הבדלים בין גרסאות בדף "כימותרפיה"

מ
הוספת קישור לחקר הסרטן
מ (קישורים פנימיים)
מ (הוספת קישור לחקר הסרטן)
יעילות החרדל החנקני כנגד סרטן התגלתה לאחר שבמהלך מבצע שנערך ב[[מלחמת העולם השנייה]], נחשפה קבוצת חיילים ל[[גז חרדל]] ובבדיקות שנערכו להם לאחר מכן, נתגלה שיש להם ספירה נמוכה מאוד של תאי דם לבנים. ממצא זה העלה השערה שייתכן שלגז החרדל תהיה אותה השפעה על תאים סרטניים כמו שהייתה לו על תאי הדם הלבנים. בעקבות ממצא זה, בשנת [[1940]] נערך ניסוי על קבוצת מטופלים שסבלו מ[[לימפומה]] מתקדמת. לקבוצת המטופלים הוזרק חרדל חנקני - נגזרת של גז החרדל, בעקבות ההזרקה פחת באופן דרמטי מספר התאים הסרטניים בדם החולים, אך הפחתה זאת הייתה זמנית, ולאחר זמן מה חזרה המחלה. תוצאות ניסוי זה הביאו חוקרים לנסות ולחפש אחר חומרים נוספים בעלי השפעה דומה נגד סרטן.
 
ב-[[1947]] החל [[סידני פארבר]] לטפל באופן ממוקד (כלומר מבלי לפגוע ברקמות בריאות) בגידול הפרוע של [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] ב[[רקמה|רקמות]] [[מח עצם]] המופיע ב[[לוקמיה לימפוציטית חריפה]] בילדים. החומר הראשון שבעזרתו השיג שליטה ממוקדת בגידול היה [[אמינופטרין]] (Aminopterin), [[מולקולה]] המונעת קליטת [[חומצה פולית]] ולפיכך מעכבת את התפתחות תאי הדם הלבנים. ביוני [[1948]] פרסם פארבר לראשונה את ניסוייו בכתב העת [[New England Journal of Medicine]]{{הערה|[http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJM194806032382301 המאמר המקורי]}}. פארבר עמל על גיוס משאבים ותוכניות ממשלתיות לחקרל[[חקר הסרטן]] ולמציאת תרופה כימית ממוקדת לגידולים שונים.
 
ב-[[1954]] הוקם בארצות הברית CCNSC - Cancer Chemotherapy National Service Center (מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן), שחקר את השפעתם של מאות אלפי חומרים סינתטיים ואורגניים. העיקרון בבסיס מאמץ זה היה שיש לרכז מאמץ עליון למציאת תרופות ולפיכך אין צורך להבין ולחקור את מנגנון הפעולה, אלא להתרשם מה[[פנומנולוגיה]] שלה בלבד{{הערה|סידהרטא מוחרג'י, '''מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן''', [[עם עובד]] 2013, עמ' 136}}.