הבדלים בין גרסאות בדף "שלמה קלמן רייף"

נוספו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מ
תגית: עריכת קוד מקור 2017
אוסף ה[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]] הוא אוצר בלום של תעודות מן המאה העשירית עד למאה התשעה עשרה, אשר נמצא בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר בשלהי המאה ה-19. זמן קצר לאחר הגילוי הועברו רוב כתבי היד ושאר המסמכים לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וכך נולד אוסף הגניזה הקהירית באוניברסיטת קיימברידג', שנקרא [[אוסף טיילור-שכטר]] על שם שני החוקרים שפעלו רבות להעבירו לקיימברידג', [[שניאור זלמן שכטר]] ו[[צ'ארלס טיילור (חוקר יהדות)|צ'ארלס טיילור]]. ברם, שינוע אלפי המסמכים היה רק השלב הראשון והמקדים, ועדיין היה צורך לשמר, לקטלג ולהנגיש את המסמכים לטובת מחקר ולימוד. ואכן במהלך המאה ה-20 היו מספר ניסיונות לקטלוג האוסף. בשנת 1902 מונה ארנסט וורמן לאוצר האוסף, ובעמל רב הוא קיטלג באמצעות פנקס ועט כחמשת אלפים פריטים, אך מותו הפתאומי בשנת 1909 קטע ניסיון זה באיבו. קשיים כלכליים, שתי מלחמות עולם והיעדר אישיותו הכריזמטית ורבת העוצמה של שכטר, שעזב לניו יורק חמש שנים לאחר גילוי האוסף, הביאו לדחיקת כתבי היד לקופסאות מאובקות במחסני הספרייה. כך נוצר המצב שבמשך שנים רבות מספר זעום של חוקרים ניצלו את שפע הידיעות והמידע אודות יהודי מצרים, הלבנט והים התיכון בימי הביניים. צעד משמעותי התרחש בשנות החמישים, כאשר החוקר הנודע שלמה [[דב גויטיין]] ותלמידיו הפיקו במאמץ רב סדרה נוספת של כתבי יד. בשנות ה-60 עם היווצרות גל חדש של התעניינות בחומרי גניזה, שהתגלו כמקור חשוב לחקר היסטוריה כלכלית וחברתית, מונה ד"ר הנרי קנופף (Henry Knopf) לטובת קיטלוג שאר חומרי הגניזה. ברם, לאחר שנים מספר קנופף בחר להמשיך הלאה ועלה לישראל, והמלאכה עדיין לא הושלמה.{{הערה|1=Glickman 2011:171-2.}}
 
עת הגעתו של רייף לספריית אוניברסיטת קייברידג' בשנת 1973, רק כ-34,000 מתוך 150,000 כתבי היד מוינו וקוטלגו. מינויו של רייף הפיח רוח חדשה של עשייה. חצי שנה לאחר הגעתו הוא ייסד את מכון מחקר הניזההגניזה ע"ש טיילור-שכטר, גייס תרומות ומענקי מחקר רבים, מינה אנשי סגל נוספים והחל במלאכת הקיטלוג והמיון. עד שנת 1975 מוינו 105,000 כתבי היד שלא טופלו עד אז על פי נושאים. זמן קצר לאחר מכן קוטלגו 45,000 פריטים ונאספו 50,000 פריטים ביבליוגרפיים הקשורים ישירות לאוסף הגניזה. בשנת 1978 מכון הגניזה פרסם את הקטלוג הראשון אשר מנה 17 כרכים. כמו כן, במרווחים של שנתיים, פרסם בית הדפוס של אוניברסיטת קיימברידג' ספרי מחקר אודות הגניזה הקהירית. מפעלו של רייף הפך לאורים ותומים בכל הקשור לאוספי גניזה, וספריות רבות, בין היתר ניו יורק, אוקספורד ומנצ'סטר, כולן הלכו בדרכו של רייף כשהחלו לקטלג את מסמכי הגניזה שבאוספיהם. בתוך שנים מספר הפך אוסף הגניזה הקהירית בקיימברידג' למוקד משיכה עולמי לחוקרי יהדות, היסטוריה, פילוסופיה ולשון של ימי הביניים. מפעלי מדע גדולים נסמכו על מקורות הגניזה הקהירית והיו ליסוד המרכזי של הידע אודות ההיסטוריה והתרבות היהודית מן העת העתיקה ועד לעת החדשה המוקדמת בפרט, כמו גם על החברה הים-תיכונית בכלל.{{הערה|1=שם, 172-3.}}
 
בשנת 1999 יצא לדרך [[גניזת קהיר#פרויקט גנזים|פרויקט פרידברג]], מאמץ מונומנטלי שמטרתו הייתה והיא דיגיטציה של כלל כתבי היד של גניזת קהיר, ללא קשר למקום הימצאם. בדרך זו אוסף הגניזה הקהירית יהפוך לנגיש לכל חוקר בעולם באמצעות האינטרנט. בשנת 2004 שולמית, אשתו של רייף, בסיוע שלושה עוזרי מחקר, החלה במלאכת הרישום, כך שעד 2006 כלל המידע לוקט ועובד. לפני הסקירה המעמיקה אנשי קיימברידג' סברו שאוסף הגניזה הקהירית מכיל כ-140,000 פריטים, ברם לאחר הסקירה התברר שאוסף מכיל כ-193,654 פריטים, כ-225,141 דפים.{{הערה|1=שם, שם.}}