משה שרת – הבדלי גרסאות

הוא היה חבר ב[[מנהלת העם]] ופעל להקמה מיידית של המדינה בתום שלטון המנדט. נמנה עם מנסחי{{הערה|[https://il.bidspirit.com/portal/#!/lotPage/source/catalog/auction/55804e3ee4b0d1ceb3d65c18/lot/55830e06e4b0f37459e3fc93 טיוטת שרת למגילת העצמאות]}} [[מגילת העצמאות]] וחותמיה. היה אחד מששת המצביעים במנהלת העם בעד הכרזת המדינה ב-[[14 במאי]] [[1948]].

 

עם הקמת מדינת [[ישראל]] מונה שרת לשר החוץ הראשון שלהּ, ייסד את [[משרד החוץ]] והתווה את מדיניותו.

 

ב-10 בספטמבר 1952 חתם ב[[לוקסמבורג]], כשר החוץ, יחד עם [[קנצלר גרמניה|קנצלר]] [[גרמניה המערבית]], [[קונרד אדנאואר]], על הסכם השילומים עם מדינת ישראל ועם [[ועידת התביעות]] החומריות היהודיות מגרמניה. להבדיל מסוגיות רבות בהן שרת ובן-גוריון הציגו עמדות לעומתיות, הרי שבמאבק על קבלת השילומים פעלו שרת ובן-גוריון בתיאום מלא. עמדתם העקרונית הייתה דומה: תפקידה של מדינה ריבונית לשקול שיקולי מדיניות רציונליים ולא מוסריים או רגשיים בלבד.

 

לאחר פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה ב-[[7 בדצמבר]] [[1953]], התמנה שרת, למרות רצונו של בן-גוריון שביכר את [[לוי אשכול]],{{הערה|יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''', עמ' 90, הערה 8.}} לראש הממשלה השני של מדינת ישראל, ו[[ממשלת ישראל החמישית|ממשלתו]] קיבלה את אמון [[הכנסת]] ב-[[26 בינואר]] [[1954]].

בנוסף לתפקיד זה, המשיך שרת לשמש שר חוץ.

במהלך כהונתו של שרת בראשות הממשלה, ב-29 במאי 1955, הגיע ל[[ישראל]] לשמונה ימים ראש ממשלת [[בורמה]] [[או נו]], שהיה בכך למנהיג מדינה זר ראשון שערך ביקור רשמי בישראל העצמאית. בהמשך ערך שרת ביקור גומלין בבורמה.

 

 

לאחר פרישתו מראשות הממשלה כתב שרת ביומנו: {{ציטוטון|לא לי לנהל מדינה זו, אשר ניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתרמית. לשני אלה איני מסוגל}}.

 

ב[[ממשלת ישראל השביעית|כהונתו השנייה]] של בן-גוריון כראש ממשלה, המשיך תחילה שרת לכהן כשר החוץ. אך במהרה החריפו היחסים ביניהם. חילוקי דעות מדיניים ואישיים הפכו את שרת ובן-גוריון ליריבים מושבעים. שרת תמך בפעולה מדינית והסברתית והתנגד ל"אקטיביזם" הביטחוני של בן-גוריון. כמו כן, גרס שרת, שיש לעשות כל מאמץ להדק את הקשרים המדיניים והביטחוניים עם [[ארצות הברית]]. לעומתו, בן-גוריון, שנוכח לדעת, שארצות הברית מסרבת לספק לישראל נשק בכמויות שיאזנו את [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית|עסקת הנשק המזרח-אירופית המצרית]], החליט לחזק את [[יחסי ישראל-צרפת|יחסי ישראל עם צרפת]] והשיג ממנה אספקת נשק (ראו [[מבצע יונה]]). התנגדות שרת למהלכים שהובילו בסופו של דבר ל[[מלחמת סיני|מבצע קדש]] נגד מצרים, תרמה ל[[אולטימטום]] שהציב בן-גוריון לשרת בדרישה כי יתפטר מתפקיד שר החוץ ולמינויה של [[גולדה מאיר]] במקומו.

בישיבה שנערכה ב-17 ביוני [[1956]], החליט מרכז מפא"י להיענות לדרישתו של בן-גוריון. בהצבעת הדחתו מן הממשלה, הצביעו 35 בעד, 7 נגד ו-74 נמנעו.{{הערה|יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''', עמ' 89, הערה 6.}} בהתאם להחלטה, התפטר שרת מהממשלה ב-18 ביוני 1956.{{הערה|שם=שוחר שלום, ציוני דרך}}