בית ברנדוט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
בשנת [[1808]], בתוקף תפקידו כמושל [[ברית ערי הנזה|ערי הנזה]], הונחה ברנדוט לנהל מסע מלחמה כנגד [[שוודיה]], דרך האיים של [[דנמרק]], אך התוכנית הסתיימה בלא כלום בשל הצורך בכוחות ובשל נטישת המערכה על ידי חיל המשלוח הספרדי.
בשנת [[1810]] הוא עמד לקבל את המינוי החדש של מושל [[רומא]], כאשר הוא נבחר באופן בלתי צפוי ליורש העצר של [[קרל השלושה עשר, מלך שוודיה]]. בעיית ירושתו של קרל השלושה עשר החלה להתבהר כבר שנה קודם לכן, כאשר הוא עלה לכס המלכות ונראה היה שהענף השוודי של שושלת הולשטיין-גוטורפ עומד להיגדע לאחר מותו של קרל. המלך היה אז כבר בן 61 ומצב בריאותו היה רעוע. הוא היה חשוך ילדים. [[ הדוויג אליזבת שרלוטה מהולשטיין-גוטורפ|המלכה שרלוט]] הביאה לעולם שני ילדים שמתו בינקותם ולא היה סיכוי שהיא תצליח ללדת ילד נוסף. המלך אימץ את הנסיך הדני, קרל אוגוסט, כבנו, זמן קצר לאחר הכתרתו, אך זה מת חודשים ספורים לאחר הגעתו לשוודיה.
ברנדוט נבחר להיות יורש העצר, בין השאר בשל העובדה שרוב צמרת הצבא השוודי הייתה בעד בחירתו של קצין צבא לתפקיד המלך, לאור הסיבוכים הצפויים מול רוסיה. סיבה נוספת לבחירתו הייתה האהדה האישית כלפיו שנבעה מהיחס הטוב שהוא הפגין כלפי השבויים השוודים במהלך המלחמה עם דנמרק. הבחירה בברנדוט הוכרעה סופית על ידי אחד מאנשי חצר המלכות השוודית, הברון קרל אוטו מורנר, שביוזמתו האישית, הציע לברנדוט את ירושת הכתר השוודי. ברנדוט דיווח על ההצעה לנפוליאון, שהתייחס לכל העניין כאל שטות. הקיסר לא תמך בברנדוט, אך מצד שני לא התנגד, כך שברנדוט הודיע למורנר שהוא לא יסרב לכבוד אם הוא ייבחר. ממשלת שוודיה נדהמה מעזות הפנים של מורנר, והוא נעצר מיד עם שובו לשוודיה. עם זאת, זכתה מועמדותו של ברנדוט לתמיכה וב-[[21 באוגוסט]] [[1810]] הוא נבחר על ידי הפרלמנט להיות נסיך הכתר החדש. כתוצאה מכך הוענקה לו על ידי המלך דרגת [[גנרליסימו]] בצבא שוודיה. חודש לאחר מכן, ב-[[26 בספטמבר]] [[1810]], הוא ויתר על התואר של נסיך פונטקורבו, שהוענק לו קודם לכן על ידי נפוליאון.
| |||