פסיכולוגיית הגשטלט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
צ'קטי
שורה 15:
[[קובץ:Gestalt Principles Composition.jpg|ממוזער|250px|עקרונות הגשטלט]]
 
#'''קירבה''' (או '''סמיכות''') - עצמים או אנשים שקרובים אלי בזמן ובמרחב נוטים להיות משויכים האחד אל השני, ולהניח את התשתית לסכמה.
#'''דמות/רקע''' - בתוך הסכמה יש משמעות רבה לפרטים, לתפאורה של האירוע ולכל מה שיש ברקע. לפי ורטהיימר הרקע הזה משתלט בשלב מסוים על התמונה והופך לחלק משמעותי בתוך התבנית. הרקע הופך להיות ה- תבנית.
#'''דמיון''' - היצירה של תבנית של סכמה מנסה למצוא עיקרון משותף שיסביר את המציאות באופן שיהיה ברור יותר לפרט. כל הסימנים והמידע שמועבר יטופלו תחת אותו עיקרון משותף.
#'''סגירה''' (או '''סגירות''') - גם כאשר המידע שמגיע אלינו הוא לא שלם, אנחנו ננסה לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שיש לנו כך שלתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים. אם הסגירה שיצרנו תתנגש עם המציאות ישנה תחושה כבדה של [[דיסוננס קוגניטיבי|דיסוננס]].
#'''פשטות''' - כל נתון שהפרט נחשף אליו מתורגם תמיד לרמה הכי פשוטה שאפשר, אם הפרט אינו מצליח לפשט את הנתון - הוא מתייחס אל המידע כאילו זה מידע מניפולטיבי.
#'''צמצום הדיסוננס''' - מצב של חוסר איזון בין משמעויות. במצבים שהפרט נאלץ להקנות משמעות באופן עצמאי למצב, הוא יפעל להפחתת הדיסוננס. מאחר שחוסר איזון גורם לבלבול צריך ליצוק לתוך התבנית של התפיסה משמעות ייחודית שתפתור את הבעיה, בדרך כלל אנו נפנה לשדה של [[אמונה|אמונות]], [[תפיסה|תפיסות]] ו[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] במרחב האישי שלנו. כאשר הפרט חווה חוסר איזון הוא יחפש תבנית שבתוכה יהיה הסבר, הוא בעצם יחזור לשורשים הבסיסים של ה[[מיתוס]] כדי לפתור את חוסר האיזון.
#'''המשכיות''' - הנטייה של בני אדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים. אירועים לא מתנהלים באופן אקראי אלא יש ביניהם איזשהו רציונל מקשר. כאשר מנסים לייצר רצף בדרך כלל אותה הדמות תשחק תפקיד במשחק והנטייה היא לא לערבב בין הדמויות.
 
בין התאורטיקנים הבולטים בתחום ניתן למנות את [[מקס ורטהיימר]], [[קורט קופקה]], [[ולפגנג קולר]] ו[[קורט לוין]].
שורה 28:
אחד התחומים שבהם תאורית הגשטלט מצליחה להסביר הרבה תופעות הוא תחום התפיסה החזותית.
אם נבדוק את עקרונות הגשטלט בהקשר זה נוכל ללמוד הרבה על הצורה שבה אנחנו מפענחים או מנסים להסביר את מה שעיננו רואות.
===קירבה וסמיכות===
בדימוי שיש בו פריטים רבים, נחפש משמעות לקירבה ביניהם. לדוגמה, קו מרוסק נתפס בעינינו כקו, כי אנחנו מניחים שהקירבה בין נקודות משמעותה קו.
אם מסתכלים באיור 1, המוח מפענח את השרטוט כשורות של נקודות כחולות, מכיוון שיש יותר קירבה בין הנקודות באותה שורה, מאשר הקירבה בין הנקודות באותו טור. לעומת זאת, באיור 2 המצב הפוך ולכן המוח שלנו יפענח את השרטוט כטורים של נקודות.
שורה 55:
===פשטות===
אם ניתן לזהות סידור פשוט של אלמנטים בדימוי, כגון שורות, טורים, ריבוע וכו', נעדיף לתפוס את האלמנטים כמסודרים כך.
===המשכיות טובה===
אנו נוטים לחפש צורות זורמות, ללא שבירות פתאומיות. ולכן נחפש המשך של קווים וקשתות גם אם הם לא קיימים בדימוי. לדוגמה, רוב האנשים יפענחו את איור 7 כקן מאוזן על קו מפותל (ראו איור 8). זאת אף על פי שלכאורה אפשר היה לפענח את השרטוט כאוסף של צורות סגורות (איור 9), או כחיבור של שני קווים שבורים (איור 10).
<gallery>