תורה לשמה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
←‏כללי תורה לשמה: תיקון טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 7:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[[רבי מאיר|רַבִּי מֵאִיר]] אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּ'''תּוֹרָה לִשְׁמָהּ''', זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, [[שמחה|מְשַׂמֵּחַ]] אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ [[ענווה|עֲנָוָה]] וְ[[יראת שמים|יִרְאָה]], וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת [[צדיק|צַדִּיק]] [[חסיד (הלכה)|חָסִיד]] יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַ[[חטא|חֵטְא]], וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח יד): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה", וְנוֹתֶנֶת לוֹ [[מלכות|מַלְכוּת]] וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה [[צניעות|צָנוּע]] וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים|מקור={{משנה|אבות|ו|א}}}}
==כללי תורה לשמה==
אחד מהפולמוסים הידועים בהלכה, הוא האם לימוד תורה לשם תענוג הבא מתוך ידיעת חכמת התורה, נחשב ללימוד לשמה. ידועים דבריו של [[האבני נזר]] בהקדמתו לספר [[אגלי טל]], ובה הוא שולל את הדעה האומרת כי לימוד תורה לשם הנאה מחכמת התורה נחשבת ללימוד שלא לשמה, ומוכיח שלא רק שאסור אלא אף מצווה על האדם ליהנות מחכמת ה[[תורה]], כי עיקר מצוותה היא ההנאה והשמהוהשמחה שיש לאדם בלימודו, ולכן אם נהנה האדם מדברי התורה קיים בכך את המצווה. האבני נזר מדמה זאת למאמר התלמוד {{ציטוטון|המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה}}{{הערה| כריתות יט, א.}} שבה ההסבר הוא שההנאה עצמה היא האיסור ולכן אסורה גם דרך [[מתעסק]], כך אומר גם האבני נזר, ההנאה שבתורה היא עצמה קיום המצווה ולכן נחשבת למצווה גם אם כיוון שלא לשמה, וכמובא "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה", שמכך נראה שגם הלימוד שלא לשמה הוא מעשה מצווה, שאם לא כן לא היה מביא לידי לשמה.
 
לעומת זאת, בכמה ספרי חסידות, ביניהם בספר [[יושר דברי אמת]] נכתבו מילים חריפות על הלומד תורה כדי ליהנות. גם חלק נכבד מהחיבור "יסוד העבודה" של רבי [[אברהם וינברג (הראשון)|אברהם וינברג]] עוסק בביאור תורה לשמה, בו הוא חולק על הרב [[חיים מוולוז'ין]] הסובר כי מהותה של תורה לשמה היא לימוד לשם ידיעת התורה וסובר, כי לימוד התורה מטרתו להידבק בה' על ידה. נושא זה נמנה בין הנושאים השנויים מאז במחלוקת בין ה[[חסידים]] ל[[התנגדות לחסידות|מתנגדים]]. בספרו [[אורות התורה]] מקדיש הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] פרק לנושא זה, ובו מוצגת שיטתו שהיא מעין [[סינתזה (פילוסופיה)|סינתיזה]] בין שיטות אלה. בין דבריו כתב שם: "הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי"ת בגילוי מציאותו".