דרום וייטנאם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Milenioscuro (שיחה | תרומות) Svg version (GlobalReplace v0.6.5) |
מ הוספת קישור לכניעה ללא תנאי |
||
שורה 69:
===נפילת סייגון, אפריל 1975===
ב-21 באפריל 1975 התפטר נויין ואן טיו מכהונתו ונמלט ל[[הרפובליקה הסינית|טאיוואן]]. הוא הציע את סגנו, טרן ון הונג, כמחליפו. צבא הדרום ניסה במאמץ אחרון לעצור את פלישת הצפון, אולם ללא הצלחה. לאחר שבוע התפטר טרן ון הונג ממשרתו והעביר את כס הנשיאות לגנרל דונג ון מין, דמות פייסנית יותר כלפי הצפון, בתקווה שהלה יצליח לקיים משא ומתן לסיום המלחמה. אולם הצפון לא היה מעוניין במשא ומתן ובשעות הבוקר של ה-30 באפריל נכנסו טנקים של צבא צפון וייטנאם למרכז העיר סייגון. באותו היום הודיע הגנרל מין על [[כניעה ללא תנאי]] של דרום וייטנאם לכוחות הצפון, בקשתו לחתום על הסכם כניעה בטקס רשמי לא נענתה והוא נעצר על ידי כוחות הצפון לאחר שכיהן כנשיא דרום וייטנאם שלושה ימים בלבד.
בשעות שקדמו לכניעת דרום וייטנאם קיים צבא ארצות הברית מבצע רחב היקף של פינוי שגרירות ארצות הברית בסייגון, מבצע רוח תכופה (Operation Frequent Wind). במהלך המבצע פונו סגל השגרירות, עובדי מדינה אחרים של ארצות הברית, קצינים בכירים של צבא דרום וייטנאם וסייענים דרום וייטנאמים אשר היה חשש אמיתי לגורלם תחת שלטון צפון וייטנאם. רוב המפונים הוטסו במסוקים לנושאות מטוסים אמריקאיות אשר עגנו בסמוך לחוף. חלק מן המסוקים הוטלו מן הספינות לים, כדי לפנות מקום על הסיפון למפונים. המבצע הופסק בהוראת הצי האמריקאי. כל חיילי צבא ארצות הברית ועובדי השגרירות פונו, אולם אלפי אזרחים דרום וייטנאמים שחששו לגורלם נותרו מחכים לשווא בשטח השגרירות למסוקים נוספים שלא הגיעו.
| |||