הר הצופים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מנהרת הר הצופים ע"ש נעמי שמר: הוספת מקור |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 46:
ב[[מלחמת העצמאות]] נותק ההר מירושלים העברית מכיוון שהדרך אליו עברה בשכונת [[שייח' ג'ראח]] הערבית. ההר הפך ל[[מובלעת]] שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. לאחר שבאפריל [[1948]] הותקפה שיירה של עובדי בית החולים הידועה גם כ[[שיירת הדסה]] הופסקה תנועת השיירות, והושבתה פעילות האוניברסיטה ובית החולים.
ב־[[7 ביולי]] 1948, יום אחד לפני סיומה של [[ההפוגה הראשונה]], נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של [[הלגיון הערבי]] על [[אזור מפורז|פירוזו]] של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של [[האו"ם]] .{{הערה|1=חתומים על ההסכם: [[דוד שאלתיאל]] - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.}} ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, [[בית החולים הדסה הר הצופים]], [[בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים|בית הקברות הצבאי הבריטי]], והכפר הערבי [[עיסאוויה]] כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע [[שטח הפקר]], ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את [[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] ([http://lib.cet.ac.il/storage/Pics%5C12900_12999%5C0000012905%5C12905_198%5B1%5D.gif מפה]). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 [[שוטר]]ים, החמושים ב[[נשק קל]] בלבד, ו־33 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-40 שוטרים.{{הערה|[
הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] שנחתמו עם [[ירדן]] ב־[[3 באפריל]] [[1949]] .{{הערה|1='''ידען מעריב תשכ"ד''', בית דפוס מעריב, אוגוסט 1963, עמ' 64 ו-65}} בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה כלי רכב: שני [[משוריין|משוריינים]] ו[[משאית]] שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הייתה תחת פיקוח [[האומות המאוחדות|האו"ם]], ויצאה מ[[מעבר מנדלבאום]].{{הערה|1=שני המשוריינים של השירה הדו שבועית מוצגים כיום ב[[מוזיאון בתי האוסף]] ב[[תל אביב]].}}
|