הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות

לאחר שמונה שנים של מלחמה, חזרו המדינות לגבולות שבהם התחילה המלחמה. עם זאת, סדאם סירב לשוב ולאשר כי הגבולות יוותרו על פי קווי הסכם אלג'יר. בין המדינות התקיימה הפסקת אש מתוחה במשך שנתיים. מיד לאחר [[מלחמת המפרץ|פלישת עיראק]] ל[[כווית]] ב-[[2 באוגוסט]] [[1990]] וסימנים מעידים לתגובה מערבית אפשרית, סדאם שאף לישר את ההדורים עם איראן, כדי להבטיח שאיראן לא תנצל את מעורבות צבא עיראק בכווויתבכוויית כדי להכות ממזרח. ב-[[14 באוגוסט]] 12 ימים לאחר התחלת המלחמה, שלח סדאם חוסיין איגרת ל[[נשיא איראן]] [[אכבר האשמי רפסנג'אני]] שבה הציע לאשר מחדש את תנאי הסכם אלג'יר{{הערה|1=שלושה ימים טרם הפלישה, לעומת זאת, סדאם טען בפומבי כי השט אל-ערב שייך לעיראק על בסיס זכות היסטורית. ראו בדיווחים של Kayhan International ([[טהראן]]) מ-[[29 בספטמבר]] 1990 ו-[[2 באוקטובר]] 1990. מופיע גם בדיווח Baghdad Domestic Service מ-[[23 בספטמבר]] 1990.}} ולבצע החלפת שבויים.{{הערה|1=באיגרת טען כי מלחמת איראן-עיראק כלל לא התנהלה בניסיון לבטל את ההסכם (קרי, להחזיר את השליטה על השט, כפי שטען בהכרזתו שגרמה לפרוץ המלחמה) והאשים את איראן בביטול ההסכם. ראו בראיון עם בכיר משטר הבעת' (ולימים סגן נשיא עיראק) [[טה יאסין רמצ'אן]] לעיתון אל-תד'מאן ([[לונדון]]), [[29 באוקטובר]] 1990. עמ' 20 - 24.}} רפסנג'אני ניצל את ההזדמנות וב-[[18 באוגוסט]] החלו חילופי השבויים בין המדינות. עם זאת, משטר הבעת' השתמש בתואנות שונות כדי לדחות את סימון הגבול הקרקעי בין המדינות. שרידי מלחמת שמונה השנים עדיין נותרו לאורך השט, עשרות ספינות ו[[מוקש]]ים ששוקעו במהלך הלחימה הפכו את המעבר בנתיב הימי לבלתי אפשרי. עם זאת, עלות משיית כל שרידי המלחמה הוערכה ביותר מ-5 מיליארד [[דולר]], ועיראק, שסבלה מ[[עיצומים (יחסים בינלאומיים)|סנקציות]] שהטיל [[האומות המאוחדות|האו"ם]] לאחר מלחמת המפרץ, לא הייתה נכונה לשלם על המשייה.{{הערה|<div style="direction: ltr;">[http://www.parstimes.com/history/outstanding_issues_iran-iraq.html Outstanding Issues in Iran-Iraq Relations], Salam Morning Daily (Iran), 18 July, [[1995]].</div>}}