|
== המאבק לעצמאות ==
[[קובץ:1959 par J. Varlot - Aproching Algiers.jpg|250px|ממוזער|[[דגל צרפת]] מתנופף בחופי [[אלג'יר]], [[1959]]]]
תנועות ברוח ה[[לאומיות]] קמו באלג'יריה לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] בשאיפה להשגת עצמאות מדינית. אף על פי שקמו יוזמות מצד [[ממשלת צרפת]] להענקת זכויות לפחות לחלק מהאוכלוסייה האלג'ירית, אלה הוכשלו על ידי [[לאומנות|לאומנים]] צרפתיים. הללו דבקו שכןבהשארת אלג'יריה נחשבה אשר דבקו בהשארתה כחלק אינטגרלי בלתי נפרד מצרפת{{הערה|שם=מלחמת אלג'יריה|}}. ל[[מרוקו]] ו[[תוניסיה]], המושבות האחרות של צרפת בצפון אפריקה, לא היה מעמד מסוג זה, ובזכות כך הן זכו בעצמאותן ללא מאבק משמעותי כבר ב-[[1956]]{{הערה|שם=מלחמת אלג'יריה}}. בתחילת [[שנות ה-50]] עשירית מתושבי אלג'יריה היו אירופאים, רובם צרפתים, אשר חיו בה במשך דורות על גבי דורות. בין היישוב האירופאי לבין האוכלוסייה המוסלמית היה פער ניכר מבחינה חברתית וכלכלית. פער זה הוביל בהמשך להקמת תנועות לאומיות אשר התנגדו באלימות לשלטון הזר.
הניגוד בין ערכי הרפובליקניים, לבין שאיפתה של האליטה האירופית להנציח את ה[[הגמוניה]] שלה, השתקף בגישת שלטון לאוכלוסייה המוסלמית. מחד הוענקו למוסלמים זכויות, מאידך אלו היו פחותות מאלה אשר ניתנו לאירופאים. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הוקמו שני [[פרלמנט|בתי נבחרים]] באלג'יריה, הראשון לאוכלוסייה המקומית והשני לתושבים הצרפתים. לראשונה היהבהיסטוריה ייצוגהמוסלמים פרלמנטריבאלג'יריה לתושביהזכו המוסלמיםלייצוג של אלג'יריה,פרלמנטרי. עם זאת, המבנה הנציח את עליונות המתיישבים הצרפתים ושמר על האינטרסים שלהם{{הערה|שם=ynet|{{קישור כללי|כותרת=אלג'יריה מתוך מדינות העולם|כתובת=http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-8160-ODE2MF82NjM4NTgwNl8xNDg2ODM2MDAeq-FreeYaan,00.html|מידע נוסף=ב[[אנציקלופדיה ynet|אנציקלופדיית ynet]]}}}}. אמנם למוסלמים ניתנה הזכות להצביע לאספות המקומיות - אך הוקצו להם רק 40 אחוזים מהצירים. לאחר פרעות [[1948]] הוקמה אספה אלג׳יראית בת 120 צירים, שהוסמכה לדון בנושאים פנימיים, אך גם היא לא הורכבה באופן שוויוני. חצי מהצירים באספה נבחרו על ידי 464,000 אזרחים צרפתים יחד עם 58,000 נכבדים מוסלמים. החצי השני נבחר על ידי 1.4 מיליון בגירים מוסלמים בעלי זכות בחירה{{הערה|שם=תומאס|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר מרטין תומס|כותרת=The French North African Crisis: Colonial Breakdown and Anglo-French Relations, 1945–62|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=GUGBDAAAQBAJ&printsec|תאריך=[[2000]]|עמודים=32|מידע נוסף=[[הוצאת שפרינגר]]|שפה=אנגלית}}}}. אם לא די בכך, רוב נציגי האירופאים באספה היו ימניים בעלי השקפת עולם תקיפה{{הערה|שם=תומאס|}}{{הערה|שם=זלטנרייך|}}. המדיניות הצרפתית הבלתי שוויונית, ספגה ביקורת רבה. וכךמשקל גםרב חוסרניתן לחוסר הטיפול בבעיות היסוד באלג'יריה וכן במידתובמידת השלטון העצמי שניתן למקומיים. אי השוויון הפוליטי היה אחד המניעים המרכזים להתלכדות מוסלמים סביב אידאולוגיות לאומניות{{הערה|שם=זלטנרייך|}}.
[[קובץ:Fouille d'un Algérien par un soldat français.jpg|250px|ממוזער|חייל צרפתי עושה חיפוש על תושב אלג'יראי במהלך מלחמת אלג'יריה]]
ב-[[1 בנובמבר]] [[1954]], אשר כונה "[[יום כל הקדושים]] האדום", החלה מלחמת העצמאות של אלג'יריה{{הערה|שם=שמעוני|}}. באותו יום פרצו מהומות במספר מוקדים באלג'יריה, לאחר שבמדינה השכנה, תוניסיה, הורחבה האוטונומיה של התושבים המוסלמים. עם הזמן התברר כי אלו לא אירועים ספונטניים ונקודתיים אלא תנועת מרי מאורגת. המרידות אורגנו על ידי [[החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה]], המוכרת בקיצור '''FLN'''. בעקבות ה[[אפליה]] הקולוניאליסטית לאומנים אלג'יראים פנו למאבק מזוין נגד הצרפתים. אנשי החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה הובילו [[מחתרת]] מוסלמית מאורגנת וקשוחה ואנשיה צודדושצודדה בלאומיות [[סוציאליזם אסלאמי|סוציאליסטית אסלאמית]]. לאומיות, כנגד הקולוניאליזם הצרפתי, סוציאליזם, כנגד האפליה והניצול שחוו מהמתיישבים הצרפתים ו[[אסלאם]], כנגד הנצרות הקתולית לה התשייכוהשתייכו רוב הצרפתים. ההתנגדות כללה מלחמת גרילה ותקיפת בנייני ציבור, עמדות צבא ושלטון. הצרפתים הכניסו כוחות צבאיים ובהם כחצי מיליון חיילים למדינה. החיילים, בסיוע המתיישבים האירופאיים, החלו בפעולות נגד. צבא צרפת תקף שכונות וכפרים מוסלמיים, הפעיל הענשה קולקטיבית של כפרים אשר שיתפו פעולה עם המחתרת וכן לא פעם נעשו הפצצות, [[טרנספר]] ומעשי טבח באוכלוסיות שלמות.
כבר באותה השנה, החזית החלה בלחימה מחתרתית נגד הכיבוש הצרפתי. הללו תקפו מבני שלטון, עמדות ובסיסים צבאיים וכן אתרים ציבוריים. צעדים התקפייםהתקפות אלה מצד האלג'יראים היו , הלכה למעשה , תחילת מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד הקולוניאליזם הצרפתי. ההתנגדות כללה מלחמת גרילה ותקיפת אתרים ציבורים, עמדות צבא ומבני שלטון. בתגובה, הצבא הצרפתי הוביל כחצי מיליון חיילים לתוך גבולות אלג'יריה – יחס של חייל אחד לכל שני צרפתים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר נפתלי אילתי|כותרת=בצל המהפיכה: צרפת והיהודים, 1789-1989|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=9FsNAAAAIAAJ&q|תאריך=[[1990]]|עמודים=243|מידע נוסף=ספריית אלינר}}}}{{הערה|{{nrg|גלעד שר|למה לא אלג'יריה|330/019|[[24 בינואר]] [[2012]]|1|2}}}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[ישעיהו ליבמן|ישעיהו צ'ארלס ליבמן]]|כותרת=רצח פוליטי: רצח רבין ורציחות פוליטיות במזרח־התיכון|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=9twDAQAAIAAJ&dq|תאריך=[[1998]]|עמודים=25|מידע נוסף=[[עם עובד]]}}}}. הכוחות הצרפתיים בסיוע המתיישבים הקולוניאליסטים, החלו בפעולות תגמול ובניהם תקיפה של [[שכונה|שכונות]] ו[[כפר]]ים ברברים, [[ענישה קולקטיבית]] של כפרים שלמים אשר שיתפו פעולה עם ה[[מחתרת|מחתרות]], מעשי טבח, הפגזות ו[[העברת אוכלוסייה]] אזרחית . החיילים, בסיוע המתיישבים האירופאיים, החלו בפעולות נגד. צבא צרפת תקף שכונות וכפרים מוסלמיים, הפעיל הענשה קולקטיבית של כפרים אשר שיתפו פעולה עם המחתרת וכן לא פעם נעשו הפצצות, [[טרנספר]] ומעשי טבח באוכלוסיות שלמות. ▼
המלחמה באלג'יריה עמדה במרכז השיח הפוליטי בצרפת. בשלב זה הצרפתים נחלקו לשתי מחנות עיקריים, הראשון תמך בשחרור אלג'יריה והשני בשילובה המלא בצרפת. משמעותו שחרור אלג'יריה הוא מתן עצמאות מדינית, הסגת כוחות הצבא וחזרה בלתי נמנעת של אזרחיה האירופאים לצרפת. אינטגרציה לעומת זאת
על פי ההערכות נהרגו במהלך הלחימה כמיליון בני אדם, ו-2 מיליון נוספים היו לפליטים (כ-20% מהאוכלוסייה){{הערה|שם=סיקור ממוקד|}}.
▲כבר באותה השנה, החזית החלה בלחימה מחתרתית נגד הכיבוש הצרפתי. הללו תקפו מבני שלטון, עמדות ובסיסים צבאיים וכן אתרים ציבוריים. צעדים התקפיים אלה מצד האלג'יראים היו הלכה למעשה תחילת מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד הקולוניאליזם הצרפתי. בתגובה, הצבא הצרפתי הוביל כחצי מיליון חיילים לתוך גבולות אלג'יריה – יחס של חייל אחד לכל שני צרפתים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר נפתלי אילתי|כותרת=בצל המהפיכה: צרפת והיהודים, 1789-1989|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=9FsNAAAAIAAJ&q|תאריך=[[1990]]|עמודים=243|מידע נוסף=ספריית אלינר}}}}{{הערה|{{nrg|גלעד שר|למה לא אלג'יריה|330/019|[[24 בינואר]] [[2012]]|1|2}}}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[ישעיהו ליבמן|ישעיהו צ'ארלס ליבמן]]|כותרת=רצח פוליטי: רצח רבין ורציחות פוליטיות במזרח־התיכון|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=9twDAQAAIAAJ&dq|תאריך=[[1998]]|עמודים=25|מידע נוסף=[[עם עובד]]}}}}. הכוחות הצרפתיים בסיוע המתיישבים הקולוניאליסטים, החלו בפעולות תגמול ובניהם תקיפה של [[שכונה|שכונות]] ו[[כפר]]ים ברברים, [[ענישה קולקטיבית]] של כפרים שלמים אשר שיתפו פעולה עם ה[[מחתרת|מחתרות]], מעשי טבח, הפגזות ו[[העברת אוכלוסייה]] אזרחית.
[[נשיא צרפת]], [[שארל דה-גול]], הפגין מדיניות קשוחה כנגד המפגינים, אך לבסוף שוכנע במתן עצמאות לאלג'יריה. החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ונשיא צרפת החלו במשא ומתן ב-[[1961]] ושנה לאחר מכן אלג'יריה הכריזה על עצמאותה המדינית. נסיגת צרפת הובילה את הרוב המוחלט של תושבי אלג'יריה האירופאים והיהודים להגר ממנה{{הערה|שם=מלחמת אלג'יריה|}}.
|
