המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) – הבדלי גרסאות

'''המלחמה העות'מאנית-רוסית''' הייתה [[מלחמה]] שהתרחשה בין השנים [[1768]]–[[1774]] בין [[האימפריה העות'מאנית]] ו[[האימפריה הרוסית]].

 

מלחמה זו נבעה ממתחים פנימיים ב[[פולין]], בעת מאבק בין ה[[אצולה]] ובין המלך [[סטניסלאב פוניאטובסקי]], חביבה לשעבר של הקיסרית [[יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה|יקתרינה השנייה]]. במאבק זה היה המלך תלוי בתמיכת הכוחות ה[[רוסיה|רוסיים]].

 

חבורת [[קוזקים]] בשירות הרוסים נכנסה לעיירה [[באלטה]] (במזרח אוקראינה, במחוז אודסה, סמוך לגבול מלדוביה) בטריטוריה העות'מאנית, במהלך מרדף אחרי קבוצת פורשים פולנים. האימפריה העות'מאנית האשימה את הרוסים בביצוע טבח של נתיניה, תושבי העיירה, אשמה שנדחתה על ידי הרוסים.

 

לאור תקרית זו הכריז ה[[סולטאן]] ה[[טורקיה|טורקי]] מלחמה על [[רוסיה]] ב-[[25 בספטמבר]] [[1768]].

 

ב[[ארץ ישראל]] התמרד שליט הגליל [[דאהר אל עומר]] כנגד השלטון המרכזי העות'מאני, ואף ניצח בקרב ימי גדול שנערך ב-[[11 ביוני]] [[1772]]. עומר, שנעזר בכוחות [[מצרים]], ובסיוע של חיילים [[אלבניה|אלבנים]] שהובאו בספינות רוסיות, הצליח לכבוש אף את [[יפו]] ו[[עזה]] בטרם הובס על ידי [[אחמד אל ג'זאר]] שליחו של הסולטאן.

 

ב-[[21 ביולי]] [[1774]] חתמה האימפריה העות'מאנית על [[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה]] שלפיו ניתנה לחצי האי [[חצי האי קרים|קרים]] עצמאות מן השלטון הטורקי, שטחים משמעותיים בדרום [[אוקראינה]] של היום ובצפון [[קווקז]] סופחו לרוסיה והיא פוצתה בסכום של 4.5 מיליון [[רובל]] ושני נמלי מפתח שאיפשרו לה גישה ישירה אל [[הים השחור]].