אשם תורם כהגנה מוחלטת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
החלפות (אם, הוא), ויקינתונים |
||
שורה 4:
בעבר, שלטה גישת "אשם תורם כהגנה מוחלטת" במדינות [[המשפט המקובל]]. אולם במהלך המאה ה-20 אומצה גישה שונה וכיום רוב מדינות העולם נוקטות בגישה ההפוכה של [[אשם תורם כהגנה יחסית]].
== ההתפתחות ההיסטורית של האשם התורם כהגנה מוחלטת
במאה ה-16 מושג הרשלנות כמקור לאחריות עשה את דרכו אל תוך המשפט המקובל. עם ההכרה ברשלנות כמקור להטלת אחריות התפתחה פרקטיקה שבה תובע אינו יכול לתבוע פיצויים כאשר הוא עצמו אשם בהתנהגות רשלנית.
הדין ב[[משפט מקובל]] היה, כי אשמו התורם של הניזוק מעניק הגנה מלאה למזיק, וכך גם היה המצב המשפטי ששרר עד תחילת המאה ה-20 באנגליה ובארצות הברית. הגנת האשם התורם לא נתפסה כהגנה המביאה לידי חלוקת אחריות, אלא כהגנה מלאה שתוצאות החלתה היא העברת נטל הנשיאה מן המזיק אל הניזוק. כך היה המצב המשפטי באנגליה עד שנת 1945, עת נחקק חוק האשם התורם הנזיקי,
שורשי הדוקטרינה נעוצים בתביעה אנגלית משנת 1806 בשם
חמישים שנה לאחר קבלת הדוקטרינה באנגליה הפכה טענת האשם התורם לטענת הגנה נפוצה של מזיקים בבתי המשפט האמריקאיים, ואילו בתי המשפט חיפשו דרך להגביל את אחריותם של התעשייה המתפתחת לעובדיהם הנפגעים, ואת הפתרון מצאו בשימוש בדוקטרינה הנ"ל.
בתי המשפט טענו שיש ליישם את האשם התורם כהגנה מוחלטת מפני שהמושבעים התקשו לכמת את אשמו של תובע בגרימת נזקו, ולכן הטילו עליו את מלוא האחריות ושללו ממנו פיצויים. בנוסף בית המשפט השתמש בהנמקה כללית כי יש להעניש את התובע הרשלן על מנת ליצור סטנדרט זהירות אחיד בחברה.
בשנת 1908 [[הקונגרס של ארצות הברית]] חוקק את "חוק אחריות המעביד", אשר עסק בעובדי מסילות הרכבת.
מדינות ארצות הברית החלו לנטוש את דוקטרינת האשם התורם כהגנה מוחלטת, והראשונה שבהן הייתה מיסיסיפי בשנת 1910 כאשר אימצה את שיטת האשם היחסי ודחתה לחלוטין את האשם התורם. שלוש שנים לאחר מכן מדינת נברסקה נקטה בשיטת אשם יחסי מרוככת יותר, ובשנת 1931 היה זה תורה של מדינת ויסקונסין. תהליך ההתנערות מהדוקטרינה נמשך וכיום רוב המדינות דחו לחלוטין את האשם התורם כהגנה מוחלטת.
שורה 19:
לעיתים בתי המשפט חשו שלא בנוח להחיל את דוקטרינת האשם התורם כהגנה מוחלטת, ופיתחו מבחני משנה שתוצאותיהם האופרטיביות אפשרו "ריכוך" הדין עבור תובעים שאשמתם היחסית בגרימת הנזק הייתה נמוכה, ואולי לא הצדיקה שלילת פיצוי מהניזוק.
המבחן הראשון הוא "מבחן הסמיכות" Proximate Cause . הנחת הבסיס היא שלנזק גורמים רבים, אשר מהווים חלק מהשתלשלות אירועים ספציפית שסופה נזק, מתוך הגורמים הללו יש לאתר גורם יחיד שאירע בסמיכות להתרחשות הנזק, והוא יהווה את הגורם שלו נייחס את האשם התורם.
מבחן זה קשור בקשר הדוק למבחן כלל ההזדמנות האחרונה Last Clear Chance.
אולם למבחן זה נתגלו חסרונות רבים. לשם המחשת הטיעון נתאר מצב היפותטי בו A הולך על פסי רכבת במודע ובמתכוון בעוד B, נהג הקרון מבחין ב-A אך אינו מספיק לבלום בזמן, B מתנגש ב-A ופוצע אותו. אם ניישם את מבחן ההזדמנות האחרונה כפשוטו, נוכל לקבוע בוודאות ש-B, הנתבע, הוא בעל ההזדמנות האחרונה למנוע את הנזק שאירע ל-A. אך ביישום המבחן אין התחשבות ברשלנותו החמורה של A והתחושה העולה מן הדברים היא שאין זה מן הצודק להטיל אחריות מוחלטת על B, חסר האשמה לכאורה.
שנית, זמן התגובה במקרים שכאלו הוא קצר מאוד, האם באמת ניתן לאמוד מי מהצדדים בעל ההזדמנות האחרונה למנוע את הנזק? ניתן לומר באותה מידה כי לתובע הייתה ההזדמנות האחרונה לזוז מדרכה של הרכבת.
ההסדר המשפטי הנבחר בישראל הוא אמנם הסדר של הגנה יחסית אשר נותן אפשרות לכאורה גם לאדם אשר לו אשם תורם של למעלה מ-90% ליהנות מסכום פיצויים כלשהו, אך הסדר זה מוקף בהסדרים משפטיים נזיקיים נוספים כגון מבחן הקשר הסיבתי המשפטי והקשר המשפטי העובדתי
== בישראל ==
סעיף 68 לפקודת הנזיקין קובע שאל אשם תורם יש להתייחס על פי דוקטרינת [[אשם תורם כהגנה יחסית]], וכך פוסקים בתי המשפט בישראל. עם זאת, היו מקרים שבהם שופטים הביעו עמדה ממנה משתמעת תמיכה בדוקטרינת אשם תורם כהגנה מוחלטת.
למשל, בפס"ד '''קריאל נ' קיבוץ משמר העמק''' נדון מקרהו של עובד חוץ ב[[קיבוץ]] שקפץ קפיצת ראש אל מים רדודים בחוף הים בכורסי, ובעקבות זאת נגרם לו שיתוק מהכתפיים ומטה. במקרה זה קבע השופט ש' ברילנר כי לתובע יש אשם תורם של 100% ובכל מקרה לא פחות מ-50% ולכן תביעתו נדחית. מדבריו של השופט משתמע כי גם
הצעת ה[[קודיפיקציה]] (חוק הממונות החדש) שומרת על ההסדר של [[אשם תורם כהגנה יחסית]]. השינוי המשמעותי בהסדר שמציע חוק הממונות הוא מבחן נוסף לקביעת האשם התורם: מבחן הקשר הסיבתי. ייתכן כי מבחן זה יוביל לקביעה כי כאשר אשם התורם הוא באחוז ניכר יש להפחית לחלוטין את פיצוייו של התובע.
הצעת הקודיפיקציה מגדירה את האחריות בנזיקין כאחריות לנזק שנגרם עקב התנהגות עוולתית או אחריות להתנהגות עצמה. מכיוון שהתנהגות עוולתית תיחשב כגורמת לנזק
בשל העובדה כי תחום הסיכון בוחן מס' שיקולים וביניהם, מידת האשמה שבהתנהגות עוולתית של הנפגע שהייתה גורם עובדתי לנזק ומידת האשמה שבהתנהגות העוולתית של המזיק קשה לדמיין מצב בו במקרה של אשם תורם של למעלה מ-60% או יותר של התובע התנהגותו של הנתבע תהווה גורם בלעדיו הנזק לא היה נגרם, דבר אשר יצמצם את ההסדר המוחל היום בפסיקת בית המשפט.
שורה 39:
== האשם התורם בארצות הברית ==
כפי שפורט קודם לכן, רוב מדינות ארצות הברית עברו לשיטת האשם התורם היחסי, אולם גם בשיטת האשם היחסי ישנה האפשרות שביהמ"ש ישלול לחלוטין מתן פיצויים, וזאת אם הוכח כי האשם התורם של הניזוק התובע נאמד ב-50% ויותר.
אך למרות הביקורות שספגה דוקטרינת האשם התורם כהגנה מוחלטת, ישנן עדיין מדינות בארצות הברית שעד לא מזמן יישמו אותה בבתי המשפט, דוגמת מדינת צפון קרוליינה. בתי המשפט בשנת 1994 הצדיקו את השימוש בדוקטרינה בהקשר של תביעות בגין רשלנות רפואית, דוגמת רופאים אשר מטופליהם ביצעו ניסיון התאבדות ותבעו את רופאיהם על טיפול רשלני שגרם לנזק. הטענה שהועלתה כנגדם על ידי הרופאים הייתה כי התנהגותם הרשלנית כלפי עצמם היא שגרמה לנזק ולא הטיפול שהוענק על-ידם, וכאמור האשם התורם של המטופל שולל ממנו כליל את הזכות לפיצויים. דוגמה נוספת לביטוי הדוקטרינה ב[[רשלנות רפואית]] נוגעת למטופל אשר לא מילא אחר הוראות הרופא המטפל וכשתבע פיצויים מצא עצמו ניצב מול טענת אשם תורם שהעלה הרופא כנגדו.
כיום ישנן ארבע מדינות בהן עדיין נהוגה הדוקטרינה ומחוז קולומביה, ב-20 מדינות נהוגה הדוקטרינה של הגנה יחסית מוגבלת של 50%
== ביקורת הדוקטרינה ==
שורה 55:
במסגרת זאת, נקבע שראוי להטיל את האחריות על זה שבידו למנוע את הנזק במחיר הזול ביותר.
מאידך יש מומחים רבים הסוברים כי הסדר ההגנה היחסית יעיל יותר במקרים של העדר מידע מדויק על הסטנדרטיים החוקיים ומידת הזהירות שכל אדם צריך לנקוט.
מחקר שהתבסס על נתוני מועצות הביטוח בארצות הברית לא מצא הבדל משמעותי בהרתעה בין מחוזות אשר בהם מיושם ההסדר המשפטי של "הגנה יחסית" ובין מחוזות אשר בהם מיושם ההסדר המשפטי של "הגנה מוחלטת".
שורה 65:
במאמרו "עלות התאונות" (The Costs of Accidents) נתן פרופסור [[גווידו קלברזי]] (Guido Calabresi) דוגמה על מנת להמחיש כי חלוקת אחריות מובילה לתמריץ לא יעיל של נקיטת אמצעי זהירות.
נניח תאונה אשר ערך הנזק בכל פעם שהיא מתרחשת הנזק הוא -
הנחה נוספת – התאונה יכולה להימנע על ידי השקעה באמצעי זהירות בערך של
ניתוח נוסף נעשה על ידי [[ריצ'רד פוזנר]]. נניח תאונה שערך הנזק שלה הוא 1000$. התאונה יכולה להימנע בוודאות על ידי השקעה של הנתבע בערך של 50$ ושל התובע בערך של 100$, לדעת פוזנר
לעומת הטענות הנזכרות לעיל אשר תומכות בכך שהסדר ההגנה היחסית אינו מוביל להרתעה יעילה, ישנם רבים הסוברים כי הסדר ההגנה היחסית יעיל ומרתיע יותר במקרים של העדר מידע מדויק על הסטנדרטיים החוקיים ועל מידת הזהירות שעל אדם לנקוט. הצדדים נוהגים לחרוג מהסטנדרט הרצוי של מידת הזהירות על מנת לאפשר לביהמ"ש מרחב תמרון בקביעת האשם. נטייה זו בולטת במיוחד במקום בו נהוג הסדר ההגנה המוחלטת.
במחקר אמפירי שנעשה על יעילות ההסדרים על ידי שימוש בנתונים סטטיסטיים של מועצת הביטוח בארצות הברית והשוואה בין מחוזות בהן נהוגים הסדרים שונים בשני פרקי זמן (שנת 80 ושנת 98) המסקנה שעלתה היא כי לא ניתן להצביע על הבדל ברור ומשמעותי בהרתעה בין המחוזות השונים.
שורה 99:
ע"א 316/75 '''שור נ. מדינת ישראל''',פ"ד לא (1) 299.
ע"א 323/56 '''ברשוב נ' שורצקי''', פ"ד י"א
ע"א 122/56 '''דוידוף נ' קצב''',פ"ד י"א 1006.
שורה 114:
(R.F.V. Heuston,''' Salmond On the Law Of Torts''' 325 (1965.
(Guido Calabresi
</div>'''מאמרים זרים'''
<div style="direction: ltr;">
שורה 122:
J. J. Karangelen, "Comment: the road to judicial abolishment of contributory negligence has been paved by bozman v. bozman", ''34 U. Balt. L. Rev''. 265, 266 (2004)
C. Lowndes," Contributory Negligence", 22 ''Geo L.J''.
G. D. Smith, "Contributory Negligence as a Matter of Law: The Last Vestiges", 23'' Tort & Ins. L.J.'' 674, 675(1988).
שורה 134:
C. J. Robinette, Paul G. Sherland, " Contributory or Comparative: Which is the Optimal Negligence Rule?" 24 N. ''Ill. U. L. Rev''. 41 (2003).
Gary T. Schwartz, "Contributory and Comparative Negligence: A Reappraisal", ''87 Yale L.J''. 697,722(1978)
</div>.
שורה 142:
'''Law Reform''' (contributory Negligence) Act, 1945.
.('''Federal Employer's Liability Act''' (F.E.L.A),45 U.S.C. § 51-60 (1975
</div>'''פסיקה זרה'''
<div style="direction: ltr;">
שורה 151:
</div>
==קישורים חיצוניים==
* http://www.law.yale.edu/faculty/GCalabresi.htm
* http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2780918,00.html
|