טיבוע המשחתת אילת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון טעות הקלדה, תיקנתי דקדוק תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
מ ויקיזציה |
||
שורה 22:
ב[[מלחמת ששת הימים]] כבשה ישראל את חצי האי [[סיני]]. לאחר המלחמה נפרסו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של [[תעלת סואץ]], אך הגזרה הצפונית שמול [[פורט סעיד]] לא נכבשה במלחמה וקו [[הפסקת האש]] בים יצא מ[[רומני (סיני)|רומני]] ועבר בקו האורך 32:30 מזרח. לאחר המלחמה קיים [[חיל הים הישראלי]] שגרה של סיורי [[ביטחון שוטף]] מול חופי עזה וסיני וסיורי 'הפגנת ריבונות' מול פורט סעיד. הסיורים נערכו באמצעות [[טרפדת|טרפדות]], ה[[קורבטה]] [[אח"י נגה (ק-22)]] ושתי המשחתות [[אח"י יפו (ק-42)]] ו[[אח"י אילת]]. סיורי הפגנת הנוכחות בסמוך לפורט סעיד הגיעו עד טווח [[מים טריטוריאליים|המים הטריטוריאליים]] - 12 [[מיל ימי]] מהחוף המצרי (כדי להצדיק את הירי העלו המצרים טענה שהמשחתת התקרבה עד 10 ק"מ מהחוף.
ב-[[11 ביולי]] [[1967]] התרחש בסמוך לרומני [[קרב רומני (קרב ימי)|קרב רומני]] בין כוח של חיל הים הישראלי, ובו [[משחתת]] ושתי [[טרפדת|טרפדות]], לבין שתי טרפדות של [[חיל הים המצרי]]. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו הטרפדות המצריות מה[[טורפדו]] שנשאו על סיפונן. מרבית אנשי הצוות המצרים נהרגו ולכוחות ישראל לא נגרם נזק.
אף על פי שתוצאות קרב רומני היוו הצלחה והפגנת נוכחות מרשימה, נדרשו המשחתות להמשיך במשימה של "הפגנת ריבונות" בצורה של נוכחות גלויה למצרים. בלא שהיו להן אמצעי הגנה נגד טילי ה-[[SS-N-2 סטיקס]], הן קיימו את הסיורים בתחום טווח הירי גלויות לתחנת המכ"ם החופית. תעלת סואץ הייתה חסומה ולא הייתה בעיית זיהוי. הרצון של המצרים לנקמה על אובדן הטרפדות באותו אזור והקלות היחסית לניצול היתרון הקרבי בנשק הטילים החדיש גברו על החשש ממכה ישראלית חוזרת, שאכן הגיעה.
==הפלגת אח"י אילת==
ב-[[20 באוקטובר]] [[1967]] הפליגה המשחתת אח"י אילת, בפיקוד [[סא"ל]] [[יצחק שושן]], לסיור "הפגנת ריבונות" באזור פורט סעיד, כשעל סיפונה 199 אנשי צוות וחניכי קורס קציני {{מונחון|גנ"ק|מקצוע בחיל הים הכולל גילוי, ניווט וקשר בכלי שיט}}. המשחתת שמרה על מרחק מהחוף ולא נכנסה למים טריטוריאליים.
==פעילות המצרים==
שורה 65:
'''הצוות במים''' - כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות המשחתת בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להישאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות.{{הערה|משה לוי, '''הנשמה ה-48''' עמ' 140}} עומק הים במקום לא היה רב ושקיעת המשחתת יצרה מערבולת קטנה שמיד שככה. במכלי המשחתת בעת הפגיעה היו כ-300 טון דלק. חלק מהדלק שהיה מסוג 'פיול שחור' עלה לפני המים וכל השוחים נצבעו בשמנוניות שחורה. הים היה שקט יחסית וטמפרטורת המים הייתה בסביבות 25 מעלות{{הערה|לפי בדיקה של [[המכון לחקר ימים ואגמים]], נרשמה טמפרטורת מי הים ב-15 באוקטובר 1967 של 25.1 מעלות}} קצב ה[[היפותרמיה]] נמוך. בשלב זה ארעה ההתפוצצות האחרונה. ההדף גרם לחלק מבין הניצולים ששהו במים פגיעות פנימיות קשות. הם הרגישו כאבי בטן אך לא ידעו את פשרם.
'''תאורה ורפסודות הצלה''' - לאחר כשעה הגיעו מטוסי [[ווטור]] של [[חיל האוויר הישראלי]] שהנירו את האזור ומטוסי [[נורד 2501 נוראטלס|נורד]] שהטילו רפסודות הצלה מתנפחות. על רפסודה אחת שנתפסה עלו כעשרים ניצולים.{{הערה|סא"ל קלמן כץ [http://moreshetyamit.net/?p=3169 עדות אישית מטביעת אח"י אילת]}}
'''שירה בציבור''' - אחד מהניצולים במים התחיל לשיר ולאט לאט הצטרפו האחרים. השירה מלבד התרומה המורלית סייעה גם לאתר ולקבץ יחד את הצפים במים. אחרי זמן מה דעכה השירה ומישהו החל לקרוא ואליו הצטרפו כולם {{ציטוטון|[[שמע ישראל|שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד]]}}{{הערה|משה לוי, '''הנשמה ה-48''' עמ' 145}}
שורה 114:
===לקחים ואחרית דבר===
בעת טיבוע אח"י אילת היה חיל הים הישראלי בתהליך שינוי [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] הימית, שכבר היה בעיצומו במשך מספר שנים. במקום הפעלת מעט יחידות לחימה גדולות ורב-תכליתיות בטכנולוגיה של [[מלחמת העולם השנייה]], אשר נמצאה בנחיתות מודגשת מול אויב מתחדש בזירה הימית, החל בשנת 1965 חיל הים בתהליך הצטיידות בהרבה ספינות מהירות נושאות נשק קטלני בכמות ואיכות שתאפשר עדיפות קרבית ביזמה התקפית.
האיום של [[טיל ים-ים|טילי ים–ים]] היה ידוע ולא היה לו מענה. המשחתות כבר לא היו ראויות לשמש כיחידות לחימה. עצם קיומן בסדר הכוחות היה מכשלה. לא היה צורך להמתין להטבעת המשחתת כדי לתת חשיבות להקניית יכולת התגוננות מפני טילי ים-ים מונחי מכ"ם. מבנה הכוח הימי החדש התבסס על [[ספינות סער]] ונבנה בתפישה המבצעית שליחידת הלחימה הבודדת תהיה עדיפות לפגוע ולא להיפגע מכלי שיט האויב ולהסתפק בכלי שיט הקטן ביותר האפשרי, כדי לרכוש הרבה יחידות לחימה. התפיסה הוכיחה את נכונותה כאשר ב[[הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום הכיפורים]] נחל חיל הים הצלחה מלאה בכל קרבות הטילים בים התיכון.
שורה 152:
[[קובץ:PikiWiki Israel Eilat ship memorial in Haifa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אנדרטה]] לזכר לוחמי [[אח"י אילת]] שעוצבה על ידי [[יגאל תומרקין]] ב[[חיפה]]]]
{{ערך מורחב|אנדרטה לזכר חללי המשחתת אילת}}
ב-[[27 באוקטובר]] [[1971]], במלאת ארבע שנים לטיבוע "אילת", נחנכה ב[[אשדוד]] [[אנדרטה]] לזכר 47 חללי המשחתת.{{הערה|{{דבר||נחנכה אנדרטת חללי אח"י "אילת"|1971/10/28|00206}}}} לאחר זמן הפכה
במספר ערים ומושבות נקראו רחובות בשם '''אח"י אילת''' בהם [[אילת]], [[אשדוד]], [[נתניה]], [[קריית חיים]], [[קריית מוצקין]], [[כפר סבא]] ו[[כפר יונה]].
שורה 158:
===רשימת הרוגי הטיבוע===
{|border="1" align="center" class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
! colspan="3" | שמות 47 אנשי הצוות שנהרגו בטיבוע תפקידיהם ומקום מצבתם{{הערה|מקור הרשימה: אתר יזכור, והספר
|-
| '''דרגה ושם''' ||'''תפקיד'''||'''מקום קבורה'''
שורה 379:
* קרני בילו, '''אח"י אילת''' הוצאת מפקדת חיל הים באמצעות [[הוצאת משרד הביטחון|ההוצאה לאור – משרד הביטחון]],
* יצחק שושן, '''הקרב האחרון של המשחתת אילת''', [[ספרית מעריב]], תשנ"ד
* משה לוי, '''הנשמה ה-48''', מהדורה ראשונה מערכות, 1981. מהדורה שלישת הוצאת מלים מדברות, 2017.▼
* משה לוי, פרק '''האצבע של המשחתת''', בספר '''סילבי לא מתאימה''', [[קונטנטו דה סמריק|הוצאת קונטנטו]], 2015, עמ' 58 -71.
* '''תחקיר היסטורי מפורט על זהות מטביעי המשחתת אילת באוקטובר 67.''' "אוקטובר" מצרים 24 ביוני 1984.
שורה 388 ⟵ 387:
* [[עמוס גלבוע]], '''מר מודיעין''' אהרלה >האלוף אהרון יריב >ראש אמ"ן, [[הוצאת משכל]] ידיעות ספרים 2013 עמ' 348–349.
* נירית שפאץ, '''פצע מדמם''' שחזור עם אריה מרמרי, מקומון 'כל זיכרון' 1 בדצמבר 2017, ע'30–31.
▲* משה לוי, '''הנשמה ה-48''', מהדורה ראשונה מערכות, 1981. מהדורה
==קישורים חיצוניים==
| |||