פרבולה – הבדלי גרסאות

מסקנה: כל אלומת אור הנעה אנכית כלפי מטה בשקערורית של הפרבולה (במקביל לציר הסימטריה), תוחזר מהפרבולה היישר לכיוון המוקד. תכונה זו משמשת בבניית [[מחזיר-אור פרבולי]].

 

בטבע, ניתן למצוא קירובים של פרבולות ופרבולואידים בסביבות רבות ומגוונות. הדוגמה הידועה ביותר להימצאות הפרבולה בהיסטוריה של ה[[פיזיקה]] היא ה[[מסלול (פיזיקה)|מסלול]] של חלקיק או של גוף בתנועה תחת השפעה של [[כבידה|שדה כבידה]] אחיד ללא [[התנגדות אוויר]] (למשל, כדור שעף באוויר ללא כוחות מניעים ובהזנחת [[חיכוך]] האוויר). המסלול הפרבולי של גופים התגלה בניסויים של [[גלילאו]] בתחילת המאה ה־17, כאשר ביצע ניסויים עם כדורים המתגלגלים על מישורים משופעים. מאוחר יותר, נכונוּת הצורה הפרבולית של המסלולים הוכחה על ידי [[אייזק ניוטון]]. לעצמים לא־נקודתיים (כגון שחיין הקופץ ממקפצה לבריכה), העצם עצמו יכול לבצע תנועה מורכבת של תנועות עצמיות כגון סיבובים או רטט, אך [[מרכז המסה]] של העצם יבצע מסלול פרבולי בכל זאת. באופן כללי, כל המסלולים הללו הן קירוב של פרבולה; נוכחות התנגדות האוויר תמיד מעוותת את הצורה של המסלול, למשל, אולם במהירויות נמוכות, הצורה מהווה קירוב טוב לפרבולה. במהירויות גבוהות יותר, כמו בבליסטיקה, הצורה מעוותת מאד, ולא מזכירה כלל פרבולה.