סטיבן דאגלס – הבדלי גרסאות

למרות זאת, ההתנגדות כלפי דאגלס בדרום הייתה חזקה. כשהועידהכשהוועידה נפגשה ב[[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'ארלסטון]] שב[[קרוליינה הדרומית]] ב-23 באפריל, תומכי דאגלס היו חצי מהצירים, אולם הם לא היו דרומיים. הדרומיים טענו שהמפלגה תקרוס ובכך יבחר המועמד הרפובליקני המוביל, [[ויליאם סיוארד]].

הועידההוועידה שתפקידה היה להחליט על המצע נשלטה בידי הדרום, תמכה בפסק דין דרד סקוט, וקראה לקונגרס לאשר הסגרת עבדים ממדינות חופשיות ולאסור חקיקה עוינת כנגד העבדות. תומכי דאגלס טענו שפירוש המצע הוא ויתור על הצפון. הועידההוועידה תמכה בדעת המיעוט, נמנעה מלהתייחס לפסק הדין והתנגדה לחקיקה פדרלית בנוגע לעבדות. 50 צירים משבע מדינות דרומיות פרשו.

הצירים הנותרים בחרו במועמדם לנשיאות. דאגלס השיג 150 קולות מתוך 250, אולם חוקי הועידההוועידה דרשו רוב של שני שלישים, והכוונה הייתה למספר הכולל של הצירים, כולל אלו שעזבו. לאחר 57 סיבובים, הועידההוועידה התפזרה ב-3 במאי.

הועידההוועידה התכנסה שוב ב-18 ביוני ב[[בולטימור]], [[מרילנד]]. לאחר הכנסת צירים חלופיים, רוב הדרומיים פרשו מהועידהמהוועידה. הצירים בחרו בדאגלס ברוב של 190 קולות מתוך 203.