רבי שמעון ברבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←תורתו: הגהה |
|||
שורה 4:
היה מתלמידי אביו, ואביו קרבו משאר תלמידיו, שכן תלמידיו אביו, המבוגרים ממנו בגיל, [[רבי חייא]] ו[[רבי ישמעאל ברבי יוסי]] או [[בר קפרא]] למדו מקרא מפיו{{הערה|{{בבלי|קידושין|לג|א}}. בגמרא מובאות שתי גרסאות האם היה זה בר קפרא או ר' שמואל ברבי יוסי, שכנראה שהכוונה לר' ישמעאל ברבי יוסי.}}, וכן ניתנה לו זכות המילה האחרונה בקביעת הספר הנלמד{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|יט|א}}}}. הערכתו של אביו כלפיו באה לידי ביטוי בכך שכינה אותו "נר ישראל"{{הערה|{{בבלי|ערכין|י|א}}. [[רש"י]] מסביר: "שאתה מאיר עיני חכמים".}}. לפני פטירתו קרא לו רבי ומסר לו "סדרי חכמה"{{הערה|{{בבלי|כתובות|קג|ב}}}}. רבי שיבחו והקפיד מאד על פגיעה כבודו {{הערה|{{בבלי|מגילה|כד|ב}} ו{{בבלי|בבא בתרא|קסד|ב}}; ו{{בבלי|יבמות|קה|ב}}.}}.
לר' שמעון חשיבות רבה בהעברת המשנה מאביו לדורות הבאים. [[יעקב נחום אפשטיין]] מסיק כי העריכה הסופית של המשנה היתה בימיו, ועל פי הנוסח שלו{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40976&st=&pgnum=221 'מבואות לספרות התנאים' ח"ב עמ' 227], ירושלים [[ה'תשכ"ג]].}} בתלמוד מתואר שרבי שנה לר' שמעון את המשנה בצעירותו, ועל פי משנה זו תיןק ר' שמעון את רבי בזקנותו{{הערה|ראה {{בבלי|בבא מציעא|מד}}: "מתני ליה רבי לר' שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. אמר לו: רבי, שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב, ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף?" וב{{ירושלמי|בבא מציעא|ד|א}} מתואר שר' שמעון אכן שנה "הכסף קונה את הזהב", ואביו העיר לו על כך: "אמר ליה אבוי (אביו): 'חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף', אמר ליה: לינא (אין אני) חוזר בי דעד דהוה חילך עלך אתניתני (שכשעוד היה כוחך בך שנית לי) הכסף קונה את הזהב". מקרה נוסף מתואר ב{{בבלי|עבודה זרה|נב|ב}}: "מתני ליה רבי לר' שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו. אמר ליה: רבי, שנית לנו בילדותך עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל" (וכן ב{{ירושלמי|עבודה זרה|ד|ד}}). }}. יש שטענו, כי אותה משנה ששנה רבי בצעירותו השתמרה בידי ר' שמעון, ומשום שר' שמעון שימש כחכם בישיבת רבן גמליאל ברבי (ראה לעיל) משנה זו הפכה לגרסה הארצישראלית של המשנה, כפי שמשתקף מן [[התלמוד הירושלמי]], ואילו המשנה המאוחרת היא המשנה שהביא עמו רב ל[[בבל]], והיא המקור לנוסח הבבלי של המשנה, כפי שמשתקף מן [[התלמוד הבבלי]]{{הערה|דוד רוזנטל, '''משנה עבודה זרה - מהדורה ביקורתית''', ירושלים [[ה'תשמ"א]], עמ' 177-179.}}.
בשני התלמודים מתוארת חתונתו. לפי ה[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] היה זה עוד בימי חייו של [[רבי מאיר]] (רבו של רבי){{הערה|{{ירושלמי|ביצה|ה|ב}}. היימו הסיק מ{{בבלי|כתובות|ח|א}} ומ{{בבלי|נדרים|נא|א}} שלפי הבבלי היתה החתונה בימי נשיאות רבי.}}. יתכן שהתארס עם בתו של ר' חייא, אך היא נפטרה סמוך לנישואיהם{{הערה|המקרה מסופר ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} מבלי לציין באיזה מבניו של רבי מדובר. הרב [[אהרן היימאן]] שיער שמדובר בו, שכן ממספר מקורות (למשל {{בבלי|ביצה|כח|א}}) עולה שהיה בקשרים טובים עם רבי חייא, ואף היה שותף עמו בעסקים (ראה להלן).}}. כשנולדה לו בת, אביו ניחמו, אך בר קפרא אמר לו שאלו תנחומי הבל{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|טז|ב}}}}.
כפי הנראה, עסק בשותפות עם ר' חייא במסחר [[משי]]{{הערה|כך עולה מ{{מדרש רבה|בראשית|עז|ב}}: "רבי חייא רבה ורבי שמעון בר רבי נסבין ויהבון '''בפרגמטיא בהדין מטכסא''' עלון להדא צור ועבדון עבידיתהון מן דנפקי מן פילי אמרי נלך ונתפוס אומנות אבותינו נחזור ונחמי אי אנשינן כלום חזרון '''ואשכחן מחיילא דמטקסין'''" (תרגום: רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן רבי נשאו ונתנו במסחר באריגי משי. עלו לעיר [[צור (לבנון)|צור]] ועסקו בעבודתם כשיצאו משערי העיר אמרו: נלך ונתפוס אומנות אבותינו, נחזור ונראה אם שכחנו משהו. חזרו ומצאו חבילה של אריגי משי).}}. מתואר כעשיר{{הערה|{{בבלי|מנחות|פו|א}}}}.
| |||