האביב הערבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
שחזור עמוק. הסרות לא מנומקות. נא לדון בדף השיחה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Infobox collage for MENA protests.PNG|ממוזער|294 פיקסלים|הפגנות המוניות ברחובות מצרים, תוניסיה, תימן וסוריה]]
'''האביב הערבי''' (ב[[ערבית]]: '''الربيع العربي''', [[תעתיק]]: '''אַ-רַבִּיע אל-עַרַבִּי'''{{הערה|1=בן טיין, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/242/058.html?hp=1&cat=479&loc=26 נאום הנשיא אובמה: המצוי והרצוי], באתר [[nrg מעריב]], 18 במאי 2011}}) היה גל של [[התקוממות|התקוממויות]], [[הפגנה|הפגנות]], ומעשי [[מחאה]] ו[[אלימות]] בהיקף חסר תקדים ב[[ארצות ערב|עולם הערבי]], שהחלו ב-[[17 בדצמבר]] [[2010]] בתוניסיה והתפשטו בכל רחבי מדינות ערב ובשכנותיה. האביב הערבי מתואר פעמים רבות כגל של התקוממויות עממיות נגד השלטון המדכא. בעוד שהגל הראשון של המהפכות ושל המחאות ההמוניות הסתיים באמצע 2012, יש מי שמתייחס לסכסוכים ולמלחמות האזרחים שפרצו מאז ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ובצפון אפריקה כאל המשך האביב הערבי ואילו אחרים מכנים את השתלשלות האירועים "החורף הערבי" או "החורף האסלאמי".
מאז [[המהפכה בתוניסיה (2011)|המהפכה בתוניסיה]] שהתרחשה ב-[[14 בינואר]] [[2011]], אירעו [[ההפיכה במצרים (2011)|מהפכות במצרים]] ([[ההפיכה במצרים (2013)|פעמיים]]), ב[[המהפכה בתימן (2011)|תימן]] ([[ההפיכה בתימן (2015)|פעמיים]]) וב[[לוב]], שבה הופל המשטר בתום [[מלחמת האזרחים בלוב (2011)|מלחמת אזרחים]], אך היא [[מלחמת האזרחים השנייה בלוב|פרצה שוב]] כעבור כשלוש שנים. ב[[סוריה]] הפכה מחאה אזרחית [[מלחמת האזרחים בסוריה|למלחמת אזרחים]] כוללת ועקובה מדם וב[[בחריין]] דיכאו השלטונות את [[ההפגנות בבחריין (2011)|ההתקוממות העממית]]. הפגנות מחאה גדולות אחרות נערכו, ב[[ההפגנות באלג'יריה (2011)|אלג'יריה]], ב[[ההפגנות בירדן (2011)|ירדן]], ב[[ההפגנות במרוקו (2011)|מרוקו]], ב[[עיראק]], ב[[כווית]] וב[[סודאן]]. הפגנות מחאה בהיקף צנוע יותר התרחשו ב[[ג'יבוטי]], בכווית, ב[[לבנון]], ב[[מאוריטניה]], ב[[ערב הסעודית]], ב[[סומליה]], בעומאן וב[[סהרה המערבית]] (הנמצאת תחת שליטת [[מרוקו]] ואינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם כמדינה עצמאית). הפגנות המחאה לוו ב[[שביתה|שביתות]], בצעדות ובעצרות. בכמה מדינות הובילה המחאה לשינוי המשטר, ל[[התפטרות]] השליט או לסילוקו, באחרות, בוצעו רפורמות שלטוניות שונות כמו ביטול תקנות חירום, או הוענקו הטבות שונות לתושבי המדינה כמו הוזלת מחירי מוצרי מזון.
חלק גדול מהפרשנים סבורים, כי במבט לאחור, ניתן לדבר על כישלון של האביב הערבי.{{הערה|גיא אלסטר, [https://news.walla.co.il/item/2916514 חמש שנים אחרי: מה שנותר מהאביב הערבי הוא כאוס, דאעש וקרן אור אחת], חדשות וואלה, 17 בדצמבר 2015}}
{{הערה|אלכס גרינברג, [https://mida.org.il/2013/12/31/לא-לוקחים-אחריות-כישלון-האביב-הערבי/ כישלון האביב הערבי, בגלל ישראל והמערב], אתר "מידה", 31 בדצמבר 2013}}
== מקור השם ==
המונח "האביב הערבי" הוא אזכור למהפכות שאירעו בשנת [[1848]], אשר מכונות לעיתים "[[אביב העמים]]", ול"[[האביב של פראג|אביב של פראג]]", שהתרחש ב-[[1968]]. גם בתום [[מלחמת עיראק]] נעשה שימוש נרחב במונח מצדם של פרשנים ובלוגרים, שציפו ל[[דמוקרטיזציה]] ברחבי מדינות ערב. ככל הנראה, הראשון שטבע את המונח היה מארק לינץ', במאמרו שפורסם ב-[[6 בינואר]] [[2011]] במגזין האמריקני ''[[Foreign Policy]]. ''בעקבות ההצלחה של מפלגות וארגונים אסלאמיים במדינות רבות, היו שהחלו לכנות את גל המחאות והמהפכות בשם "האביב האסלאמי" או "החורף האסלאמי".
==רקע==
במשך שנים היוותה [[ברית המועצות]] מודל רב השפעה במזרח התיכון. התמוטטות הגוש הקומוניסטי עודדה תהליכים הדרגתיים של דמוקרטיזציה בקרב חלקים מהאוכלוסייה שתבעו השתתפות רבה יותר בתהליך קבלת ההחלטות והחלו לחוש מורת רוח כלפי משטרים סמכותיים.{{הערה|דוד גוברין, המסע לאביב הערבי, הוצאת מאגנס, 2016.}}
אין הסכמה בין מומחים לעולם הערבי אשר לסיבות שהובילו לפרוץ גל המחאות.{{מקור}} ה[[סלוגן]] של המוחים הוא "העם רוצה להפיל את המשטר!" (בערבית: "'''الشعب يريد إسقاط النظام!'''", תעתיק: "'''אל-שעב יריד אסקאט אל-נט'אם'''"{{הערה|1=http://www.youtube.com/watch?v=aefsysA26k0}}) והמוחים נימקו את מחאתם בטעמים מעשיים, כמו [[עוני]], [[רעב]] ו[[אבטלה]], לצד האשמת שליטי המדינות ב[[שחיתות שלטונית|שחיתות]], בשרירות לב, ובהפרת [[זכויות אדם]].{{מקור}} רוב התופעות והבעיות התקיימו במדינות אלו משך שנים רבות, ומומחים מציגים סיבות עומק נוספות, כמו קיפאון והיעדר מוביליות חברתית, במיוחד למעמד הביניים, שלטונה של קבוצת מיעוט אתני על רוב ממוצא אתני שונה, העלייה הניכרת במחירי המזון והאנרגיה, שהחריפה מאוד את מצוקתם של עניי המדינות, יכולתם המתגברת של תושבי מדינות ערב לגשת למידע (באינטרנט וברשתות טלוויזיה), שאינו מבוקר ומצונזר על ידי שליטי המדינות, והבשלת תהליכי הפנמה של חולשת המשטרים הערביים, שראשיתם מיוחסת לתבוסת עיראק ב[[מלחמת עיראק]].{{מקור|לכולם ולכל אחד}}
מדינות ערביות רבות נשלטו על ידי משטרים [[רודנות|רודניים]], הנתמכות לרוב על ידי ה[[צבא]], כפי שקורה באלג'יריה או במצרים. שיעור ה[[אבטלה]] הגבוה מגביל את ה[[הכנסה|הכנסות]] של חלק גדל והולך מהאוכלוסייה, שמתקשים לפרנס את עצמם. בעקבות גל חום חסר תקדים ברוסיה ומזרח ארופה{{הערה|{{קישור כללי|כותרת = Russian summer tops 'universal' heatwave index|כתובת = http://www.nature.com/news/russian-summer-tops-universal-heatwave-index-1.16250|תאריך_וידוא = 2015-08-25|אתר = Nature|תאריך = 29 October 2014|doi = 10.1038/nature.2014.16250|הכותב = Hannah Hoag}}}} שהביא לירידה בתפוקה ולאיסור על יצוא תבואה מרוסיה,{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = Oxfam Research Report, June 2011|כתובת = https://www.oxfam.org/sites/www.oxfam.org/files/rr-impact-russias-grain-export-ban-280611-en.pdf|כותרת = The Impact of Russia’s 2010 Grain Export Ban,|אתר = Oxfam|תאריך = 28 June 2011}}}} [[מדד מחירים|מדדי מחירי]] המזון בסוף 2010 ותחילת [[2011]] היו הגבוהים ביותר:
*מחיר ה[[תבואה]] הגבוה בהיסטוריה, פי 2.5 יותר יקר מאשר בשנת [[2002]];
*מחיר ה[[סוכר]] הגבוה בהיסטוריה, פי ארבעה יותר גבוה מאשר בשנת 2002;
*מוצרי מזון אחרים חוו עליות דרמטיות פחות, אך גם היו ברמה הגבוהה ביותר שלהם אי פעם.
בנוסף, החירות המוגבלת, השחיתות שהתפשטה במיוחד ברוב המדינות הללו (כמו גם ניצול לרעה של כספי ציבור) ו[[ראש מדינה|ראשי מדינות]] שהם לעיתים קרובות מאוד בגיל מתקדם, שאוחזים במשך עשרות שנים במושכות השלטון (המאופיין בדרך כלל ב[[נפוטיזם]] וכן בעיקר בהעברת השלטון בירושה, גם אצל המשטרים ה[[רפובליקה|רפובליקנים]]), כולם גורמים העלולים להרגיז את העם ולהוביל לתסיסה.
כמו כן ניתן להבחין בהקטנת תפקידה של [[ארצות הברית]] באזור בעקבות [[מלחמת עיראק]], שמונעת ממנה אמצעים והשפעה. על רקע זה של ירידת ההשפעה האמריקאית, התעצמות [[דיקטטורה|דיקטטורות]] ומשטרים [[אסלאם|אסלאמיים]] בכלכלות לא מפותחות על רקע [[המשבר הכלכלי של 2008]], וכן הצטברות ה[[עושר]] בידי [[אוליגרכיה|אוליגרכיות]] קטנות, [[המהפכה בתוניסיה (2011-2010)|המהפכה התוניסאית]] הובילו להצטברות של רגשות איבה כלפי המשטרים הקיימים. עוד השפעה של המשבר ב-2008 היא הקטנת הסיוע מהמדינות התורמות שנפגעו ממנו (המערב) וכן גם מארגונים בין לאומיים כגוון [[הבנק העולמי]], [[קרן המטבע הבינלאומית]], [[האו"ם]] ועוד.
לבסוף, ניתן לציין את נגישות המידע ותפוצת ה[[אינטרנט]] שחשפה לעיני ההמונים, בין השאר, החל מ-2009 את ההדלפות של ארגון [[ויקיליקס]]. ההדלפות כללו מסמכים מסווגים רבים שבהם בלטו התכתבויות של דיפלומטים מערביים למדינותיהם, ובהם הם מדברים בגלוי על סלידתם מהשחיתות הרבה של שליטי המדינות הערביות בהן שירתו.
לדברי אנליסטים, ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברות]] שקראו תיגר על משטריהן הן חסרות רגישות לאסלאם הקיצוני, או אף לאסלאם המאמין. לפיכך, הסיכוי למהפכה אסלאמית כפי שהתרחש ב[[המהפכה האיראנית|איראן]] בשנת [[1979]] הוא נמוך במדינות כתוניסיה, מצרים ואלג'יריה. מבלי היותם [[חילונים]], תנועת המחאה היא "חילונית", לפי מומחי האסלאם אוליבייה רוי ואלן גרש.{{הערה|אוליבייה רוי, [http://www.lemonde.fr/idees/article/2011/02/12/revolution-post-islamiste_1478858_3232.html Révolution post-islamiste], באתר [[לה מונד]], 12 בפברואר 2011 {{צרפתית}}}} [[האחים המוסלמים]], שהם עצמם מחזיקים ב[[אידאולוגיה]] חברתית [[שמרנות|שמרנית]], אימצו במידה רבה את ה[[דמוקרטיה]] על פי מודל ה[[מפלגה]] ה[[טורקיה|טורקית]] האסלאמית, ה-[[AKP]]. מודל טורקי זה מוזכר תכופות על ידי מתנגדי המשטרים בתוניסיה, במרוקו, בירדן או במצרים, וכן על ידי ראש ה-AKP בטורקיה [[רג'פ טאיפ ארדואן]], שתמך מיד במהפכות בתוניסיה ובמצרים,{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב|מצרים לטורקיה: אל תתערבו בעניינינו הפנימיים|1790594|8 בפברואר 2011}}}} והציג את המשטר הטורקי כמודל עבור המדינות המוסלמיות.
== המהפכה בתוניסיה ==
[[קובץ:Tunisian Revolution Protest.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים ב[[תוניס]] בינואר 2011]]
{{הפניה לערך מורחב|ההפיכה בתוניסיה (2011)}}
ב-17 בדצמבר [[2010]] סטרה פקידה עירונית תוניסאית בשם פאידה חמדי לרוכל רחוב בשם [[מוחמד בועזיזי]], ירקה עליו והחרימה את רכושו. בועזיזי שלא הצליח להתלונן על כך באוזני המושל, הצית את עצמו וכעבור 18 יום מת מפצעיו.{{הערה|http://english.aljazeera.net/indepth/features/2011/01/201111684242518839.html נדגם 20 באוגוסט 2011}}{{הערה|http://www.independent.co.uk/news/world/africa/tunisia-i-have-lost-my-son-but-i-am-proud-of-what-he-did-2190331.html נדגם 20 באוגוסט 2011}}{{הערה|1=http://www.nytimes.com/2011/01/22/world/africa/22sidi.html?_r=1&pagewanted=2&src=twrhp
נדגם 20 באוגוסט 2011}} לאחר ההצתה המחאות הלכו וגברו כאשר סטודנטים צעירים הפגינו נגד השלטון, השחיתות והאבטלה במדינה. המחאות התרחשו בעיקר באוניברסיטאות ובמוסדות ציבור שונים. המחאות היו בעיקר נגד [[נשיא]] תוניסיה [[זין אל-עאבדין בן עלי]] ומדיניותו אך גם נגד מפלגת השלטון, RCD התוניסאית. ההפגנות ההמוניות הובילו לבריחתו של השליט בן עלי, 10 ימים בלבד אחרי מותו של בועזיזי.{{הערה|{{ynet||הירקן התוניסאי שהצית עצמו והפך סמל לאומי|4013996|16 בינואר 2011}}}} ב-[[14 בינואר]] [[2011]], נמלט הנשיא בן עלי ל[[ערב הסעודית]].{{הערה|{{nrg||סעודיה מאשרת: נשיא תוניסיה שברח מארצו נחת בשטחנו|200/625|15 בינואר 2011|1|2}}}} בעקבות עזיבתו הוכרז על מצב חירום במדינה. מחליפו של בן עלי בראשות המדינה היה [[מוחמד ע'אנושי]], ולאחר מכן שוב החליפו בתפקיד נשיא המדינה [[פואד מבאזע]].
השלטונות בתוניסיה הודיעו ב-[[3 במרץ]] [[2011]] כי בחירות לאמנה לאומית חדשה ייערכו ב-[[24 ביולי]] 2011. בבחירות ניצחה ברוב קולות המפלגה האיסלאמית התוניסאית "א-נהדה" (התחייה), המקושרת ל[[האחים המוסלמים|אחים המוסלמים]].
==אפקט הדומינו==
[[קובץ:Hosni Mubarak facing the Tunisia domino effect.png|ממוזער|קריקטורה של [[קרלוס לטוף]] על [[אפקט הדומינו]] כפי שזכה לידי ביטוי באביב הערבי]]
[[קובץ:Arab Spring map 07 2013.png|ממוזער|300px|{{מקרא|#00112b|מהפכה}} {{מקרא|#950000|מרידה ומלחמת אזרחים}} {{מקרא|#004a80|התקוממות אזרחית וביצוע שינויים בהרכב הממשלה ([[בחריין]])}} {{מקרא|#00bff3|מחאות וביצוע שינויים בהרכב הממשלה}} {{מקרא|#d64400|מחאות בקנה מידה גדול}} {{מקרא|#eac27c|מחאות בקנה מידה קטן}} {{מקרא|#797979|הפגנות במדינות מחוץ לעולם הערבי שהושפעו מהמחאות}}]]
| |||