הבדלים בין גרסאות בדף "הבחירות לכנסת התשיעית"

מ (הוספת קישור לנשיא מצרים)
תחזיות האימה של מערכת הבחירות של המערך הופרכו, לפחות בקדנציה הראשונה של בגין: בגין התברר כרחוק מאוד מדימוי הרודן המאיים שהוצמד לו. לדעת רבים, הפגין בגין חולשה יתרה בניהול הממשלה. מה שכונה על־ידו "קלקולים" היה למעשה התנהגות מופקרת של כמה משרי הממשלה מן הליכוד שמרדו בו, ואחרים שזלזלו בסמכותו. תוך זמן קצר אחרי הבחירות החל משא ומתן עם [[נשיא מצרים]] [[אנואר סאדאת]], שהוביל ל[[הסכמי קמפ דייוויד]] ול[[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם שלום]] עם מצרים, המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. המובילים בקידום התהליך היו שני הקיצונים מן העבר הלא רחוק, [[עזר ויצמן]] ו[[משה דיין]], שפרש מן המערך והצטרף לממשלה.
 
שינוי דרמטי לא פחות, אף כי הרבה פחות גלוי, התרחש בזירה הפנימית. ה[[קיבוץ|קיבוצים]], 'הבן המועדף' של המערך, סר חינם אחרי הבחירות ואת מקומם החלו תופסות קבוצות חדשות. ביטול המכסות על מספר תלמידי הישיבה בהסדר [[תורתו אומנותו]] הוביל לגידול מתמשך במספר תלמידי הישיבות. הגדלת התמיכה בהתיישבות ב[[הגדהביהודה המערבית|גדה המערבית]]ושומרון הובילה להגדלה ניכרת לאורך השנים במספר ה[[התנחלויות|מתנחלים]].
 
בתחום הכלכלי, ניסתה להוביל ממשלת בגין בהנהגת שר האוצר [[שמחה ארליך]] מדיניות של "ליברליזציה" במטבע החוץ, כשהיא מסירה את ההגבלות על חלק מפעולות הקנייה והמכירה של דולרים. תוכנית הליברליזציה הכלכלית של ארליך זכתה לכינוי "[[המהפך הכלכלי]]", כפועל יוצא של המהפך השלטוני. בגין, שהיה זקוק לתמיכת הממשלה בהסכם השלום וככל הנראה גם חשש מצעדים מחמירים בתחום הכלכלי, סירב לתמוך בצעד הנלווה הנדרש של איזון תקציבי, מה שכפה על ארליך להמשיך ולממן את התקציב באמצעות הדפסת כסף. הזינוק האינפלציוני לא אחר לבוא, ואחריו התמוטטות תוכנית המהפך הכלכלי. חרדת הפוליטיקאים מצעדים של ריסון תקציבי וקיצוץ, שהיו חיוניים לאישוש כלכלתה של ישראל, הייתה עתידה להימשך עד כינון ממשלת האחדות בשנת [[1984]].