משה פרידמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ←‏פעילות ציבורית: תקלדה, replaced: זי' ← ז'י
שורה 44:
רבי משה פרידמן השתתף כבר ב[[הכנסייה הגדולה|כנסייה הגדולה]] הראשונה שנערכה בווינה ב[[תרפ"ג]] ([[1923]]) לצד [[החפץ חיים]], [[אברהם מרדכי אלתר|האדמו"ר מגור]] וגדולי ישראל נוספים, שבסיומה נבחר כחבר ב[[מועצת גדולי התורה]] של [[אגודת ישראל]]. מכאן ואילך נמנה עם מנהיגיה הרוחניים של אגודת ישראל. במסגרת פעילותו הציבורית עמד בקשר עם גדולי הרבנים והשתתף בדיונים הציבוריים שעמדו אז על הפרק. לאחר פטירתו הפתאומית של רבי [[יהודה מאיר שפירא]], ראש [[ישיבת חכמי לובלין]], מונה לנשיא הוועד הרוחני של הישיבה.{{הערה|{{דעת|ד"ר [[הלל זיידמן]]|daat/chinuch/mosdot/hahmey-2.htm|ישיבת חכמי לובלין}}.}}
 
כמו שאר האדמו"רים מחסידות רוזירוז'ןין התנגד גם הוא להפרדת הקהילה החרדית בווינה מהקהילה הכללית כפי שעשו [[יהדות הונגריה|יהודי הונגריה]]. במכתב לאחד השואלים כתב: {{ציטוט|תוכן="...השגתי ב' מכתבים מוויען . . בדבר העניין העומד על הפרק, אם רשאים אנשי קהילה החרדים לעשות צעדים אצל הממשלה שיתנו להם רישיון לצאת מהקהילה גדולה המקומית, ולבנות במה לעצמם לכונן להם קהילה קטנה חרדית. כי יש להם גיעול נפש לעבוד עבודה משותפת עם אנשי הקהילה הרומסים בהנהלת הקהילה דתי תוה"ק ביד רמה בלי חמלה. ע"כ תורף השאלה. {{ש}}והעניין מוזר אצלי, אם מגמתם לחדש אורם כבראשונה לדוגמה כמו שעשו במדינת הגר בימי הגאון בעל כתב סופר ז"ל, הלא לא כל הזמנים וכל המקומות שווים, וגם אז הרבה מרבותינו הק' נוחי נפש בג"ע, לא נחה רוחם בזה, - ולכן אחפוץ לדעת מה הגיע להם על ככה, ועד כמה בדעתם לעשות מחיצה המבדלת בין המחנות, ומה משפט החסידים ואנשי מעשה דשם על העניין הלז..."|מקור=דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רד}}
 
רבי משה פרידמן נמנה עם אלו ממנהיגי היהדות החרדית שתבעו יחס חיובי ופעולות מעשיות למען יישוב ארץ ישראל. על דעתו ביחס ל[[תוכנית החלוקה]], שאלה שנידונה בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה ב[[מריאנסקה לאזנייה|מרינבד]], אין ידיעה ברורה, כיון שלא נשא נאום פומבי בעניין זה. בפגישה שערך איתו אחד מאנשי [[פועלי אגודת ישראל]] באותה כנסייה והועלתה על הכתב הוא מצוטט כמי ש"תמך במדינה היהודית בהתלהבות רבה ובאהבה גדולה לארץ הקודש אפילו עד כדי חלוקה..."{{הערה|דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רלה. גדול מרבן שמו, עמוד שה ואילך.}}