הבדלים בין גרסאות בדף "המושבה הגרמנית (חיפה)"

←‏היסטוריה: סיפרתי חלק מהניסוחים ושגיאות הגייה.
(כשהוקמה המושבה הגרמנית גרמניה עדיין לא היתה מדינה.)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
(←‏היסטוריה: סיפרתי חלק מהניסוחים ושגיאות הגייה.)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
הטמפלרים תכננו את המושבה שבנו בדקדקנות, והחלו לבנות ולפתח אותה בפרט ואת העיר חיפה בכלל, באמצעות הקמת [[תעשייה]] מקומית חלוצית ותוך שימוש ב[[כרכרה|כרכרות]] להובלת סחורות ונוסעים (קודם להגעת הטמפלרים לארץ נעשה המעבר בין ערי הארץ בשיירות). הטמפלרים ייסדו קווי נוסעים של [[תחבורה ציבורית]] ל[[יפו]], ל[[עכו]] ול[[נצרת]], ובכך איפשרו למעשה לראשונה מעבר מסודר של [[דואר]] בין הערים. הכרכרות היו עגלות שחלקיהן יובאו מ[[אמריקה]] והורכבו במושבה הגרמנית. הן היו דו-מושביות ומוצלות, ונרתמו לשלושה [[סוס]]ים. במשך הזמן נרכשו הכרכרות על ידי תושבים [[ערבים]] מחיפה, שקראו להן "חנאטיר" והפעילו את שירות ההסעה מ[[כיכר חמרה]]{{הערה|אלי לירן, '''כיכר חמרה כבבואה להתפתחות התחבורה הציבורית בחיפה בשנים 1920–1950''', חיפה - בטאון [[העמותה לתולדות חיפה]], גיליון 6, אוקטובר 2008, עמ' 17.}}.
 
בתחילת דרכם ניסו הטמפלרים להתפרנס מה[[חקלאות]], כפי שעשו בגרמניה, תוך שימוש בשיטות חקלאיות אירופאיות מודרניות. כחלק מהעיסוק בחקלאות הם בנו טחנות רוח, אחת מהםמהן, [[טחנת הרוח הטמפלרית]], מחוץ לגבולות המושבה. לאחר זמן התברר להם כי החקלאים המקומיים הערביים, שקינאו בשיטותיהם החקלאיות, החדשניות לאותה תקופה, נוהגיםנהגו לגנוב ולהרוס את יבוליהם ואף להצית את שדותיהם. הטמפלרים נטשו את החקלאות והחלו לעסוק בתעשייה וב[[תיירות]], בנו [[בית מלון|בתי מלון]] מודרניים ובתי מלאכה [[מכניקה|מכניים]] וכן בית חרושת לייצור [[סבון]] מ[[שמן זית]].
 
המושבה הטמפלרית הייתה למעשה עיירה גרמנית מודרנית – ישות יוצאת דופן בתוך סביבה שהייתה אזור שומם יחסית בקצה [[האימפריה העות'מאנית]]. העיר חיפה של אותה עת הייתה עיירה קטנה מוקפת [[חומה]]. במושבה היה [[רופא]] - מהיחידים בכל האזור, וכן [[הנדסת מבנים|מהנדס בניין]], יחיד באזור.
המושבה שגשגה והתרחבה, ובסוף ימי השלטון הטורקי כללה כ-750 תושבים, כ-100 [[בית מגורים|בתי מגורים]] ועשרות מבני משק.
 
כמו ביתר מושבותיהם, גם הטמפלרים בחיפה תמכו בגרמניה ב[[מלחמת העולם הראשונה]] וסבלו מתבוסתה ומכיבוש הארץ על ידי הגנרל [[אדמונד אלנבי|אלנבי]]. בעקבות הכיבוש הבריטי השתנה יחסם של הטמפלרים לשלטונות המקומיים, וב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] תמךתמכו חלק מתושבי המושבה ב[[גרמניה הנאצית]]. עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] הועברו התושבים ל[[מחנה הסגר|מחנות הסגר]], ובשנת [[1944]] גורשו מהארץ והוחלפו ביהודים מ[[הונגריה]].
 
עם היעלמותם של חברי הקהילה, הפכו בתי המושבה לאזור תעשייה נטוש בשולי מרכז העיר. מספר יוזמות של [[אבא חושי]], ראש [[עיריית חיפה|העירייה]], לשפץ את המושבה הגרמנית לא צלחו.
 
המושבה שוקמה רק ב[[שנות ה-90]], במסגרת פרויקט הקמת גני [[המרכז הבהאי העולמי]], וכיום מהווים בתיה, ש[[שימור מבנים|שוחזרו]] בחלקם, מוקד בילויים ותיירות, לצד שימושים חדשים אחרים. '''שדרות דוד בן-גוריון''', שחוצות את השכונה, קיבלו את מרבית ההשקעה העירונית של מפנה [[המאה ה-21]]. נתיבי הנסיעה הוצרו, על מנת להרחיב את המדרכות, וביניהם נסלל [[נתיב תחבורה ציבורית|נתיב לתחבורה ציבורית]]. תיירים רבים נעמדים על הפס הצר של אי-התנועה על מנת לצלם את המראה המרשים של הגנים ו[[מקדש הבאב]], והמושבה היא חלק בלתי נפרד מסיורים מודרכים של קבוצות המגיעות לעיר. הבתים המשוחזרים משני עברי השדרה משכו אליהם מיד בתי עסק, כבתי קפה וברים, רובם המכריע בבעלות ערבים;. והקהלקהל הגיעמבקרים מגיע בהמוניו אל הרובע העירוני התוסס והמתחדש, משכונות חיפאיות כמוהן גםמהמשכונות מהכפריםהחיפאיות שלוסביבתן צפוןומהארץ ישראלכולה. יותר מכל מקום אחר בחיפה, ולמעשה בישראל, שדרות בן-גוריון הן היום לב תרבות הפנאי, החברה, היצירה וההגירה הפנימית של צעירי המגזר הערבי{{הערה|1=[[סייד קשוע]], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=429571&objNo=56313&returnParam=Y חיפה, עיר הבוהמה], מאי 2004.}}.
 
ב-[[2004]] הועברה [[האקדמיה לעיצוב ויצו]] ממשכנה הוותיק ב[[הדר עליון]] למבנה שפינתה העירייה במושבה הגרמנית. בכך הייתה מכללה זו למוסד האקדמי העברי הראשון שקם בעיר התחתית, ונוכחותם של הסטודנטים באזור, שאחדים מהם עברו להתגורר ברחובות סמוכים, הייתה המנוע לדחיפת [[קמפוס הנמל]] שהוקם במהלך אותו עשור מעט מזרחה משם.
משתמש אלמוני