הבדלים בין גרסאות בדף "צבא אפריקה"

מ
תיקון קישור
מ (תיקון קישור)
פרנקו ביקש להעביר את חלקו העיקרי של צבא אפריקה לחופי ספרד בים. אולם הצי היה עדיין בשליטת הממשלה הרפובליקאית. בין ה-[[29 ביולי]] ל-[[5 באוגוסט]] הועברו 1,500 לוחמים מצבא אפריקה לספרד באמצעות [[רכבת אווירית]] של מטוסי [[יונקרס]] שסופקו על ידי [[גרמניה הנאצית]]. 3,000 חיילים נוספים הועברו באמצעות ספינות סוחר איטלקיות, בסיוע [[מפציץ|מפציצים]] של [[חיל האוויר המלכותי האיטלקי]]. בהמשל הועברו בדרך האויר עוד 8,000 חיילים. לאחר תפיסת [[ראש גשר]], התמקמו הכוחות בסביליה והחלו לגבש כוח מקומי. עם תחילת המלחמה, בספטמבר 1936, הכריז על עצמו פרנקו כ"[[גנרליסימו]]" של הצבא הלאומני.
 
צבא אפריקה התפצל לשני כוחות, האחד, בפיקודו של [[חואן ינגויגו]] {{אנ|Juan Yagüe}} ("הקצב מ[[בדחוס]]"), נע במהירות צפונה-צפון מזרחה במטרה לתפוס את מדריד ו[[טולדו]]. השני, בפיקודו של [[חוזה אנריקה ורלה]] {{אנ|José Enrique Varela}} התמקד בכיבוש וביסוס השליטה ב[[אנדלוסיה]], תוך כינון [[המדינה הספרדית|מדינת]] [[פלנחה]] בשטחי האזור וביצור בסיסי הכוח בערים המרכזיות ולנסיה, [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] ו[[קורדובה (ספרד)|קורדובה]]. וב-[[1 באוקטובר]] 1936, הכריז על עצמו כראש המדינה הספרדית. בסוף ספטמבר היו רוב מערב ספרד ודרומה תחת שלטון צבא אפריקה. ב-[[1 באוקטובר]] 1936, הכריז פרנקו על עצמו כראש המדינה הספרדית.
 
הצבא המשיך לגדול, כתוצאה מהתגייסות תומכים מן החוגים השמרניים, המלוכניים, הדתיים והקפיטליסטים הלאומנים. בראשית [[1937]] הגיע ל-60,000 חיילים. נוסף על כך נתמך הצבא ב"[[לגיון הקונדור]]" שנשלח מגרמניה הנאצית, ובקורפוסי מתנדבים שנשלחו מ[[איטליה הפשיסטית]] ומ[[פורטוגל]], תחת שלטון ה[[עריץ]] [[אנטוניו דה אוליביירה סלזר|סלזר]]. מנגד, הסתייעה הממשלה הרפובליקאית במתנדבי [[הבריגדות הבינלאומיות]], אנשי מפלגות [[שמאל פוליטי|שמאל]] מרחבי העולם שהגיעו לספרד על מנת ללחום נגד הפשיזם.