רמת רחל – הבדלי גרסאות

ב[[פרעות תרפ"ט]] ([[1929]]) הקיבוץ ננטש, ונשרף כליל על ידי פורעים ערבים, יושבי הכפרים הסמוכים אליו. בראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] שבו החברים ובנו הכול מחדש: הוקמו [[בית ספר יסודי]], [[גן ילדים]] ובית תינוקות, נבנו [[רפת]], מכבסה ו[[מאפייה]]. את השורות חיזקו גרעיני התיישבות של [[תנועת נוער]] וחברים נוספים שהצטרפו. הקיבוץ עמד איתן בהתקפות במהלך [[המרד הערבי]]. באירועי [[השבת השחורה]] נעצרו כ-70 חברים על ידי הבריטים, ונכלאו לזמן מה ב[[רפיח]].

{{הפניה לערך מורחב|קרב רמת רחל}}

 

ביום א', [[י"ח בתשרי]] [[תשי"ז]] ([[23 בספטמבר]] [[1956]]), נערך באתר החפירות הסמוך לקיבוץ סיור מטעם הכינוס הארצי ה-12 של [[החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]] בירושלים. במהלך הסיור נורתה אש [[מקלע]]ים ו[[נשק קל]] מעמדת [[הלגיון הירדני]] על הגבעה שממזרח ל[[מנזר מר אליאס]]. מהאש נהרגו ארבעה, בהם ה[[אדריכל]] וה[[ארכאולוג]] [[יעקב פינקרפלד]], ורבים נפצעו.{{הערה|1=[[עודד ליפשיץ (היסטוריון)|עודד ליפשיץ]], "סמל הכינוס מגואל בדם", '''[[עת־מול]]''', 187, ([[2006]]), עמ' 26-28.}}{{הערה|מולה כהן:לתת ולקבל-פרקי זכרונות אישיים, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2000}} הגבעה ממנה נפתח האש זכתה לשם "[[גבעת הארבעה]]".{{הערה|זמן-מה לאחר האירוע נפטר מפצעיו אדם נוסף שנפצע בה, כך שלמעשה סך כל ההרוגים מהתקרית הגיע לחמישה.}}