יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 176.12.153.17 (שיחה) לעריכה האחרונה של 2.53.188.97 |
||
שורה 5:
זה חמור שיש לו פיצה אז קראו לו חמור הפיצה
ולדי ומרזוק חברים לפורוהב
==היסטוריה==
===תחילת האמנציפציה===
{{ציטוט-צף|'''תוקפים אותי אויבי היהודים... הם אומרים לי, ליהודים [[הלכה|חוקים]] ו[[בית דין (הלכה)|שופטים]] משלהם. לכך אני עונה, זו אשמתכם ואין להתיר זאת. עלינו לשלול הכל מהיהודים כ[[הקהילה היהודית|אומה]] ולתת להם הכל כיחידים. עלינו לבטל את ההכרה בשופטיהם; צריך [[שלטון החוק|שיוכפפו רק לשופטינו שלנו]]. עלינו לסרב להעניק תוקף לחוקים-לכאורה של מוסדות הדת היהודית; אסור להרשות להם להקים בתוך המדינה [[קורפורציה|גוף פוליטי או מעמד]]. עליהם להיות אזרחים כיחידים. אבל, יגידו לי חלקכם, הם אינם רוצים להיות אזרחים! אם כן, שיאמרו זאת, ונגרש אותם. נתעב הדבר, שבתוך מדינה יהיה גוף של לא-אזרחים, או אומה בתוך אומה.'''|[[סטניסלאס דה קלרמון-טונר|המרקיז דה קלרמון-טונר]], דיון על שוויון זכויות ליהודים ב[[האספה המכוננת הלאומית|אספה המכוננת הלאומית]], 23 בדצמבר 1789|רוחב=300px}}
עד לשלהי המאה ה-18 חיו יהודי מרכז ומערב אירופה בקהילות מסוגרות ואוטונומיות במידה רבה, שחבריהן היו כפופים ל[[ז' טובי העיר|פרנסים]] ול[[בית דין (הלכה)|בתי הדין הרבניים]] שלהן. תפישת [[האבסולוטיזם הנאור]] של השלטונות הניעה אותם לצמצם או לבטל את סמכויותיהן של אלה – בין היתר, אסרו השלטונות [[חרם (הלכה)|הטלת חרם]], כלי הענישה המרכזי של הקהילות. במקביל העניקו השלטונות ליהודים, במאמץ לשלבם בחברה, זכויות רבות שנשללו מהם בעבר. התפשטות רעיונות [[עידן הנאורות]] בקרב נוצרים ויהודים כאחד, [[שורשי החילון|שחקו בהדרגה את מעמד הדת הממוסדת בעיני הציבור]] וחתרו תחת ערכיה של החברה האשכנזית שהתגבשו למן [[המאה ה-16]], או 'יהדות ה[[בארוק]]' בפי ההיסטוריון דוד סורקין (הספרדים במערב אירופה עברו תהליך מקורב הרבה קודם): [[ניכור]] תרבותי ולשוני מהסביבה והתמקדות בלימוד הגמרא כשדה הפעילות האינטלקטואלי העיקרי. עם זאת, הפילוסופיה החדשה הייתה מנת חלקם של מעטים; התמוטטות הקהילה היהודית הייתה תוצאה אחת מני רבות של התפרקות [[קורפורציה|חברת המעמדות האירופאית]] והקמת המדינה הריכוזית המודרנית,{{הערה|ראו לדוגמה: Arnold Eisen, '''Rethinking Modern Judaism''', Uni. of Chicago Press, 1998. עמ' 3; Israel Bartal, '''The Jews of Eastern Europe, 1772-1881''', University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 96.}}{{הערה|שם=סורקין|1='''[http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=direct&doc_number=000248895&local_base=RMB01 Enlightenment and Emancipation : German Jewry’s Formative Age in Comparative Perspective]''', עמ' 1-8.}} בדומה להידרשות האצולה להצהיר נאמנות לארצות מושבה והיחלשות אופייה הבינלאומי, או הפגיעה העצומה בעצמאות הכנסייה הקתולית.
הרבנים ניצבו מול מספר גדל של חוטאים מסוג חדש, שסירבו לראות פסול במעשיהם או להכיר ב[[אמונת חכמים|סמכותם המוסרית של מורי ההלכה]], בעוד הללו מאבדים כל אמצעי חוקי להתמודד עמם. עד לאמצע המאה ה-19 התפוגגה תבנית היחסים המקובלת בין היחיד לעדה היהודית. אם קודם נאכפו על הציבור חוקי התורה ורק התנצרות יכלה לשנות זאת, רבים התנערו עתה מהמצוות במפורש ובפומבי מבלי להמיר דת. [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|יעקב כ"ץ]] עמד על כך שכל אלה חרגו מדרכם של [[רשע (הלכה)#סוגי רשעים בספרות ההלכה|מומרים לתיאבון]] או בריונים סתם ("גברא אלימא"), שרווחו מאז ומתמיד, וגם מאגודות דוגמת ה[[שבתאים]] וה[[פרנקיסטים]], נגדן הופעלו כל הסנקציות הקהילתיות. הרב [[אלעזר פלקלס]] מ[[פראג]] תיאר כיצד נתקל לראשונה בהתרסה עקרונית שהתבטאה ב"עבירות חדשות", בניגוד לשלל "העבירות הישנות" בהן היה מורגל לפני [[כתב הסובלנות]] מ-1782, שגם הנכשלים בהן בקביעות שילמו לכל הפחות מס שפתיים לסמכותו.
ב[[המבורג]] היה הרב [[רפאל הכהן כ"ץ]] לנשוא מובהק לתנאים המשתנים. הוא אסר על גברים להלך שלובי זרוע עם נשותיהם וחייבם לגדל לפחות זקנקן קצר, והוקיע נשים שהחלו ללבוש פאה נוכרית. העונשים שהטיל על עבריינים שונים (פונים ל[[ערכאות של גויים]], כהן שיצא מהעיר כדי לישא [[איסורי נישואים לכהן|אישה שנאסרה עליו]], אוכלי [[בישולי נוכרים]] ומביעי דעות כפירה) גררו פניות חוזרות לשלטונות, שהצדיקו לבסוף את בית הדין אך פגעו ביוקרתו בתביעתם להסברים. ב[[שנות ה-80 של המאה ה-18]], למול האיום על מעמדם הבלעדי כהנהגה רוחנית מצד [[תנועת ההשכלה]] המתארגנת, ניהלו רבני מרכז אירופה מאבק קשה נגד ראשיה [[נפתלי הרץ וייזל]] ו[[משה מנדלסון]], שביקשו שינויים בחברה היהודית. בתגובה לקריאת מנדלסון לבטל כל סמכות כפייה בענייני דת ולהכפיפם למצפון האישי, כתב הרב כ"ץ: {{ציטוטון|יסוד התורה והמצוה בנוי על הכפיה לכוף ולהעניש את העובר. ואין מכחיש את האמת הזה כי אם המכחיש את השמש בחצי השמים.}}{{הערה|1=Jacob Katz, '''Out of the Ghetto: The Social Background of Jewish Emancipation, 1770-1870''', Syracuse University Press, 1973. עמ' 144-152.{{כ}} יעקב כ"ץ, '''[http://www.jstor.org/stable/23597250 ר' רפאל כהן, יריבו של משה מנדלסון]''', [[תרביץ]], טבת-אדר תשנ"ז (התפרסם גם בתוך: ''''ההלכה במיצר'''). מקור הציטוט: רפאל בן יקותיאל זיסקינד הכהן כ"ץ, '''דעת קדושים''', אלטונה, תקנ"ז. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19471&st=&pgnum=91&hilite= עמ' מ"ח א']. ; '''במיצר''', עמ' 123, 144-148.}}
התערבות הרשויות כדי לכפות מודרניזציה על נתיניהן הביאה לרגיעה עד סוף המאה. רוב הרבנים נאלצו להשלים עם הקמת בתי-ספר כלליים מטעם השלטונות במקביל ל[[תלמוד תורה|תלמודי התורה]] ואימוץ הגרמנית תחת ה[[יידיש]]. ב-1808, כשהחל [[ישראל יעקובסון]] לערוך שינויים בארחות בית הכנסת במסגרת [[הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה]], לא הביא הדבר למחאה של ממש.
===ריב ההיכל===
| |||