משה שרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←ראש ממשלת ישראל (1953–1955): "לא ניוועד בצילו של גרדום" |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←שר חוץ בממשלה בראשות בן-גוריון והדחתו ממנה (1955–1956): "בלב משתולל הזעם וצורב העלבון" |
||
שורה 147:
===שר חוץ בממשלה בראשות בן-גוריון והדחתו ממנה (1955–1956)===
ב[[ממשלת ישראל השביעית|כהונתו השנייה]] של בן-גוריון כראש ממשלה, המשיך תחילה שרת לכהן כשר החוץ. אך במהרה החריפו היחסים ביניהם. חילוקי דעות מדיניים ואישיים הפכו את שרת ובן-גוריון ליריבים מושבעים. שרת תמך בפעולה מדינית והסברתית והתנגד ל"אקטיביזם" הביטחוני של בן-גוריון. כמו כן, גרס שרת, שיש לעשות כל מאמץ להדק את הקשרים המדיניים והביטחוניים עם [[ארצות הברית]]. לעומתו, בן-גוריון, שנוכח לדעת, שארצות הברית מסרבת לספק לישראל נשק בכמויות שיאזנו את [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית|עסקת הנשק המזרח-אירופית המצרית]], החליט לחזק את [[יחסי ישראל-צרפת|יחסי ישראל עם צרפת]] והשיג ממנה אספקת נשק (ראו [[מבצע יונה]]). התנגדות שרת למהלכים שהובילו בסופו של דבר ל[[מלחמת סיני|מבצע קדש]] נגד מצרים, תרמה ל[[אולטימטום]] שהציב בן-גוריון לשרת בדרישה כי יתפטר מתפקיד שר החוץ ולמינויה של [[גולדה מאיר]] במקומו.
בישיבה שנערכה ב-17 ביוני [[1956]], החליט מרכז מפא"י להיענות לדרישתו של בן-גוריון. בהצבעת הדחתו מן הממשלה, הצביעו 35 בעד, 7 נגד ו-74 נמנעו.{{הערה|יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''', עמ' 89, הערה 6; ואילו בעמ' 304, הערה 1: "47 נמנעים". באחד מהם ישנה טעות הקלדה.}} בהתאם להחלטה, הגיש שרת את התפטרותו מהממשלה ב-18 ביוני 1956.{{הערה|שם=שוחר שלום, ציוני דרך}} לאחר הדחתו, כתב שרת ב-24 ביוני ביומנו: "אני שרוי כל הימים האלה ב[[מרה שחורה]]... בלב משתולל הזעם וצורב העלבון".{{הערה|[[יחיעם ויץ]], ''משתולל הזעם וצורב העלבון...'', 13.1.1996, בתוך: '''שוחר שלום''', עמ' 476.}}
====מסעו באסיה (1956)====
| |||