פתיחת התפריט הראשי

שינויים

== השלבים האחרונים ==
ב-[[1710]], פתחו בעלות הברית במערכה אחרונה בספרד אבל לא הצליחו להתקדם כלל. כוח אנגלי הגיע למדריד יחד עם הארכידוכס קרל, אך נאלץ להיכנע בעקבות תבוסתו בקרב בירואגא. בינתיים, הברית האנגלית-הולנדית-אוסטרית התחילה להיחלש. בבריטניה הגדולה ([[ממלכת אנגליה]] ו[[ממלכת סקוטלנד]] אוחדו ב-[[1707]] תחת השם [[ממלכת בריטניה הגדולה]]), אבדה השפעתו הפוליטית של מרלבורו כשנותק הקשר בין [[אן מלכת בריטניה]] לבין ידידתה אשתו, דוכסית מרלבורו. בנוסף לכך, [[המפלגה הוויגית]] השולטת שעד אז גיבתה את המלחמה הוחלפה בממשלה של הטורים שרצו להביא קץ ללחימה. מרלבורו הוחזר לאנגליה והוחלף בדוכס אורמונד.
 
זירה אחרת מול פורטוגל נפתחה על-ידי צרפת ב[[ריו דה ז'ניירו]]. כוונת הצרפתים היתה להשתלט על מטען הזהב שנשלח מ[[ברזיל]] לפורטוגל. ב 1710 ו 1711 נעשו שני ניסיונות לכבוש את העיר. הניסיון הראשון בהנהגת [[ז'אן פרנסואה דוקלרק]] נכשל ואילו השני בראשות [[רנה דיגה טרואן]] בעל [[פריבטיר]] שפיקד על מספר [[אוניית קו|אוניית קו]] נחל נצחון. המטרה לא היתה כיבוש ארוך טווח ולאחר שהתקבל כופר שכלל 1300 קג זהב חזרו האוניות לצרפת וחלקן טבע בדרך. ניצחון זה פגע בביטחון הפורטוגלים להגנה על-ידי בעל הברית הבריטי.
 
ב-[[1711]], כשהארכידוכס קרל עלה לשלטון ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]] בשם [[קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] הסתבר שניצחון אוסטרי מוכרע יסכן את מאזן הכוחות בדיוק כמו ניצחון צרפתי. ממשלת בריטניה החדשה, בהנהגת מזכיר המדינה הנרי סנט ג'ון, פתחה בדו-שיח חשאי עם שר החוץ הצרפתי המרקי דה טורסי, בהיעדר גורמים אוסטריים או הולנדיים. בעוד התפתחות חיובית עבור צרפת, הכוחות הבריטים תחת דוכס אורמונד סירבו להיכנס לקרב. לכן, ב-[[1712]], כוחות צרפת הצליחו לכבוש בחזרה את רוב השטח שהפסידו קודם לכן.
משתמש אלמוני