פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
←‏ועידות בינלאומיות ותקרית ה-U2: תקלדה, replaced: הועידה ← הוועידה (3)
ניסיונו האחרון נכשל ב-1960,{{הערה|[(https://archive.org/details/1965-05-06_Dominican_Truce Down From Summit Mr. K. Kills Conference, Big 4 Depart For Homes, 1960/05/19 (1960]}} כאשר [[ניקיטה חרושצ'וב]] פרש בעקבות [[משבר מטוס הריגול U-2|הפלת מטוס הריגול U2]] בשמי ברית המועצות. המטוס נשלח לצלם תצלומי אוויר של ברית המועצות לפני כינוסה של ועידת מזרח-מערב ב[[פריז]] בהשתתפותם של אייזנהאואר, חרושצ'וב, [[הרולד מקמילן]] ו[[שארל דה גול]].{{הערה|Pocock, Chris (2000). The U-2 Spyplane; Toward the Unknown. Schiffer Military History. {{ISBN|978-0-7643-1113-0}}}}
 
ממשל אייזנהאואר, מתוך הנחה שהטייס מת בהתרסקות המטוס, אישר סיפור כיסוי שהמטוס שימש כאחד ממטוסי נאס"א למטרות בדיקת מזג אוויר, ונכנס לשטחה האווירי של ברית המועצות בשוגג, זאת לאחר שהטייס שידר קודם לכן על "תקלה במסכת החמצן שלו" כשטס מעל [[טורקיה]]. נוסף על כך, אייזנהאואר הצהיר שלא ריגל על ברית המועצות. לאחר שהסובייטים חשפו את הטייס, [[פרנסיס גארי פאוורס]], התברר ניסיון ההונאה האמריקני, וארצות הברית הובכה בזירה הבינלאומית. ועדת יחסי החוץ של הסנאט חקרה את תקרית מטוס ה-U2. במהלך הועידההוועידה בפריז, האשים אייזנהאואר את חרושצ'וב בכך שחיבל בכינוס; בהמשך, איזיזנהאואר הצהיר שהועידהשהוועידה נכשלה בגלל "העסק המטופש של ה-U2".
 
כבר בימים הראשונים של תוכנית ה-U2, הזהיר אייזנהאואר את יועציו, ש"אם אחד מהמטוסים הללו יפול, הולכת להיות כאן סערה". בנאום ששודר בטלוויזיה וברדיו לאחר הועידההוועידה הכושלת, הצהיר אייזנהאואר שהוא "לוקח אחריות מלאה על אישור כל התוכניות השונות על ידי הממשל במטרה להשיג מידע מודיעיני.. בנוגע ל'טיימינג' (קרוב כ"כ לכינוס הועידה), השאלה הייתה האם לעצור את התוכנית ולוותר על איסוף מודיעין חיוני, שלא היה זמין לאחר מכן. החלטתי שלא לעצור את התוכנית. האמת הישרה היא זו: כאשר לאומה דרושה פעילות מודיעינית, אין זמן בו ניתן להפסיק את העירנות". דרך אגב, מפרל הארבור למדנו שאפילו משא ומתן בעצמו יכול לשמש כמסווה להכנות למתקפת פתע".{{הערה|1=[[#Bogle|Bogle]], p.263}}
 
בפועל, המוניטין של אייזנהאואר לא ניזוק בגלל המשבר, אם כי זה של האדמיניסטרציה דווקא כן; ועדת יחסי החוץ של הסנאט, בראשות הסנאטור ג. ויליאם פולברייט, חקרה באריכות את תקרית ה-U2, ואף ערכה שימוע למזכיר המדינה [[כריסטיאן הרטר|הרטר]] ולמזכיר ההגנה גייטס. מבקרי הקבינט טענו ביתר שאת כי תוכניות ההגנה הלאומיות אינן יעילות; האווירה בארצות הברית הייתה כי המלחמה הקרה עומדת להימשך לזמן בלתי מוגבל, הבנה זו פגעה ברפובליקנים לקראת הבחירות לנשיאות הממשמשות ובאות. כפי ש[[ריצ'רד ניקסון|ניקסון]] אמר לאחר מכן שבגלל תקרית ה-U2, השימוש של הרפובליקנים בקמפיין הבחירות לנשיאות ב-1960 בסוגיית השלום - הוכתם.{{הערה|1=[[#Bogle|Bogle]], [https://books.google.co.il/books?id=J6Cbjcvw354C&pg=PA262&lpg=PA262&dq=%22stupid+U-2+business&source=bl&ots=0nuUStmoHX&sig=JJURR5v18Nx3nB8c1NhH2hSEgTM&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiijYu8g9bVAhXBWhoKHXu2C_kQ6AEIUTAJ#v=onepage&q=%22stupid%20U-2%20business&f=false p.262]}}