יהדות אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 176.12.153.17 (שיחה) לעריכה האחרונה של 2.53.188.97
שחזור לגרסה 24543659 מ־12:39, 27 בדצמבר 2018 מאת אלעדב.
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=זרם ביהדות|אחר=זרם בנצרות|ראו=[[נצרות אורתודוקסית]]; אם התכוונתם לאוחזים בדעה הממסדית ככלל, ראו [[אורתודוקסים]]}}
חמור הפיצה
[[קובץ:Chassam sofer.JPG|שמאל|ממוזער|165px|[[החת"ם סופר]], מנהיג האורתודוקסיה המוקדמת.]]
[[קובץ:SamsonHirsch1.jpg|שמאל|ממוזער|165px|הרב [[שמשון בן רפאל הירש]], מחשובי ההוגים האורתודוקסיים.]]
'''היהדות האורתודוקסית''' (ב[[גרמנית]]: '''Orthodoxes Judentum''') היא אחד משלושה זרמים גדולים הקיימים ב[[יהדות]] המודרנית, הממשיך לדגול באמונה המסורתית ש[[תורה|התורה שבכתב]] וה[[תורה שבעל פה]] [[תורה מן השמים|ניתנו למשה בהר סיני]] ומדגיש את המחויבות המלאה ל[[שלשלת הקבלה|שלשלת הפסיקה המקובלת]] של ה[[הלכה]], עמדה המבדילה אותו משני [[זרמים ביהדות|הזרמים העיקריים האחרים]], ה[[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיבים]] וה[[יהדות רפורמית|רפורמים]]. קיומה של האורתודוקסיה כזרם נפרד הוא חידוש שהתפתח לראשונה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ב[[מרכז אירופה]], עקב התפוררות [[הקהילה היהודית|האוטונומיה הקהילתית היהודית]] במהלך ה[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] והקיטוב בין אלו שהוסיפו לשמור על זיקה לשמירת המצוות ובין הרוב שהלך והתרחק מחיי הדת. תהליך זה התבטא גם בהקמת מסגרות אורתודוקסיות עצמאיות.
 
==מאפיינים==
היהדות האורתודוקסית שואפת לשמר את קיום המצוות ואת המסגרת ההלכתית, כפי שהיו ב[[הקהילה היהודית|קהילה היהודית]] טרם המודרניזציה.{{הערה|שם=אאא}} בקבוצות השונות המשתייכות אליה ישנה רמה גבוהה יחסית של מחויבות להללו, תבחין המבדיל ביניהן לזרמים האחרים יותר מכל פער תאורטי.{{הערה|1=שלמון, רביצקי, פרזיגר. עמ' 121-122.}} אף כי ביהדות לא הונהגה [[דוגמה|מערכת עקרונות סדורה ואחידה]], [[י"ג העיקרים]] של ה[[רמב"ם]] מקובלים על רובם הגדול של האורתודוקסים כמחייבים, ובהם אמונות מסורתיות כמו [[ביאת המשיח]], [[תחיית המתים]] ו[[העולם הבא]].{{הערה|לדיון נרחב בכך, ראו: Marc B. Shapiro, '''The Limits of Orthodox Theology''', Oxford, 2004.}} אחת מתכונותיה הבולטות של ההגות בזרם היא היצמדות לשמירת ה[[הלכה]] כמגדיר עיקרי של הזהות העצמית.{{הערה|בנימין בראון, Orthodox Judaism (בקישורים החיצוניים), עמ' 311; [[יוסף אחיטוב]], '''על עמידותו של מושג ההלכה כמגדיר זהות בשיח האורתודוקסי''', בתוך: '''משבי רוח: דברי הגות ומחשבה''', מכון שלום הרטמן, 2013. עמ' 175-191.}} תפישת ההלכה שלהם היא התפישה המסורתית, שנשענת על האמונה כי מקור התורה שבכתב ו[[התורה שבעל פה]] ב[[מעמד הר סיני]], וכי [[חז"ל]] והרבנים שהמשיכו בדרכם גזרו מהן את כל הכרעותיהם. [[פוסק]]ים אורתודוקסיים מתבססים על החלטות מהדורות הקודמים תוך הכרה בהיררכיה שלהם, מחיבורים מאוחרים כמו ה[[משנה ברורה]] ועד לחיבורים קדמונים כמו ה[[תלמוד]]. מרכיב מרכזי של השקפת עולם זו היא ראיית הדת כניצבת באופן מהותי מעל ההיסטוריה ולא מונעת מהשפעות חיצוניות, ומכאן שעל ההלכה להתבסס על המקורות הרבניים וטכניקות הפסיקה המקובלות, ללא ייחוס משקל רב לנסיבות שבהן פעלו מעבירי המסורת והפוסקים.{{הערה|ראו, לדוגמה: Leora Batnitzky, '''How Judaism Became a Religion: An Introduction to Modern Jewish Thought''', Princeton University Press, 2011. עמ' 42–44, 34.}}
חמור שיש לו פיצה וטעים טעים
 
העדר הסמכות המרכזית וריבוי הפלגים בקרב המגדירים את עצמם כאורתודוקסים, וכן המחלוקות הפנימיות לגבי טיבם המדויק של המכנים המשותפים האמורים והשלכותיהם למעשה, מקשים הן על החוקרים והן על המשתייכים לזרם לתחום את גבולותיו באופן חד-משמעי.{{הערה|הפרק נשען בעיקר על: [[אבינועם רוזנק]], '''גבולות וסטייה באורתודוקסיה: פסיקה קונסרווטיבית ואורתודוקסייה פוסט-מודרנית''', בתוך שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 115-130.}}
זה חמור שיש לו פיצה אז קראו לו חמור הפיצה
 
ולדי ומרזוק חברים לפורוהב
בקרב היסטוריונים מקובל לראות את האורתודוקסיה כתופעה מודרנית: בעוד שבחברה היהודית שלפני [[עידן הנאורות]] היה הציות הדתי [[נורמה|נורמטיבי]] ומובן מאליו, נאלצו הדתיים השמרנים בעת המודרנית להגן על עמדתם מול כוחות מסוג חדש ולהתאים את עצמם גם הם לתנאים החדשים, תוך טענה שהם המייצגים הבלעדיים של מורשת העבר.{{הערה|שם=אאא|שלמון, רביצקי, פרזיגר. עמ' 5-6.}} [[בנימין בראון]] תיאר אותה כ"קשת תגובות" מגוונת של היסודות האדוקים בחברה היהודית בכל מקום שבו קרס אורח החיים הישן בהשפעת העידן החדש.{{הערה|בנימין בראון, [http://www.academia.edu/5121180/The_Varieties_of_Orthodox_Responses_Ashkenazim_and_Sephardim_Hebrew_ קשת התגובות האורתודוקסיות: אשכנזים וספרדים]}} [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|יעקב כ"ץ]] כתב כי האורתודוקסיה {{ציטוטון|איננה נושאת המסורת הבלתי מעורערת של הדורות הקודמים על טהרתה כטענת האידאולוגים שלה, ולא שריד מאובן של העבר כטענת מתנגדיה. היא למעשה גלגול כיתתי של מה שהיה פעם חברה שלמה.}}{{הערה|שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 22.}}
 
צמיחתה של תודעה אורתודוקסית מקושרת עם קיומו של איום משמעותי על המסגרת הדתית, שהניע את הסמכויות ההלכתיות להגיב לענייני השעה באופן שאינו פרטני אלא מערכתי וכולל, לרוב מתוך מגמה של ביצור הנוהג הרווח.{{הערה|ראו למשל: שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 429 (עם סימוכין נוספים שם).}}
כך, לדוגמה, [[ריב ההיכל|פסקי הדין נגד ההיכל בהמבורג]] מ-1819 לא עסקו רק בפרטים שהניעו את ההתנגדות אליו – בעיקר שינויים בקטעי התפילה העוסקים בציפייה לגאולה – אלא נועדו לבלום את מגמת הרפורמה באמצעות איסור לשנות מאורחות בית-הכנסת המוכרים, על בסיס טיעונים כמו "מנהג ישראל – דין הוא".{{הערה|יעקב כ"ץ, '''ההלכה במיצר: מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה,''' הוצאת י"ל מאגנס, 1992. עמ' 52. (להלן: '''במיצר''').}}{{הערה|אלינסון, עמ' 156-157.}} בליטא, נחשב הוויכוח הכפול ב[[שנות ה-70 של המאה ה-19]] על [[פולמוס אתרוגי קורפו|כשרות אתרוגי קורפו]] והוצאת מהדורה חדשה של [[מסכת כלים]], כשברקע ההשכלה המתעצמת, לאבן דרך דומה. בוויכוחים אלה ניתן מקום רב לשיקולים [[מטא-הלכה|מטא-הלכתיים]] שעיקרם היה שימור הקיים וחשש מתמורה שתעניק לגיטימציה לתביעות נוספות בכיוון זה. רבנים משני המחנות ייחסו חשיבות לא "למה שיאמרו שומרי ההלכה, אלא למה שיאמרו המחפשים עילות להשתחרר ממנה".{{הערה|שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 376-378.}} דוגמה ידועה לתהליך כזה היא הוויכוח סביב המציצה ב[[ברית מילה|ברית המילה]] בשלהי המאה ה-19: הנוהג הותקף במרכז היבשת, ובתגובה חייבו הפוסקים שם, בעיקר ב[[יהדות הונגריה|הונגריה]], לערוך את המציצה דווקא בפה; ב[[יהדות פולין|פולין]] וב[[יהדות ליטא|ליטא]] לא התרחש פולמוס דומה, ובעלי הלכה ידועים התירו פתרונות טכניים שונים כמו משאבה או ספוג.{{הערה|'''במיצר''', עמ' 177-183.}}
 
האורתודוקסים עברו תהליכים של הסתגרות חברתית תוך שהם מבססים זהות עצמית אליטיסטית כמשמרי המסורת,{{הערה|ראו, למשל: פרזיגר, עמ' 90-91; שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 87-89.}} ועוד בראשית ימיה אימצו חבריה [[חומרא וקולא|חומרות]] שהיו שנויות במחלוקת עם המשכילים כסמלי הזדהות.{{הערה|משה סמט, '''החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה''', הוצאת מרכז דינור לחקר תולדות עם ישראל, 2005. עמ' 20. (להלן: '''סמט''').}} כמו כן, בולטת היותו של הזרם תופעה התלויה בהקשר הכולל; לדוגמה, רבני [[יהדות ארצות האסלאם|ארצות האסלאם]] שניצבו אף הם מול רמה פוחתת של שמירת מצוות, הוסיפו לדבוק באחדות הקהילה ללא התחשבות במידת האדיקות של חבריה ולפסוק הלכה באופן פרטני, בלי מגמה של מאבק בחדשנות.{{הערה|1=צבי זהר, [http://www.bmj.org.il/files/1331292103179.pdf האורתודוקסיה אינה התגובה ההלכתית האותנטית היחידה למודרנה], אקדמות י"א (תשרי תשס"ב), עמ' 139-151.}} רק לאחר העלייה ארצה התפתחה בהדרגה אורתודוקסיה בקרב ציבור זה, בעיקר בהשפעת עולם הישיבות [[ליטאים (זרם)|הליטאי]]. היא מזוהה עם חוגי [[ש"ס (מפלגה)|ש"ס]] ודמותו של הרב [[עובדיה יוסף]].{{הערה|שם=לאו|ראו לדוגמה: [[בנימין לאו]], '''אורתודוקסיה ליטאית בגוון מזרחי'''. בתוך: שלמון, רביצקי, פרזיגר, עמ' 499-500; [[נסים ליאון]], '''חרדיות רכה''', יד יצחק בן צבי, 2009.}} גם בארצות הברית שלפני אמצע המאה ה-20 נקט [[האיחוד האורתודוקסי]] במדיניות פתוחה מאוד, והרבנויות הראשיות במערב אירופה אמנם נותרו נאמנות לעקרונות הדת הישנים אך הסכינו עם ציבור שלא שמר מצוות. רק בגרמניה, בהונגריה ובמזרח אירופה התפתחו מסגרות חברתיות וארגוניות שנאבקו בשיטתיות באתגרים שהציבה המודרנה, בכל מקום לפי מאפייניו. מאוחר יותר הפיצו מסגרות אלו את משנתן גם למדינות אחרות.
 
מאפייניה של האורתודוקסיה הקלאסית, שהונהגה על ידי [[החת"ם סופר]] ותלמידיו בהונגריה, התבטאו במספר עקרונות: רצון לכונן קהילות נפרדות מיתר הציבור היהודי תוך נטישת אחדות כלל ישראל, לעיתים תוך קריאה לנהוג בחוטאים החדשים כבכתות הפורשות שהוצאו מן העם בעבר; חשדנות ועוינות כלפי הקדמה; השמת דגש על לימודי גמרא בלבד – תוך זניחת חכמות חיצוניות, כמו גם המקרא, מחשש שיביאו לאימוץ ההשכלה; העלאת חשיבות [[מנהג (יהדות)|המנהג]] ואימוץ חומרות שהיו [[מידת חסידות]] בעבר על ידי כלל הציבור הנאמן להם; [[קאנוניזציה (של כתבים)|קנוניזציה]] של ה[[שולחן ערוך]] ו[[המפה]], שהועלו על נס כמקורות ראשיים לפסיקה; ולבסוף, פיתוח האידאולוגיה "שאין בעולם המחשבה והמעשה היהודי אלא ד' אמות של הלכה" ורימום מעמדו של ה[[פוסק]] באמצעות מה שהתגבש לבסוף למושג של [[דעת תורה]], התפישה לפיה רבנים אמורים לחוות דעה גם שלא דרך שיח הלכתי טהור. עמדות אלה נבדלו במידה ניכרת כבר מה[[נאו-אורתודוקסיה (יהדות)|נאו-אורתודוקסיה]] ('תורה עם דרך ארץ') בגרמניה ובמערב, ששאפה להשתלבות בחברה הכללית ולאימוץ הקדמה אף כי השקפתה נותרה זהה בבסיסה, בייחוד לגבי השלילה המוחלטת של תנועות יהודיות מתחרות. [[האורתודוקסיה המודרנית]] בארצות הברית ובישראל מזוהה עם פתיחות רבה עוד יותר, אם כי קבלת עקרון רציפות הפסיקה וקביעתה בסגנון מסורתי, ללא שימוש משמעותי בכלים אקדמיים, עדיין מבחינות בינה לזרמים האחרים.{{הערה|שלמון, רביצקי, פרזיגר. עמ' 115-119.}}
 
אחד מהאתגרים שניצבו בפני האורתודוקסיה מאז ראשיתה הוא היחס לרוב הציבור היהודי שלא שמר עוד מצוות. רבניה הציגו מגוון מענים בשאלות לגבי מחללי שבת בפרהסיה ועוברים על חוקי הכשרות. אף שהיו קריאות רבות לפרישה מלאה ולניתוק כל קשר עמם, בדרך כלל ננקטה גישה משולבת שמטרתה הייתה לא להכיר בלגיטימיות של העבירות ולעמוד על עליונותם של הדתיים על היתר, אך גם לא להוציא את האחרונים לחלוטין מן הכלל.{{הערה|לסקירה מפורטת, ראו: Adam Ferziger, '''Exclusion and Hierarchy: Orthodoxy, Nonobservance and the Emergence of Modern Jewish Identity''', University of Pennsylvania Press, 2005. (להלן: '''פרזיגר''').}} במקביל, תופעת האורתודוקסים הנומינליים – השומרים על זיקה אליו אך מקיימים אורח דתי במידה מועטה – מלווה את הזרם מראשיתו. אפילו בקרב הקנאים הבדלנים בהונגריה הייתה נכונות רבה לקבל יהודים כאלה כל עוד צייתו להנהגה הממוסדת, ולעומת זאת גונו בחומרה שומרי מצוות שסירבו להצטרף לארגון הפוליטי שלהם.{{הערה|פרזיגר, עמ' 168.}} הבסיס לקבוצה זו הוא הכרתה במסגרת הדתית וההלכתית; היא כוללת הן את אלה שאינם מקיימים את ההלכה במלואה והן את מי שאינם מקבלים את התפישה האמונית בשלמותה. כפי שכתב [[שלום רוזנברג]] על החוגים הדתיים הליברליים יותר בארצות הברית ובישראל ('פלקסודוקסים'): {{ציטוטון|כל עוד לא תיווצר רבנות פלקסודוקסית, אין בכך סכנה לאורתודוקסיה.}}{{הערה|1=שלמון, רביצקי, פרזיגר. עמ' 76.}}
 
על אף שקבלת עיקרי האמונה ושמירת המצוות פחתו באופן דרסטי בקרב הציבור היהודי מאז תחילת העידן המודרני, ולמרות היותה מיעוט מכלל העם וגם מקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, האורתודוקסיה היא הגדולה מבין הזרמים ביהדות. בהסתמך על אומדנים לגבי המצב בשלהי [[המאה ה-20]], [[ישעיהו ליבמן]], דניאל ג'יי. אלעזר וחוקרים אחרים העריכו כי אוכלוסיית הליבה השומרת מצוות באופן מקיף למדי מנתה לפחות כשני מיליון איש והיו עוד למעלה משני מיליון אוהדים נומינליים, המביעים הזדהות ניכרת עמה או רשומים בארגוני קהילות אורתודוקסיים כמו [[ק"ק כנסת ישראל]] בבריטניה. בשקלול נתונים אלה, הזרם גדול יותר משתי התנועות המרכזיות האחרות, הקונסרבטיבים והרפורמים, גם יחד. אחוז ה[[התבוללות]] שלה נמוך בהשוואה לאחרות, ואף כי שיעור משמעותי מהגדלים בתוכה עוזבים אותה, חוסרים אלו מתקזזים על ידי הצטרפות חדשים מבחוץ ו[[ריבוי טבעי|פריון]] גבוה. הקבוצה נמצאת במגמת גידול וצפויה להמשיך בכך.{{הערה|Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen, '''The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities''', SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar, '''How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification''', [[המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה]]; [http://www.pewresearch.org/fact-tank/2013/10/17/eight-facts-about-orthodox-jews-from-the-pew-research-survey/ סקר מכון Pew] 2013.}}
 
==מקור השם==
[[קובץ:Orthojudentum.png|שמאל|ממוזער|450px|רש"ר הירש מכריז בגיליון הפתיחה של "ישורון" ב-1854 כי מטרתו היא "לייצג את ההשקפה אותה מכנים יהדות אורתודוקסית."]]
המונח 'אורתודוקסים' – "ישרי הדעה", דהיינו "בעלי האמונה הנכונה", מונח שיש לו היסטוריה ארוכה בנצרות כמציין הכנסייה הממוסדת לעומת תנועות מתחרות חדשות – התגלגל לשיח היהודי בנסיכויות הגרמניות. בתחילת [[המאה ה-18]] שימש שַם עבור ה[[לותרנים]] הדוגמטיים שניצבו מול ה[[פייטיזם]] וה[[נאולוגיה]]. אז הושאל בפי מצדדי [[הנאורות]] והפך לכינוי רווח לכלל מתנגדיה. האזכור המתועד הראשון שלו בידי יהודי הוא במכתב של [[משה מנדלסון]] ל[[גוטהולד אפרים לסינג|לסינג]] מ-1755, בו תהה אם רופא נוצרי בשם באומגרטן הוא "אכן אורתודוקסי." עד שלהי המאה הוסיפו מחברים יהודים כמו [[שלמה מימון]] ו[[שאול אשר]] להשתמש בו במובן זה לתיאור נוצרים ויהודים גם יחד, ולא כציון לזרם דתי נפרד: ג'פרי בלוטינגר כתב כי גם ההתייחסות של הירחון 'ברלינר מונאטסשריפט' מ-1795 ל"יהודים האורתודוקסים, השמים מכשול בפני הנאורות", המקובלת בעיני רבים כעדות ראשונה לכך, אינה חורגת מכלל זה. בעשור השני והשלישי של המאה ה-19, עם הופעת תנועת הרפורמה, הוא הפך בהדרגה לכינוי לשמרנים המתנגדים לשינויים דתיים. שני הצדדים בוויכוח התנגדו לו: [[רש"ר הירש]] העדיף לכנות את ההולכים בדרכו "נאמני התורה" (gesetztreu) וטען כי יריביהם כפו עליהם את המונח. האחרונים, מצדם, ראו בשימוש בו יומרה לבלעדיות על הדת. בכתבי ההוגים הרפורמים המוקדמים הוא מופיע תמיד תוך סיוג, והם מתייחסים ל"כביכול אורתודוקסים" או ל"מתקראים אורתודוקסים." למרות העוינות כלפיו משני צדי המתרס, הוא התקבע בשיח היהודי-גרמני והתפשט משם לרחבי תבל. הניגוד בין משמעותו המקורית למובן שקיבל בהמשך צף בשנות ה-50, כשהרב הירש היה נתון בפולמוס עם הרב הרפורמי לאופולד שטיין על מורשתו של מנדלסון: הרב שטיין הצביע על כך שברוב ההספדים עליו נכתב כי "האורתודוקסים" התנגדו לו וכי זוהי הוכחה להשתייכותו למחנהו; הרב הירש ציטט מחיבוריו כדי להוכיח כי למעשה נטה לדעותיו שלו.{{הערה|Jeffrey C. Blutinger, '''[http://muse.jhu.edu/journals/mj/summary/v027/27.3blutinger.html So-Called Orthodoxy: The History of an Unwanted Label]''', Modern Judaism, אוקטובר 2007.}} בגרמניה סלדו המכונים כך מהמונח: מבחינת הרבנים הירש ו[[עזריאל הילדסהיימר]] היה הכרח להשתמש בו רק כמוצא אחרון, מאחר שלשיטתם הייתה דרכם היהדות האמתית היחידה. ב-1882, כשהשתכנע מקץ מאבק של עשורים בליברלים ([[רפורמים]]) וב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו|אסכולת ברסלאו]] ([[קונסרבטיבים]]) שההבדלים בין ההשקפות חדרו לתודעת הציבור היהודי, מחק הילדסהיימר את המילה "אורתודוקסי" משם [[בית המדרש לרבנים בברלין]] בראשותו.{{הערה|אלנסון, עמ' 174.}} בהונגריה כתב הרב מאיר פרלס, שנטה לעמדת [[קהילות הסטטוס קוו אנטה|הסטטוס קוו]] והתנגד להתאגדות נפרדת של שומרי המצוות, כי {{ציטוטון|השם ארטהאדאקס נלקח מן מאמיני השילוש... ואני מצטער מאוד כי בני אבות הקדושים יכנו עצמם בשם אלילים.}}{{הערה|יעקב כ"ץ, '''הקרע שלא נתאחה: פרישת האורתודוקסים מכלל הקהילות בהונגריה ובגרמניה''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ה, עמ' 223.}} ב[[הכנסייה הגדולה|כנסייה הגדולה]] בו[[וינה]] ב-1923 הסבירו רבני מזרח אירופה לעמיתיהם הגרמנים שלא יוכלו לאמץ שם זה במקומותיהם, מאחר ששם יש לו [[נצרות אורתודוקסית|משמעות שונה לגמרי]].{{הערה|שם=סילבר}}
 
==היסטוריה==