ויקיפדיה

ג'ורג' הרברט ווקר בוש – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
סקריפט החלפות ({{ס:|, לעיתים, מיסים, ]]), אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, הגהה, הסרה (דאז)
שורה 150:
בוש תכנן להתמודד לנשיאות מאז [[1985]], ונרשם כמועמד בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית באוקטובר [[1987]].{{הערה|שם=הערה שבע}} יריביו העיקריים בבחירות אלו היו הסנאטור [[בוב דול]] מ[[קנזס]], חבר בית הנבחרים [[ג'ק קמפ]] מ[[מדינת ניו יורק]], מושל [[דלאוור]] לשעבר [[פיט דופונט]], והמטיף ה[[אוונגליזם|אוונגליסטי]] ב[[טלוויזיה]] [[פט רוברטסון]].
 
אף על פי שנחשב למועמד מוביל בבחירות המקדימות, הגיע בוש רק למקום השלישי ב[[אספות הבחירה באיווה]], לאחר בוב דול ופט רוברטסון.{{הערה|[http://www.nytimes.com/1988/02/10/us/bush-and-simon-seen-as-hobbled-by-iowa-s-voting.html BUSH AND SIMON SEEN AS HOBBLED BY IOWA'S VOTING], באתר ניו יורק טיימס, 10 בפברואר 1988}} כפי שעשה רייגן ב-1980, בוש ארגן מחדש את צוותו והתרכז בניצחון ב[[הפריימריז בניו המפשייר|פריימריז בניו המפשייר]]. כשדול הוביל בניו המפשייר, החליט בוש לשדר תשדירים המראים את דול כתומך בהעלאת מסיםמיסים,{{הערה|[https://web.archive.org/web/20080424102704/http://www.history.com/minisite.do?content_type=Minisite_Generic&display_order=1&content_type_id=57687&mini_id=57351 New Hampshire: Picking A President], [[ערוץ ההיסטוריה]]}} והמומנטום של דול נבלם. לאחר הפריימריז, ניצבו בוש ודול יחד בהופעה תקשורתית משותפת, וכאשר המראיין שאל את דול האם יש לו משהו להגיד לבוש, אמר דול, בתגובה לתשדירים, "כן, תפסיק לשקר לגבי הרקורד שלי" בנימה זועמת. דבר זה פגע בקמפיין של דול לטובתו של בוש. בוש המשיך לנצח, וזכה גם בבחירות מקדימות רבות ב[[דרום ארצות הברית]].{{הערה|שם=הערה חמש}} לאחר שהתחילו השלבים המתקדמים של [[הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית]], [[סופר טיוזדיי]] לדוגמה, זכה בוש באופן גורף.
 
לקראת כינוס [[הוועדה הרפובליקנית הלאומית]] ב-1988, היו הרבה השערות לגבי בחירתו של בוש לעמיתו למרוץ. בוש בחר בסנאטור הצעיר [[דן קווייל]] מ[[אינדיאנה]], המועדף על ידי השמרנים. בוש, שמדי פעם מתחו עליו ביקורת על חוסר ההשפעה שלו בהשוואה לרייגן, נשא נאום נרגש בכינוס הוועדה הרפובליקנית הלאומית ב-1988. הנאום כונה "אלף נקודות האור" ("Thousand points of light"), ובו הוא תיאר את חזון אמריקה שלו: הוא תמך בהקראת שבועת האמונים לארצות הברית, התרת תפילות בבתי ספר ציבוריים, [[עונש מוות]], [[הזכות לשאת נשק]], והתנגדות להפלות. הנאום בוועדה כלל את התחייבותו המפורסמת של בוש: "קראו את שפתיי: לא עוד מסיםמיסים!".{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/november/9/newsid_3655000/3655368.stm 1988: Bush wins with 'no new taxes' promise], באתר [[BBC]]{{כ}}, 9 בנובמבר 1988}}{{הערה|ראו הערך ב[[וויקיפדיה האנגלית]] "[[:en:Read my lips: no new taxes|Read my lips: no new taxes]]"}}
 
מערכת הבחירות הכללית בין בוש ויריבו הדמוקרטי, [[מייקל דוקאקיס]], תוארה ב-[[2008]] כאחת הנאלחות, הגסות והסוערות ביותר בתקופה המודרנית. בוש האשים את דוקאקיס בזיהום [[נמל בוסטון]] כמושל [[מסצ'וסטס]].{{הערה|שם=הערה חמש}} בוש ציין גם כי דוקאקיס מתנגד ל[[חוק]] שיחייב את כל ה[[תלמיד]]ים להקריא את שבועת האמונים לארצות הברית, נושא שהיה חשוב לבוש ושהוזכר רבות בנאום קבלת מועמדותו לנשיאות. דוקאקיס הגיב ואמר שהוא ליברל גאה ושזאת לא בושה. בוש גם האשים את דוקאקיס בהשקפות חוץ ש"נולדו בהארוורד" – רמז ל[[אליטיזם]], לכאורה, של דוקאקיס.
שורה 158:
התנגדותו המוחלטת של דוקאקיס ל[[עונש מוות]] הובילה לשאלה חריפה שנשאלה במהלך העימותים הנשיאותיים. המנחה ברנרד שו שאל את דוקאקיס האם הוא יתמוך בעונש המוות אם אשתו, קיטי, תיאנס ותירצח.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20080406032116/http://www.debates.org/pages/trans88b.html The Second Bush-Dukakis Presidential Debate]|שמאל=כן}} תשובתו של דוקאקיס התרכזה בעיקר בחוסר ההשפעה של עונש המוות, והתשובה גרמה לו להיתפס כמתנשא.
 
בבחירות שנערכו ב-8 בנובמבר זכה בוש ברוב הקולות וב-40 מהמדינות בקרב הקול ה[[חבר האלקטורים|אלקטורלי]] .{{הערה|רן דגוני [[עפרה ישועה-ליית]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1988%2F11%2F09&id=Ar00103&sk=DCE30404 ג'ורג' בוש - נשיא ארצות הברית], [[מעריב]], 9 בנובמבר 1988}} הוא הצליח מאוד בפרוורי הערים הגדולות, אולם באזורים כפריים הוא זכה בפחות קולות מאשר רונלד רייגן. באופן מפתיע, בוש גם הפסיד ב[[איווה]]. [[וירג'יניה המערבית]] נשארה גם היא דמוקרטית. בוש ניצח רק בקושי ב[[מיזורי]]. גם במדינות כגון [[קנזס]], [[דקוטה הדרומית]] ו[[מונטנה]], הרפובליקניות, ההצבעה הייתה הרבה יותר צמודה – עקב המיתון החקלאי בתקופת רייגן. התמיכה הכי גדולה בבוש הייתה בדרום. הוא גם הצליח מאוד במדינות צפון מזרחיות והפסיד ב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] רק בקושי. הוא גם זכה ב[[דלאוור]]. למרות בנטסן, בוש זכה בטקסס. הזכייה של בוש ב[[קליפורניה]] היא הפעם האחרונה שרפובליקני זכה במדינה זו.
 
בוש היה המועמד הרפובליקני האחרון שזכה בכמה מדינות שמאז הוכרו בתור מעוזים דמוקרטים. מדינות אלו הן [[ורמונט]], [[מיין]], [[קונטיקט]], [[ניו ג'רזי]], [[דלאוור]], [[מרילנד]], [[פנסילבניה]], [[מישיגן]], [[אילינוי]] ו[[קליפורניה]]. הוא זכה ב-53.4% מהקולות – אחוז שאחריו אף מועמד לא עקף אותו. הוא גם היה המועמד האחרון שזכה ברוב הקולות עד לבנו ב-2004. אלו היו הבחירות האחרונות בהן הרפובליקנים זכו ברוב האלקטורים הצפוניים.
שורה 165:
 
=== נשיא ארצות הברית (1989–1993) ===
נשיאותו של בוש החלה ב[[צהריים|צהריי]] יום [[20 בינואר]] [[1989]], כאשר [[השבעת נשיא ארצות הברית|נשבע אמונים]] כ[[נשיא ארצות הברית|נשיאה]] ה-41 של [[ארצות הברית]], ותמה ארבע שנים לאחר מכן, ב-20 בינואר [[1993]]. בוש, חבר [[המפלגה הרפובליקנית]], נבחר לתפקידו לאחר ניצחון מוחץ על מועמד [[המפלגה הדמוקרטית]], [[מושל (ארצות הברית)|מושל]] [[מסצ'וסטס]] [[מייקל דוקאקיס]], במהלך [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית]] שנערכו ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988|1988]]. בוש נחל תבוסה בבחירות שלאחר מכן והוחלף במושל [[ארקנסו]] דאז, [[ביל קלינטון]], שזכה ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|1992]].
 
עניינים בינלאומיים עיצבו את נשיאותו של בוש. בוש ניווט את גמר [[המלחמה הקרה]] ובכך נכונו [[יחסי ארצות הברית-רוסיה]]. לאחר [[נפילת חומת ברלין]], דחף בוש בהצלחה ל[[איחוד גרמניה מחדש]]. בתוך זמן מועט יחסית, הצליח בוש לגבש [[קואליציה]] בינלאומית המורכבות מעשרות מדינות שאילצו את [[עיראק]] לסגת מ[[כווית]] והנהיג את ארצות הברית בפרט ואת הקואליציה במהלך [[מלחמת המפרץ]]. משלהי דצמבר 1989 עד לשלהי ינואר [[1990]], הוביל את [[הפלישה האמריקאית לפנמה]]. אף כי לא אושרר עד לאחר תום נשיאותו, חתם בוש על [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]], שיצר גוש סחר תלת-צדדי, המורכב מארצות הברית, [[קנדה]] ו[[מקסיקו]]. בוש לא הצטיין בידידותו לישראל. במשך רוב נשיאותו הייתה מקבילה לו [[ממשלת ישראל העשרים וארבע]] בראשותו של [[יצחק שמיר]], שלאחר [[התרגיל המסריח]] ושיבת [[המערך]] ל[[אופוזיציה]] האיצה את הבנייה ב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]], מה שעורר חמת ממשלו של בוש. [[יחסי ארצות הברית-ישראל]] הגיעו לשפל במהלך נשיאותו של בוש, שאופיין במשבר ה[[ערבות|ערבויות]].
 
מראשית כהונתו, בוש עמד בעיית [[חוב לאומי|החוב הלאומי]] של ארצות הברית. החוב נאמד ב-2.8 ביליון [[דולר אמריקני]] ב-1990, והגירעון גדל פי שלושה מאשר ב-[[1980]]. בוש הקדיש מאמציו ונמסר לבלימת את הגירעון, מתוך אמונה שאמריקה לא יכולה להמשיך להיות [[מעצמת-על]] בעולם מבלי לשקם את [[כלכלת ארצות הברית|כלכלתה]]. הוא החל במאמצים לשכנע את [[הקונגרס של ארצות הברית]], שנשלט בידי המפלגה הדמוקרטית, להעביר את ה[[תקציב]] ה[[פדרליזם|פדרלי]]. את עמיתיו הרפובליקנים ניסה לשכנע כי הדרך הטובה ביותר לבלימת הגירעון היא קיצוץ בהוצאות הממשלה, בעוד הדמוקרטים היו משוכנעים כי הדרך היחידה היא להעלות את המסיםהמיסים. בניין ה[[קונצנזוס]] היה קשה. בסופו של דבר, לבוש לא הייתה ברירה אלא להתפשר עם הקונגרס, ולהפר את הבטחת הבחירות שלו מ-1988 "קראו את שפתיי: לא עוד מסיםמיסים חדשים!".{{הערה|סטיבן ונט, [https://millercenter.org/president/bush/domestic-affairs ג'ורג' הרברט ווקר בוש: ענייני פנים], באתר מרכז מילר לעניינים ציבוריים {{באנגלית}}}}. הוא גם נאלץ לטפל במשבר החיסכון והלוואות המתמשך, שהוכח כמתחרה במשבר החוב הלאומי והגירעון באותה המידה.
 
אף על פי שנשיאותו נתפסה בתחילה גרועה למדי, קיימת הסכמה בין כל הקשת הפוליטית, כי נשיאותו של בוש הושפעה מהשלכות ותוצאות שלא יכול היה לשלטו בהן, איש מצפון והגיון, והראה יציבות בעידן של חוסר יציבות [[גאופוליטיקה|גאופוליטית]].{{הערה|ג'ף שיסול, [https://www.newyorker.com/news/news-desk/what-george-h-w-bush-got-wrong מה ג'ורג' הרברט ווקר בוש עשה לא נכון], באתר [[ניו יורקר]], 13 בנובמבר 2015 {{באנגלית}}}}. בסקר שנערך ב-[[2014]], בו השתתפו 162 עמיתים במחלקה לענייני נשיאים והרשות המבצעת של האגודה האמריקאית ל[[מדע המדינה]], דורג בוש (בצוותא עם [[הארי טרומן]] ו[[דווייט אייזנהאואר]]) כנשיא המוערך ביותר.{{הערה|ברנדון רוטינגאוס וג'סטין ווהן, [https://www.washingtonpost.com/news/monkey-cage/wp/2015/02/16/new-ranking-of-u-s-presidents-puts-lincoln-1-obama-18-kennedy-judged-most-over-rated/?noredirect=on&utm_term=.a71995046c59 דירוג חדש של נשיאי ארצות הברית הציב את לינקולן במקום הראשון ואובמה במקום ה-18; קנדי נשפט כנשיא שהוערך יתר על המידה], באתר [[וושינגטון פוסט]], 16 בפברואר 2015 {{באנגלית}}}}.
 
==== השבעה ====
שורה 178:
 
בנאום השבעתו אמר בוש: {{ציטוטון|אני עומד לפניכם ומקבל על עצמי את הנשיאות בשעה רבת תקוות. אנו חיים בתקופה של שלום ושגשוג, אך באפשרותנו לעשות זאת טוב יותר. רוח חדשה מנשבת ונראה שנולד עולם המתרענן בטעמה של החירות. בליבותיהם של האנשים, אם לא למעשה, ימיהם של הרודנים תמו. עידן הטוטליטריות חולף לו, השקפותיו המיושנות התנפצו כמו עלים הנושרים מעץ עתיק חסר חיים. רוח חדשה מנשבת והאומה המתרעננת בטעמה של החירות עומדת מוכנה להתקדם הלאה.{{הערה|
[https://web.archive.org/web/20040420073736/http://bushlibrary.tamu.edu/research/papers/1989/89012000.html Inaugural Address]}}{{הערה|[[עפרה ישועה-ליית]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1989%2F01%2F22&id=Ar00500&sk=6A3D7F10 ג'ורג'בוש בנאום ההכתרה: תקווה ליחסים טובים עם האופוזיציה, "לא הכל זוהר באמריקה"], [[מעריב]], 22 בינואר 1989}}}}
 
==== מינויים אישיים ====
שורה 185:
בוש השאיר אחדים מחברי [[הקבינט של ארצות הברית]] בממשלו של [[רונלד רייגן]], בהם [[מזכיר האוצר של ארצות הברית|מזכיר האוצר]] [[ניקולס בריידי]], [[התובע הכללי של ארצות הברית|התובע הכללי]] [[דיק תורנבורו]], ו[[מזכיר החינוך של ארצות הברית|מזכיר החינוך]] [[לאורו קבזוס]]. המינוי הבכיר הראשון שעשה בוש היה של מזכיר האוצר לשעבר [[ג'יימס בייקר]] ל[[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]]; בייקר היה ידידו הקרוב ביותר של בוש ושימש כ[[ראש סגל הבית הלבן]] תחת רייגן. בחירתו הראשונה של בוש לתפקיד [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|מזכיר ההגנה]], [[ג'ון טאוור]], נדחתה בידי [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאט]]. הדחייה הייתה הראשונה ב[[היסטוריה של ארצות הברית]] להינתן ל[[הנשיא הנבחר|נשיא נבחר]]. הנהגת [[מחלקת ההגנה של ארצות הברית]] ניתנה בסופו של דבר ל[[דיק צ'ייני]], ששימש בעבר כראש סגל הבית הלבן תחת הנשיא [[ג'רלד פורד]], ולימים יכהן כ[[סגן נשיא ארצות הברית|סגנו]] של הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש]]. חבר [[בית הנבחרים של ארצות הברית]] מטעם מחוז הקונגרס ה-31 של [[מדינת ניו יורק]], [[ג'ק קמפ]], מונה ל[[מזכיר השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית|מזכיר השיכון והפיתוח העירוני]] בעוד [[אליזבת דול]], רעייתו של [[בוב דול]] ו[[מזכיר התחבורה של ארצות הברית|מזכירת התחבורה]] לשעבר, מונתה ל[[מזכיר העבודה של ארצות הברית|מזכירת העבודה]].
 
בדומה למרבית קודמיו מאז [[ריצ'רד ניקסון]], בוש ריכז כוח ביצועי רב ב[[משרד הרשות המבצעת של נשיא ארצות הברית]]. ניו המפשייר [[מושל (ארצות הברית)|מושל]] [[ניו המפשייר]] [[ג'ון סונונו]], תומך נלהב של בוש במהלך מסע בחירתו לנשיאות ב-[[1988]], מונה לראש סגל הבית הלבן. סונונו פיקוח על מדיניות הפנים של הממשל עד להתפטרותו ב-[[1991]]. [[ריצ'רד דארמן]], לשעבר איש [[מחלקת האוצר של ארצות הברית|מחלקת האוצר]], מונה למנהל [[משרד הניהול והתקציב]]. [[ברנט סקוקרופט]] מונה ל{{ה[[היועץ לביטחון לאומי|יועץ לביטחון לאומי}}]], תפקיד שהחזיק גם בממשלו של הנשיא פורד. בעקבות [[פרשת איראן-קונטראס]], בוש וסקוקרופט ארגנו מחדש את [[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית]] כגוף חשוב למדיניות הביטחון הלאומי האמריקאית. סגנו של סקוקרופט, [[רוברט גייטס]], נודע כחבר בעל השפעה במועצה לביטחון לאומי. בעל השפעה רבה אחר על מדיניות החוץ של ממשל בוש היה גנרל [[קולין פאוול]], היועץ לביטחון לאומי לשעבר שנבחר ל[[יושב ראש המטות המשולבים]] ב-[[1989]].
 
החל מאמצע מאי 1991, פרסומים שליליים אודות ראש סגל הבית הלבן, ג'ון סונונו, שסיפרו על טיולים שערך במטוסי [[חיל האוויר של ארצות הברית]] על חשבון משלם המסיםהמיסים, התפרסמו באמצעי התקשורת. בוש לא רצה לפטר את סונונו מתפקידו אך בדצמבר 1991 האחרון התפטר מתפקידו. מזכיר התחבורה [[סמואל סקינר]], שזכה לשבחים על טיפולו ב[[אסון הנפט של אקסון ואלדז]], החליף את סונונו כראש הסגל. [[מזכיר החקלאות של ארצות הברית|מזכיר החקלאות]] [[קלייטון יוקר]] הצטרף גם הוא לממשל כיועץ הנשיא לענייני מדיניות פנים.
 
סגן הנשיא [[דן קווייל]] נהנה מקשרים חמים עם בוש, ולעתיםולעיתים שימש כקָשַׁר עם חברי [[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] שמרנים. עם זאת, השפעתו לא עלתה אל אלו של חברי סגל ופקידי ממשל אחרים כדוגמת בייקר וסונונו. התבטאויותיו בנושאים שונים וטעויותיו הרבות הפכו אותו לחוכא ואיטלולא בעיני התקשורת, וסקרי [[דעת קהל]] שנערכו באמצע [[1992]] הציגו כסגן הנשיא הכי הפחות פופולרי מאז [[ספירו אגניו]]. רפובליקנים אחדים קראו לבוש לבחור [[עמית למרוץ]] אחר, אבל בוש החליט שבחירת עמית למרוץ חדש תהא טעות.{{הערה|[https://www.senate.gov/artandhistory/history/common/generic/VP_Dan_Quayle.htm ג'. דנפורת' קווייל, סגן הנשיא ה-44 (1989-1993)], באתר [[הסנאט של ארצות הברית]] {{באנגלית}}}}.
 
{{תמונות מרובות
שורה 207:
==== מינויים משפטיים ====
===== בית המשפט העליון =====
בוש מינה שני [[שופט]]ים ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. ב-[[1990]] מינה בוש את שופט בית המשפט לערעורים עבור הסבב הראשון, [[דייוויד סוטר]] האלמוני-מה, במקומו של [[ויליאם ברנן]] הליברלי.{{הערה|ג'אן קרופורד, אריאן דה ווג ו[[ג'ייק טאפר]], [https://abcnews.go.com/Politics/SCOTUS/story?id=7477791&page=1 שופט בית המשפט העליון סוטר פורש לגמלאות], באתר [[ABC]]{{כ}}, 1 במאי 2009 {{באנגלית}}}}. סוטר היה מועמד לבית המשפט העליון בזכות מאמציו של ראש סגל הבית הלבן סונונו, יליד [[ניו המפשייר]], [[מדינות ארצות הברית|מדינה]] שכלולה תחת הסבב הראשון עליו אמון היה סוטר. מינויו של סוטר אושר בקלות והוא כיהן בבית המשפט העליון עד [[2009]], אך הצטרף לגוש הליברלי של בית המשפט, ואכזב קשות את בוש ותמכיו הרפובליקנים. ב-[[1991]] מינה בוש את [[קלרנס תומאס]] השמרן להחליף [[ת'ורגוד מרשל]], ליברלי ותיק ותקיף. תומאס, לשעבר ראש וועדה לשוויון זכויות בתעסוקה (EEOC), התמודד לתפקיד כמשולו ניצבת התנגדות כבדה בסנאט, וכן מצד שדולות תומכות-[[הפלה מלאכותית]] ו-[[NAACP|האגודה לקידום אנשים צבעוניים]]. מינויו נתקל בקושי נוסף כש[[אניטה היל]] האשימה את תומאס בכך ש[[הטרדה מינית|הטריד אותה מינית]] במהלך כהונתו כיו"ר ה-EEOC. מינויו של תומאס עבר בסנאט בהצבעה צרה ברוב של 52-48; 43 רפובליקנים ו-9 דמוקרטים הצביעו בעד מינויו של תומאס, בעוד 46 דמוקרטים ו-2 רפובליקנים הצביעו נגד המינוי. תומאס נהפך לאחד השופטים השמרנים ביותר בתקופתו.{{הערה|נינה טוטנברג, [https://www.npr.org/2011/10/11/141246695/clarence-thomas-influence-on-the-court השפעתו של קלרנס תומאס בבית המשפט העליון], באתר [[NPR]]{{כ}}, 11 באוקטובר 2011 {{באנגלית}}}}.
 
===== בתי משפט אחרים =====
נוסף על שני מינויו ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]], מינה בוש 42 שופטים לבתי המשפט לערעורים בארצות הברית ו-148 שופטים אחרים לבתי המשפט המחוזיים של ארצות הברית. בין מינויים אלו נמנה [[סמואל אליטו]], המכהן נכון ל-[[2018]] כשופט בבית המשפט העליון, וכן [[ווהן ווקר]], שנחשף מאוחר יותר לשופט הפדרלי ה[[הומוסקסואל]] המוצהר הראשון.{{הערה|דן לוין, [https://www.reuters.com/article/us-gaymarriage-judge/gay-judge-never-thought-to-drop-marriage-case-idUSTRE7356TA20110406 שופט הומוסקסואל שמעולם לא חשב על נישואין], באתר [[רויטרס]], 6 באפריל 2011 {{באנגלית}}}}. תחת רזומה המינויים המשפטיים של בוש ישנם מינויים אחדים השנויים ב[[מחלוקת]], שכן 11 ממועמדיו ל-10 משרות של שופטים פדרליים לא עברו בוועדת המשפטים של הסנאט, שנשלטה על ידי [[המפלגה הדמוקרטית]]. עם זאת, עם תום כהונתו של בוש, השופטים שמונו ביוזמת חברי המפלגה הרפובליקנית היוו את הרוב בכל אחד משלושה עשר בתי המשפט הפדרליים לערעורים.
 
==== מדיניות פנים ====
שורה 216:
בתחילת כהונתו, התמודד בוש עם הגירעונות התקציביים שהותיר אחריו רייגן. ב-1990 גדל הגירעון ב-220 מיליארד [[דולר אמריקני]] – פי שלושה מאז [[1980]]. בוש הקדיש את מאמציו לבלימת הגירעון. הוא ניסה לשכנע את הקונגרס (שנשלט בידי הדמוקרטים) לשמור על גבולות התקציב; בעוד הרפובליקנים מאמינים שהדרך הטובה ביותר לטפל במשבר הכלכלי היא קיצוץ בהוצאות הממשלה, הדמוקרטים היו משוכנעים שהדרך היחידה היא להעלות את ה[[מס]]ים. בוש עמד בפני בעיות רבות כשניסה להשיג [[קונצנזוס]] בנושא זה.{{הערה|שם=הערה עשר}}
 
בעקבות מאבק עם הקונגרס, ובאילוץ הרוב הדמוקרטי, נאלץ בוש להעלות את מס ההכנסה; כתוצאה מכך, רפובליקנים רבים חשו נבגדים משום שבוש הבטיח לא להעלות מסיםמיסים במסע הבחירות שלו מ-1988. בגלל רגשות נקם נגד בוש, הדפו חברי קונגרס רפובליקנים את הצעתו של בוש, שעיגנה בחוק את קיצוץ ההוצאות ואת העלאות המס שיצמצמו את הגירעון ב-500 מיליארד דולר במשך חמש שנים.{{הערה|דייוויד לווסקי, [[רויטרס]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/?href=MAR%2F1983%2F05%2F06&page=2&entityId=Ar00206#panel=search&search=1 נחתם הסכם בין ג'ורג' בוש לקונגרס על קיצוץ בתקציב], [[מעריב]], 1 באוקטובר 1990}} תוכנית הקיצוץ אומצה ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] בתום ישיבה סוערת בת 21 שעות, ולאחר מכן אושרה גם ב[[סנאט של ארצות הברית]]. התוכנית כללה העלאות במחירי ה[[דלק]], והמסים, והטילה מסיםמיסים חדשים על [[משקה חריף|משקאות חריפים]], [[טבק השיח]] ו[[טיסה|טיסות]].{{הערה|רויטרס, [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1990%2F10%2F28&id=Ar00904&sk=5DD399C6 הקונגרס אישר צמצום הגירעון ב-500 מיליארד], מעריב, 28 באוקטובר 1990}} הוא קיבל דרישות נוספות של הדמוקרטים – מסיםמיסים גבוהים יותר והוצאות נוספות, מה שהרחיק אותו מהרפובליקנים והוביל לירידת הפופולריות שלו. מאוחר יותר אמר בוש שהוא מעולם לא רצה לחתום על הצעת החוק.{{הערה|שם=הערה עשר}}
 
לקראת סוף ימי הקונגרס ה-101, הגיעו הנשיא וחברי הקונגרס לפשרה בנוגע ל[[תקציב]] שהגדילה את שיעור המס השולי והפסיקה את הפטור ממס הכנסה גבוה. על אף שהוא דרש תחילה צמצום מס רווחי ההון, הוא התרכך בנושא זה. הסכם זה עם ההנהגה הדמוקרטית בקונגרס היה נקודת מפנה בנשיאות בוש – הפופולריות שלו בקרב הרפובליקנים מעולם לא חזרה להיות גבוהה.{{הערה|שם=הערה חמש}} אמריקה נכנסה ל[[מיתון]], שנמשך חצי שנה. תוכניות ממשלתיות רבות, בתחום ה[[רווחה]] לדוגמה, גדלו.{{הערה|שם=הערה עשר}} עם עליית שיעור ה[[אבטלה]] בשנת 1991, חתם בוש על הצעת חוק המספקת הטבות נוספות למובטלים.{{הערה|שם=הערה חמש}} שנת 1991 עמדה בסימן של "רה-אורגניזציה" של חברות רבות, שהובילו לפיטוריהם של מספר ניכר של עובדים. רבים מהמובטלים היו רפובליקנים עצמאיים, שהאמינו כי עבודתם בטוחה.
שורה 223:
 
===== חוקים מרכזיים =====
[[קובץ:Bush signs in ADA of 1990.jpg|ממוזער|הנשיא בוש חותם על "חוק האמריקאים עם מוגבלויות" ב-[[26 ביולי]] [[1990]] ב[[האליפסה|אליפסה]]. ]]
ב-1990, חתם בוש על [[חוק האמריקאים עם מוגבלויות]]. החוק יצר הגנות משפטיות נגד [[אפליה]] כלפי אנשים עם [[לקות|לקויות]].{{הערה|אנדרו גלאס, [http://www.politico.com/story/2010/07/george-hw-bush-signed-americans-with-disabilities-act-july-26-1990-040205 George H.W. Bush signed Americans With Disabilities Act, July 26, 1990], באתר [[פוליטיקו]], 26 ביולי 2010}} החוק גם דרש ממעבידים ומדירות ציבוריות "חדרי אירוח ולינה נגישים" עבור [[נכות|נכים]].{{הערה|שם=הערה חמש עשרה|[http://library.cqpress.com/cqresearcher/document.php?id=cqresrre1991122700 The Disabilities Act], באתר CQpress{{כ}}, 27 בדצמבר 1991}} החקיקה עברה ברוב מוחלט של שני בתי [[הקונגרס האמריקני]], אם כי חלק מחברי הקהילה העסקית התנגדו לו, מחשש לעלותן של הדרישות.{{הערה|שם=הערה חמש עשרה}} בוש, שבנו ניל סבל מ[[דיסלקסיה]], הזדהה עם תנועת זכויות הנכים וניסה לתמוך בחקיקה דומה במהלך מסע הבחירות ב-1988.{{הערה|שם=הערה חמש עשרה}}
 
שורה 238:
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], מנהיג [[פנמה]], [[מנואל נורייגה]], היה בן ברית של [[הממשל הפדרלי של ארצות הברית|הממשל האמריקני]] ושל ה-[[CIA]]. מאוחר יותר הוא הואשם ב[[ריגול]] לטובת [[פידל קסטרו]] וב[[הברחה|הברחת]] [[קוקאין]] לארצות הברית, פעילות [[פשע מאורגן]] ו[[הלבנת כספים]], והיה לאחד האנשים הידועים ביותר באמריקה ואוזכר באופן תדיר בעיתונות. המאבק להדחתו מהשלטון החל בימי ממשל רייגן, כאשר הוטלו סנקציות כלכליות על המדינה; חלק מהסנקציות כללו איסור על חברות אמריקאיות ועל הממשלה לשלם תשלומים לפנמה והקפאת 56 מיליון דולר מכספי פנמה ב[[בנק]]ים אמריקאיים. רייגן שלח יותר מ-2,000 [[חייל]]ים אמריקאים לפנמה.{{הערה|שם=הערה שמונה|ג'יין פרנלקין (2001), [http://andromeda.rutgers.edu/~hbf/panama.htm PANAMA - BACKGROUND AND BUILDUP TO INVASION OF 1989], [[אוניברסיטת ראטגרס]]}}
 
במאי 1989 התקיימו בפנמה [[בחירות]] דמוקרטיות, שבהן נבחר [[גיירמו אנדרה]] לנשיאות, אך התוצאות בוטלו אז על ידי ממשלת נורייגה. בתגובה, שלח בוש 2,000 חיילים נוספים למדינה. הם החלו לבצע תרגילים צבאיים קבועים בשטח פנמה (תוך הפרה של הסכמים קודמים). בוש סגר את ה[[שגרירות]] והשיב את ה[[שגריר]] מפנמה ושלח לשם כוחות נוספים כדי להכין את הדרך לפלישה הקרובה.{{הערה|שם=הערה שמונה}} נורייגה תמך בניסיון [[הפיכה צבאית]] באוקטובר והתעלם מ[[הפגנה|הפגנות]] נגדו. כשאיש שירות אמריקאי נורה בידי הכוחות הפנמיים בדצמבר 1989,{{הערה|סוכנויות הידיעות בוושינגטון וב[[פנמה סיטי]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1989%2F12%2F19&id=Ar00600&sk=4F3F3045 בוש: ארצות הברית שוקלת אופציות נגד פנמה עקב הריגת הקצין], [[מעריב]], 19 בדצמבר 1989}} הורה בוש ל-24,000 חיילים לפלוש למדינה במטרה להדיח את נורייגה מהשלטון.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20080411093018/http://www.defenselink.mil/specials/secdef_histories/bios/cheney.htm Richard B. Cheney], באתר [[מחלקת ההגנה של ארצות הברית]]}} הכוחות האמריקאיים השיגו את השליטה במדינה וגיירמו אנדרה הושבע לנשיאות.{{הערה|ראסל בייקר, [http://www.nytimes.com/1990/01/03/opinion/observer-is-this-justice-necessary.html OBSERVER; Is This Justice Necessary?], באתר ניו יורק טיימס, 3 בינואר 1990}} נורייגה נכנע לארצות הברית והורשע ונאסר בגין עבירות [[סחר בסמים]] ו[[סחיטה (עבירה)|סחיטה]] באפריל 1992.{{הערה|[http://www.globalsecurity.org/military/ops/just_cause.htm Operation Just Cause]|שמאל=כן}} הנשיא בוש ו[[הגברת הראשונה של ארצות הברית|הגברת הראשונה]] [[ברברה בוש|ברברה]] ביקרו בפנמה ביוני 1992, כאות תמיכה לממשלת פנמה שהוקמה לאחר הפלישה.
 
===== ברית המועצות =====
[[קובץ:Bush Gorba P15623-25A.jpg|ממוזער|250px|בוש ומנהיג ברית המועצות [[מיכאיל גורבצ'וב]] ב[[הלסינקי]], 9 בספטמבר 1990]]
{{ראו גם|התפרקות ברית המועצות}}
ב-[[1989]], זמן קצר לאחר [[נפילת חומת ברלין]], נועד בוש עם [[נשיא ברית המועצות]] [[מיכאיל גורבצ'וב]] ב[[ועידת פסגה]] שנערכה ב[[מלטה]]. הממשל היה בלחץ עז להיפגש עם הסובייטים, אך לא כולם מצאו כי [[פסגת מלטה]] היא צעד נכון; היועץ לביטחון לאומי ברנט סקוקרופט, בין היתר, חשש מן הפסגה ואמר כי ייתכן שהפסגה נערכת "בטרם עת" וגם [[קונדוליזה רייס]], אז מנהלת המחלקה לעניינים מזרח אירופאים ב[[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית|מועצה לביטחון לאומי]] ועוזרת מיוחדת לנשיא לענייני ביטחון לאומי, הביעה את חששותיה מהפסגה. אבל מנהיגי [[אירופה]], ביניהם [[פרנסואה מיטראן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]], עודדו את בוש להיפגש עם גורבצ'וב.{{הערה|[http://nsarchive2.gwu.edu//coldwar/interviews/episode-24/rice1.html ראיון עם קונדוליזה רייס], [[אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון]], 17 בדצמבר 1997 {{באנגלית}}}} ב-[[2 בדצמבר|2]] וב-[[3 בדצמבר]] 1989 נכנע ללחצי המנהיגים השונים והחליט לקיים את ועידת הפסגה.{{הערה|[http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1989%2F11%2F02&id=Ar01400&sk=4C71600C הפיסגה הימית], [[מעריב]], 2 בנובמבר 1989}}{{הערה|למידע נוסף, ראו הערך "[[:en:Malta Summit|Malta Summit]]" ב[[וויקיפדיה האנגלית]]}} אף כי לא נחתמו הסכמים, נראתה הפגישה במידה רבה חשובה. כשנשאל על [[מלחמה גרעינית]], הגיב גורבצ'וב: {{ציטוטון|הבטחתי ל[[נשיא ארצות הברית]] כי [[ברית המועצות]] לעולם לא תתחיל [[מלחמה]] נגד ארצות הברית, ואנו רוצים שיחסינו יתפתחו בצורה כזו שתפתח אפשרויות רבות יותר לשיתוף פעולה ... זו רק ההתחלה, אנחנו רק בתחילת דרכינו, דרך ארוכה לתקופת שלום ארוכה.{{הערה|[http://www.nytimes.com/1989/12/04/world/the-malta-summit-transcript-of-the-bush-gorbachev-news-conference-in-malta.html The Malta Summit; Transcript of the Bush-Gorbachev News Conference in Malta], באתר ניו יורק טיימס, 4 בדצמבר 1989}}}} הפגישה נודעה כצעד חשוב לסיום [[המלחמה הקרה]].{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/december/3/newsid_4119000/4119950.stm 1989: Malta summit ends Cold War], באתר [[BBC]]}}
 
פסגה נוספת התקיימה ביולי 1991, שבה נחתמה [[האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי]] על ידי בוש וגורבצ'וב ב[[מוסקבה]]. האמנה הייתה הסכם הנשק העיקרי הראשון מאז [[הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני]] שנחתם על ידי רייגן וגורבצ'וב ב-[[1987]]. בוש תיאר את האמנה לצמצום השק האסטרטגי כ"צעד משמעותי קדימה בהפגת חצי מאה של חוסר אמון".{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/july/31/newsid_4582000/4582773.stm 1991: Superpowers to cut nuclear warheads], באתר [[BBC]]}} לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] ב-1991, הכריזו בוש וגורבצ'וב על שותפות אסטרטגית בין ארצות הברית ל[[רוסיה]], שסימנה את סוף המלחמה הקרה.
שורה 343:
ממשל בוש חתר להפרדת [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] ממאמצי הקואלציה הבינלאומית בעיראק, שהובלו בהנהגתו. הממשל ראה בגלישת סכסוך זה איום על אחדות הקואליציה הבין-ערבית שהקים ובכך לשים לאל את חזונו לייסוד סדר עולמי חדש ויציב.{{הערה|אברהם בן צבי, '''ארצות הברית בזירה הבינלאומית מאז 1945''', 2006, עמ' 204}} סדאם חוסיין ניסה לערער את הקואליציה ולערב את ישראל במלחמה כאשר [[ישראל במלחמת המפרץ|כאשר שיגר טילים אל עבר ישראל]]. השקפה זו של ממשל בוש נבעה משום שתגובה צבאית מצד [[צה"ל]] הייתה מעיבה על החברות הערביות בקואליציה, שבין כה וכה פגעו ביחסיהן עם עיראק.{{הערה|שם=הערה שלישית|אברהם בן צבי, '''מטרומן ועד אובמה''', 2011, עמ' 194}} על רקע זה, הופעלו ב[[וושינגטון הבירה]] משאבים רבים בכל שלבי המלחמה במטרה להבטיח את מידורה של ישראל מהלחימה, ושהסכסוך הישראלי-ערבי לא ישפיע על זירת המפרץ. מדיניות זו של ממשל בוש צלחה, וישראל נשארה מחוץ למלחמה בכל המישורים תוך שהיא משקיפה מנגד על ההתרחשויות וארצות הברית דואגת שלא תנסה להשפיע במישרין על מהלכן, על אף הפגיעה בריכוזי אוכלוסיית ישראל.{{הערה|שם=הערה שלישית}}
 
לנוכח הפרובוקציות העיראקיות שנועדו להתגרות בישראל ולגרום לערעור אחדות הקואליציה, נקט [[הבית הלבן]] של בוש "מדיניות הבלגה" כלפי ישראל. המדיניות התבטאה באספקה מואצת של [[MIM-104 פטריוט]] ליירוט [[טיל קרקע-קרקע|טילי קרקע-קרקע]] עיראקיים מדגם [[סקאד]],{{הערה|[[עמנואל רוזן]] ורן דגוני, [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1990%2F03%2F11&id=Ar00202&sk=553CC6E6 "ישראל תקבל טילי 'פטריוט' לחיסול טילים בליסטיים באוויר"], [[מעריב]], 11 במרץ 1990}}{{הערה|עמנואל רוזן, [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1990%2F10%2F23&id=Ar00405&sk=9A54B75F "ישראל תקבל טילי פטריוט בתוך 3 חודשים"], [[מעריב]], 23 באוקטובר 1990}} ופריסתם בישראל בצוותא עם צוותי [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] לראשונה בתולדות ישראל; ההבטחה לפצות את ישראל בהיקף של כ-650 מיליון [[דולר אמריקני]]; והנכונות לשתף את ישראל במידע לווייני התרעתי אודות שיגורי הטילים.{{הערה|שפי גבאי ורן דגוני, [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1991%2F01%2F03&id=Ar00101&sk=89F590CA ארצות הברית מסרה לישראל מידע על שיגור טילי סקאד בעיראק], מעריב, 3 בינואר 1991}} ממשל בוש הוסיף לאיים על עיראק, בתגובה לכך שתקפה את ישראל ב[[נשק כימי]], בתקיפה ישראלית [[נשק להשמדה המונית|לא-קונבנציונלית]] נגדה. איומים אלו נשמעו מפיו של [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית]], [[דיק צ'ייני]], ב-[[2 בפברואר]] 1991.{{הערה|[[שי פלדמן]], "ההרתעה הישראלית במבחן מלחמת המפרץ", בתוך: '''מלחמה במפרץ: השלכות על ישראל''', [[ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב]], 1991, עמ' 177 ו-185}}
 
=== ועידת מדריד ===
שורה 388:
=== הסכסוך הישראלי-פלסטיני ===
{{ראו גם|הסכסוך הישראלי-פלסטיני}}
טרם כניסתו לתפקיד, בכובעו כ[[הנשיא הנבחר|נשיא נבחר]], אמר בוש כי אינו מתכנן יוזמת שלום חדשה למזרח התיכון.{{הערה|[[רויטרס]], [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1988%2F12%2F27&id=Ar00203&sk=F4906889 ג'ורג' בוש: איני מתכנן יוזמת שלום חדשה למזרח התיכון], [[מעריב]], 27 בדצמבר 1988}} ב[[מסיבת עיתונאים|מסיבת העיתונאים]] העשירית שלו, שנערכה ב-[[7 באפריל]] [[1989]], נשאל בוש בדבר השקפותיו על [[המזרח התיכון]], והאם הוא רואה עצמו מעורב בסוגיות המזרח-תיכוניות במהלך כהונתו. הוא הצהיר שיתערב אם יחוש "שהשתקעות בענייני המזרח התיכון יסייעו לפתירת את בעיית השלום במזרח התיכון", אך הוסיף כי "אין זו עת בה שליחויות מרובות מצד הנשיא וממשלו יכולות להיות מועילות בתהליך השלום". בוש הצהיר כי האלימות ב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] מעוררת דאגה בממשלו וכי הוא מקווה שביקוריהם של ראש ממשלת ישראל שמיר ושל [[נשיא מצרים]] [[חוסני מובארכ]] בוושינגטון "קידמו את התהליך במשורה".{{הערה|[https://bush41library.tamu.edu/archives/public-papers/285 מסיבות העיתונאים של הנשיא, 7 באפריל 1989], באתר [[הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] {{באנגלית}}}}
 
ב-[[21 ביוני]] 1990 הודיע ​​בוש על הפסקת הדיונים האמריקאים עם [[הארגון לשחרור פלסטין]] בגין אי-נכונותו של הארגון לגנות [[פיגוע טרור]] פלסטיני כושל נגד ישראל (שבוצע במסגרת [[האינתיפאדה הראשונה]], בנוסף לחוסר ענישה מצדו כלפי מבצעי הפיגוע. בוש הודה כי ההחלטה, שנתקבלה על פי המלצת מזכיר המדינה [[ג'יימס בייקר]], צפויה לשכך את הקיצונים באש"ף האנטי-אמריקאים שהובילו את ההתקפה וציין כי הדיאלוג בין ממשלו לאש"ף יתחדש באופן מידי עם יגנה הארגון את התקיפה ויעניש את מבצעיה.{{הערה|תואמס ל. פרידמן, [https://www.nytimes.com/1990/06/21/world/bush-calls-off-us-plo-talks-citing-arab-raid.html בוש קטע את שיחות אש"ף-ארצות הברית], באתר ניו יורק טיימס, 21 ביוני 1990}}
שורה 411:
 
== הערכה לפועלו ==
בשנת 1990, נבחר בוש ל[[איש השנה של המגזין "טיים"|איש השנה]] של [[מגזין טיים]].{{הערה|אבי רן, [איש השנה של שבועון "טיים" - ג'ורג' בוש כפול שתיים], [[מעריב]], 30 בדצמבר 1990}} ב-[[1993]], הצטרף בוש ל[[מסדר האמבט]] כאביר הצלב הגדול בהוראת [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת]].{{הערה|[https://web.archive.org/web/20080530062826/http://www.royal.gov.uk/output/page4883.asp Honours: Order of the Bath]|שמאל=כן}}
 
[[קובץ:North American Free Trade Agreement (NAFTA) Kickoff 01.jpg|ממוזער|250px|הנשיא לשעבר ג'ורג' הרברט ווקר בוש בחברת הנשיא [[ביל קלינטון]] בהתחלת יישום [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]], 14 בספטמבר 1993]]
שורה 420:
בוש נכנס לנשיאות כשהוא מבטיח המשכיות של שנות רייגן וכשהוא מתקדם בזהירות. הוא לא דגל בשינוי קיצוני או הכריז על תוכניות מקומיות גורפות. הוא הוגבל בידי [[גירעון]] [[תקציב]]י גדול ובידי [[הקונגרס האמריקאי]] שהיה ברובו [[המפלגה הדמוקרטית|דמוקרטי]].{{הערה|שם=הערה שתים עשרה|[https://millercenter.org/president/bush/impact-and-legacy ג'ורג' הרברט ווקר בוש: השפעה ומורשת], באתר Miller Center of Public Affairs {{באנגלית}}}} מבקריו טענו שממשלו היה חסר חזון ולא העביר את גישתו באופן יעיל לציבור. אף על פי שבוש זכה להישגים פנימיים בולטים, כדוגמת [[חוק האמריקאים עם מוגבלויות]] ותיקוני חוק האוויר הנקי, עיקר פעילותו נחשבת בענייני החוץ.
 
לנשיאי ארצות הברית יש בדרך כלל שליטה רבה יותר על [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]] מאשר מדיניות הפנים, וכך היה במידה רבה במהלך נשיאותו של בוש. בוש הרכיב צוות דומיננטי של יועצים, בהם [[ג'יימס בייקר]], [[דיק צ'ייני]], [[ברנט סקוקרופט]] ו[[קולין פאוול]], ויחד הם פיקחו על הישגיו המשמעותיים.{{הערה|שם=הערה שתים עשרה}} בוש היה בעל אופי שמרני ולא הרגיש בנוח עם שינויים דרסטיים וגדולים, והעדיף לשמור על יציבות ורוגע. מאפיינים אלה סייעו לו להוביל את ארצות הברית בתקופת מעבר [[גאופוליטיקה|גאופוליטית]]. אף שלממשל בוש לא הייתה שליטה רבה על התגלגלות האירועים בעולם, תגובותיו ומהלכיו עזרו למנוע תוהו ובוהו ב[[עולם]].{{הערה|שם=הערה שתים עשרה}} הנשיא בוש הראה כי הוא יכול לפעול באופן חד צדדי (ב[[פנמה]] למשל), וגם כי היה מסוגל להקים קואליציה בינלאומית גדולה ומגוונת (כמו ב[[מלחמת המפרץ]]).{{הערה|שם=הערה שתים עשרה}} הבוחרים האמריקנים לא האמינו כי הנשיא בוש מטפל בענייני פנים. כמה ממבקריו מתחו ביקורת על כך שלא "מכר" את הישגיו בבחירות ועל כך שניהל מסע בחירות לא יעיל ב-[[1992]].{{הערה|שם=הערה שתים עשרה}} הוא ניער ממנו את האגף השמרני של [[המפלגה הרפובליקנית]] במגוון דרכים, כולל הפרת הבטחתו לא להעלות מסיםמיסים ולצמצם הוצאות [[צבא]]יות, והשמרנים הרגישו שהוא בגד במורשתו של רייגן.
 
== הספרייה הנשיאותית ==
שורה 478:
* {{IMDb|nm0124132|ג'ורג' הרברט ווקר בוש}}
* {{קישור חיצוני|קישור=https://dmoztools.net/Society/History/By_Region/North_America/United_States/Presidents/Bush%2C_George_Herbert_Walker/|כותרת=ג'ורג' הרברט ווקר בוש|אתר=באתר [[המדריך הפתוח]]|שפה={{באנגלית}}}}
*[https://www.cbsnews.com/pictures/george-hw-bush/ גלריית תמונות מחייו של בוש], באתר CBS
 
=== רשתות חברתיות ===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ג%27ורג%27_הרברט_ווקר_בוש"