תכנים מהגיאוגרפיהמהגאוגרפיה הנושאית. כמו כן המשיכה התבססות על הגישה הרגיונלית ובעיקר הוגדלת חלקה של ארץ ישראל בכל שנות הלימוד של שתי החטיבות בהשוואה לתוכניות הלימודים בעבר.

במקביל ובהמשך לועדת המקצוע לבתי הספר בחטיבות היסודית והביניים, הוקמה ועדות לרפורמה בתוכניות הלימודים לחטיבה העליונה התיכונית. בהכללה אפשר לומר כי התוכניות לכיתות הגבוהות הצטיינו בהדגשת לימוד עקרונות ולא פרטים, בהבנה במקום בידיעה לשמה, בתרגול והעמקת השימוש במיומנויות מקצועיות מורכבות וזאת בתוספת למידה פעילה ככל האפשר. בכיתה י׳ התוכנית הציעה ללמד נושא אחד חובה הגיאוגרפיההגאוגרפיה של המזרח התיכון, ולבחור נושא אחד מתוך שניים: גיאוגרפיהגאוגרפיה ישובית ונושא יחסי אדם סובב. בתוכנית הלימודים של המזרח התיכון הדגש היה לא על הכרת ארצות האזור אלא על מאפיינים אזוריים כלליים כמו הנפט, בעיות המים, תהליכי מודרניזציה ותהליכים פוליטיים וחברתיים.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''גיאוגרפיה בחטיבה העליונה, הצעה לתוכנית לימודים''' לכיתה י׳,  1976, עמ 4-5</ref>

בכיתות יא״ וי״ב הוצעו נושאים שקרובים כבר לגישת המחקר וההוראה באונברסיטאות: ארצות מפותחות ומתפתחות; מטאורולוגיה סינאופטית; גיאוגרפיה הסטורית של ארץ ישראל.<ref>משרד החינוך והתרבות, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה''', 1976, עמ 7</ref> בכיתה י״ב הציעו ללמד ארבע נושאים: פרקים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה של ארץ ישראל: גיאוגרפיהגאוגרפיה של רווחה ותכנון; פרקים בכרטוגרפיה; כדור הארץ - נופים ועיצובם. לכיתות המקבילות בחינוך הממלכתי דתי הציאו להוסיף גם דיון בויכוח שבין הדת והמדע בשאלת יצירת כדור הארץ והתהליכים המתרחשים בו <ref>משרד החינוך, '''תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה''' 1976, עמ 23-16</ref>

הרפורמה בחינוך, הביאה לא רק לניסוח מחדש ולארגון שונה ולהוספת תכנים נושאיים למערכת החינוך, אלא גם שינתה את הגישה לחומרי הלמידה - אלה התבססו בעבר על ספר לימוד והאטלס במקצוע הגיאוגרפיההגאוגרפיה. כחלק מהרפורמה, משרד החינוך הקים יחידה לכתיבת תוכניות לימודים. היתה צפיה כי בתוכנית הלימודים החדשות יהיה שימוש במערך דידקטי שלם: חוברת לתלמיד, חוברת למורה, חומרי עזר. כל אלה היו אמורים לעבור ניסוי בבתי הספר לפני שהפכו להיות מאושרים להפצה בכל הארץ. כל חומרי הלמידה לנושא מסויים הוכנו על ידי צוותים של מומחים, של מורים יועצים ושל גרפיקאיים, מאיירים ועוד.<ref>משרד החינוך, ספרי לימוד וספרי עזר - הוראת קבע, '''חוזר המנכ״ל''', ל״ה, 1977, סעיף 45).</ref>

התפתחות זו הביאה למעשה להלאמת כתיבת ספרי הלימוד, שנעשתה קודם בשוק הפרטי באחריות של מחבר בודד או שניים ובאישור משרד החינוך לקראת הפצתו המסחרית. במקום לפתח פלוראליזם בחומרי הלמידה, משרד החינוך הביא לריכוזם בידיה. תהליך כזה של הכנת חומרי למידה (מספר חוברות לאותה יחידה, וניסויי שטח) היו יקרות במשאבי זמן וכוח אדם. לשם יישומה המלא בתוכנית הרפורמה נדרש משרד החינוך לספק עשרות חוברות בכל מקצוע בזמן קצר, אבל למעשה לאחר כארבע שנים הם הצליחו להפיק רק חומרי למידה בשני נושאים בגיאוגרפיהבגאוגרפיה - העיר, וצפון הארץ. כאשר הבינו במשרד החינוך שיישום הרפורמה בכוחותיהם עשוי להמשך אולי דור שלם, הם פנו לבית ספר לחינוך באוניברסיטת חיפה לשם הקמת צוות מקביל לכתיבת חומרי למידה עבור תוכנית הגיאוגרפיה, בשנת 1974.<ref>יורם בר-גל, '''מולדת וגיאוגרפיה במאה שנות חינוך ציוני''', עם עובד, תל אביב, עמ 118-119</ref>

הצוות בחיפה פיתח תוכניות לימודים בנושאים רגיונליים - גיאוגרפיהגאוגרפיה של ארצות הים התיכון, אמריקה הדרומית, גיאוגרפיהגאוגרפיה של ארצות הברית, אך גם בנושאים סיסטמיים גיאוגרפיהגאוגרפיה של חקלאות.<ref>אלה מספר דוגמאות לתוכניות הלימודים שהוכנו בחיפה: יורם בר-גל וארנון סופר, '''ארצות הים התיכון באירופה''', משרד החינוך ואוניברסיטת חיפה, 1981. יורם בר-גל וארנון סופר, '''אפריקה המערבית''', משרד החינוך ואוניברסיטת חיפה, 1977. יורם בר-גל וארנון סופר, '''אמריקה הדרומית''', משרד החינוך ואניברסיטת חיפה,</ref>   הצוות בחיפה חידש גם בתחום שיטות ההוראה ופיתח מרכזי למידה בנושאים רגיונליים כמו ארצות המזרח התיכון, מצריים וסין. אלה היו מארזים שבהם נמצאו כרטיסי עבודה, משחקים וחומרי עזר אחרים לשם למידה פעילה וחוויתית של התלמידים.<ref>ארנון סופר ונוימן חדווה, '''הגיאוגרפיה של מצרים''', מרכזי למידה, גסטליט, חיפה 1978, סופר ארנון וחדווה נוימן, '''הגיאוגרפיה של מצריים''', מרכזי למידה, גסטליט, חיפה ,</ref>

[[קובץ:Satellite image of Israel in January 2003.jpg|ממוזער|טכנולוגיות דיגיטליות כהדמיות לווין, מייצרות מקור מידע חדיש לחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי. הן מחברת את העקרונות הותיקים של המקצוע עם מידע חדיש.הם נוספים לצורות המסורתיות של דימויי העולם באטלסים והמפות.]]

אולם גם שני צוותים אלה (משרד החינוך וצוות אוניברסיטת חיפה)  לא יכלו לעמוד בעומס הכתיבה, ולאט לאט החלו מחדש במשרד החינוך לאשר כניסתם של כותבים מהשוק הפרטי להכנת ספרי לימוד, בעיקר בנושאים רגיונליים של ארץ ישראל. כך למשל רנה הברון פירסמה ספרים במהלך שנות השבעים<ref>רנה הברון, '''מישור החוף התיכון והדרומי''', עם עובד, 1975; רנה הברון, '''ירושלים''' '''יהודה ושומרו'''ן, עם עובד, 1976, רנה הברון, '''הנגב וחצי האי סיני''', עם עובד,1977</ref> ואחריה כתב אליעזר פטקין בשנות השמונים ספרים רגיונליים על ארץ ישראל <ref>אליעזר פטקין, '''השרון, מישור חוף יהודה ופלשת''', צ׳ריקובר, תל-אביב, 1982; אליעזר פטקין '''הגולן, הגליל, עמקי הצפון והכרמל''', צריקובר, תל אביב, 1983; אליעזר פטקין, '''ירושלים יהודה ושומרון - ההר המרכזי''', צריקובר, תל אביב, 1984.; אליעזר פטקין, '''הנגב ים המלח והערבה - דרום הארץ''', צ׳ריקובר, תל אביב, 1985)</ref> . גם אנשי אקדמיה נוספים נרתמו לכתיבת ספרי לימוד באותה העת: פרופ׳ דב ניר, שבשנות החמישים כתב ספרים לכיתות התיכון, חזר והוציא ספרים בנושא אדם וסובב <ref>דב ניר, '''אדם ונהר,''' מסדה, תל אביב 1976; דב ניר, '''אדם ומדבר''', מסדה, תל אביב 1976; דב ניר, '''אדם וים''', מסדה תל אביב</ref>. פרופ׳ ארנון סופר, שהקים את היחידה באוניברסיטת חיפה ופרסם את ערכות הלימוד, חזר והוציא ספר על הגיאוגרפיההגאוגרפיה של המזרח התיכון <ref>ארנון סופר, '''תמורות גיאוגרפיות במזרח התיכון''', עם עובד, 1981, ארנון סופר ודלית גסול, '''גאוגרפיה של המזרח התיכון - תמורות על סף המאה ה 21'''. עם עובד, 2001</ref>. גם פרופ׳ יורם בר-גל פירסם ספרים נוספים בהוצאת עם עובד<ref>יורם בר-גל, '''גיאוגרפיה של החרושת''', עם עובד, 1983; יורם בר-גל, '''אפריקה המשוונית והטרופית פרקים גיאוגרפים''', עם עובד, תל אביב, 1992 </ref> למאמצי הכנת חומרי למידה הצטרפו צוותים נוספים, כמו הצוות של ״המרכז לטכנולוגיה חינוכית״, שליד הטלויזיה החינוכית. אלה שילבו לא רק חומרי למידה מודפסים אלא הכינו גם חומרי למידה ששודרו בטלויזיה החינוכית והעשירו את השעורים ונתנו למורים ולתלמידים כלים נוספים ללמידה.<ref>מט״ח, '''פני הארץ - מישור החוף התיכון והדרומי''', המרכז לטלויזיה חינוכית, 1986; מט״ח, '''פני הארץ - צפון הארץ,''' המרכז לטלויזיה חינוכית, 1987; '''פני הארץ - הנגב''', המרכז לטלויזיה חינוכית, 1988</ref>

כל חומרי הלמידה החדשים שפותחו בעקבות הרפורמה, מהווים שינויי מהותי בחינוך הגיאוגרפיהגאוגרפי מבחינת היכולת של המורים ללמד עקרונות מקצועיים גיאוגרפייםגאוגרפיים במערכת החינוך בכל חטיבותיה. חומרי הלמידה נעשו עשירים, יוצרי מוטיבציה לתלמיד, פתוחים הרבה יותר להוראה. עם זאת גם במהלך ראשית המאה העשרים ואחת נותרו במקצוע נושאים שהם בעלי ערך לחינוך הממלכתי והלאומי, אף אם נוספו להם הדגשים מודרניים מתחום לימודי הסביבה בעקבות תמורות בנושא זה במחקר באוניבסטאות בארץ ובעולם. אפשר לראות תכונות אלה בתוכנית הלימודים לגיאוגרפיהלגאוגרפיה שפורסמה בשנת 2015, שבה המקצוע בבתי הספר שינה את שמו מ״גיאוגרפיה״מ״גאוגרפיה״  ל״גיאוגרפיהל״גאוגרפיה -אדם וסביבה״, ופריסת נושאי הלימוד בכיתות מעט שונה. עם זאת אין ויתור על עקרון של שני מחזורי למידה על ארץ ישראל בכיתה ו׳ ובכיתה ט׳, גישה שנקבעה לפני מאה שנה בתוכנית הלימודים של 1907.<ref>משרד החינוך, '''תוכנית לימודים בגיאוגרפיה- אדם וסביבה''', 2015 </ref> <br />