שלמה קלמן רייף – הבדלי גרסאות

אוסף ה[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]] הוא אוצר בלום של תעודות מן המאה העשירית עד למאה התשעה עשרה, אשר נמצא בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר בשלהי המאה ה-19. זמן קצר לאחר הגילוי הועברו רוב כתבי היד ושאר המסמכים לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וכך נולד אוסף הגניזה הקהירית באוניברסיטת קיימברידג', שנקרא [[אוסף טיילור-שכטר]] על שם שני החוקרים שפעלו רבות להעבירו לקיימברידג', [[שניאור זלמן שכטר]] ו[[צ'ארלס טיילור (חוקר יהדות)|צ'ארלס טיילור]]. ברם, שינוע אלפי המסמכים היה רק השלב הראשון והמקדים, ועדיין היה צורך לשמר, לקטלג ולהנגיש את המסמכים לטובת מחקר ולימוד. ואכן במהלך המאה ה-20 היו מספר ניסיונות לקטלוג האוסף. בשנת 1902 מונה ארנסט וורמן לאוצר האוסף, ובעמל רב הוא קיטלג באמצעות פנקס ועט כחמשת אלפים פריטים, אך מותו הפתאומי בשנת 1909 קטע ניסיון זה באיבו. קשיים כלכליים, שתי מלחמות עולם והיעדר אישיותו הכריזמטית ורבת העוצמה של שכטר, שעזב לניו יורק חמש שנים לאחר גילוי האוסף, הביאו לדחיקת כתבי היד לקופסאות מאובקות במחסני הספרייה. כך נוצר המצב שבמשך שנים רבות מספר זעום של חוקרים ניצלו את שפע הידיעות והמידע אודות יהודי מצרים, הלבנט והים התיכון בימי הביניים. צעד משמעותי התרחש בשנות החמישים, כאשר החוקר הנודע שלמה [[דב גויטיין]] ותלמידיו הפיקו במאמץ רב סדרה נוספת של כתבי יד. בשנות ה-60 עם היווצרות גל חדש של התעניינות בחומרי גניזה, שהתגלו כמקור חשוב לחקר היסטוריה כלכלית וחברתית, מונה ד"ר הנרי קנופף (Henry Knopf) לטובת קיטלוג שאר חומרי הגניזה. ברם, לאחר שנים מספר קנופף בחר להמשיך הלאה ועלה לישראל, והמלאכה עדיין לא הושלמה.{{הערה|1=Glickman 2011:171-2.}}

 

 

בשנת 1999 יצא לדרך [[גניזת קהיר#פרויקט גנזים|פרויקט פרידברג]], מאמץ מונומנטלי שמטרתו הייתה והיא דיגיטציה של כלל כתבי היד של גניזת קהיר, ללא קשר למקום הימצאם. בדרך זו אוסף הגניזה הקהירית יהפוך לנגיש לכל חוקר בעולם באמצעות האינטרנט. בשנת 2004 שולמית, אשתו של רייף, בסיוע שלושה עוזרי מחקר, החלה במלאכת הרישום, כך שעד 2006 כלל המידע לוקט ועובד. לפני הסקירה המעמיקה אנשי קיימברידג' סברו שאוסף הגניזה הקהירית מכיל כ-140,000 פריטים, ברם לאחר הסקירה התברר שאוסף מכיל כ-193,654 פריטים, כ-225,141 דפים.{{הערה|1=שם, שם.}}