איטליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.53.139.202 (שיחה) לעריכה האחרונה של אורי פרקש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 74:
[[קובץ:Garibaldi.jpg|ממוזער|180px|[[ג'וזפה גריבלדי]]]]
 
בעקבות [[הרפובליקה האיטלקית]] שהקים [[נפוליאון]], שהפכה מאוחר יותר לממלכת איטליה, התגברו באיטליה הנטיות ה[[לאומיות]]. הכוחות העיקריים שתמכו באיחוד איטליה היו ה[[קרבונארי]], אגודות סודיות של בני המעמד הבינוני והאינטלקטואלים שנמשכו לרעיונות [[המהפכה הצרפתית]], ומאידך מנהיגי ממלכת סרדיניה-פיימונטה, השמרנים יותר. מנגד עמדו האימפריה האוסטרית, שלא הכירה בקיומה של איטליה כישות פוליטית, וה[[אפיפיור]], שחשש מפגיעה בכוחה של הדת. הקרבונארי וקבוצות אחרות התקוממו כמה פעמים בשנות ה-20 וה-30 של [[המאה ה-19]], אך דוכאו פעם אחר פעם בידי האוסטרים. ב-1848, כחלק מאירועי [[אביב העמים]], היו התקוממויות נוספות באיטליה; מלך סרדיניה-פיימונטה, [[קרלו אלברטו, מלך סרדיניה]], הכריז מלחמה על האוסטרים, אך הובס בקלות בידי כוחותיו של ה[[יוזף רדצקי פון רדץ|גנרל רדצקי]] ב[[קרב נובארה (1849)|קרב נובארה]].
 
ב-1852 התמנה לראש ממשלת סרדיניה-פיימונטה [[קמילו דה קאבור]], תומך נלהב באיחוד איטליה. הוא הבין שסרדיניה-פיימונטה לא תצליח להתמודד עם האוסטרים לבדה, ולכן כרת ברית עם [[נפוליאון השלישי]] קיסר [[צרפת]]. ב-[[1859]] פרצה מלחמה בין הצדדים. בעקבות המלחמה עברה [[לומברדיה]] לידי סרדיניה-פיימונטה, אך אזור [[ונטו]] נותר בידי האוסטרים. ב-1860 סיפח קאבור את [[טוסקנה]], [[מודנה]] ו[[פארמה]], שהשתייכו לאפיפיור. [[ניס]] ו[[סבויה]] הועברו לצרפתים תמורת הסכמתם למהלך.