יעקב ששפורטש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-17 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון)
אלימיט (שיחה | תרומות)
שורה 28:
באותו זמן החלה תנועת המשיחיות של [[שבתי צבי]] לקנות אחיזה אצל נפשות מתרבות והולכות, והוא עמל בכל כוחו לשכנע את ההמונים לא לנהות אחרי "מצג השווא", כהגדרתו, של שבתי צבי. בספרו הגדול "ציצת נובל צבי" (ד' חלקים) אותו השלים בהמבורג בשנת תל"ג ([[1673]]) הוא פורס את כל המאורעות הקשורים בשבתי צבי, אך הספר לא נדפס בחייו, ואף לאחר מכן, עד ל[[שנות ה-50 של המאה ה-20]], לא נדפס בשלמותו. קיצור מהספר, תחת השם "קיצור ציצת נובל צבי" (נערך על ידי ה[[יעקב עמדין|יעב"ץ]]) יצא בשנת תצ"ז ([[1737]]) ביחד עם ספר ה[[שו"ת]] שלו, "אוהל יעקב". בשנת תמ"ד ([[1684]]) חזר לאמסטרדם, שם עמד ב[[ראש ישיבה|ראש ישיבת]] "עץ חיים" ולאחר פטירת הרב [[יצחק אבוהב דה-פונסיקה]] מילא את מקומו ברבנות עדת הספרדים. נפטר באמסטרדם, ב[[ד' באייר]] [[תנ"ח]] ([[1698]]) ונקבר בבית הקברות הפורטוגזי [[בית חיים|בית חיים באודרקרק]] שליד אמסטרדם ומצבתו נשארה שלמה עד היום. את מקומו ברבנות הקהילה מילא רבי [[שלמה די אוליוירה]].
 
התברר שהאגרות נגד שבתי צבי שהדפיס בספרו היו חריפות בהרבה מהאגרות ששלח בפועל. מתברר כי בדיעבד ניסה ששפורטש להעלים את העובדה שבמשך תקופה מסוימת היה יחסו שלו לשבתאות [[אמביוולנטי]]{{הערה|1=ישעיה תשבי במבוא למהדורה המדעית של ציצת נובל צבי (מוסד ביאליק: ירושלים 1954 התשי"ד) "כתבי היד ודפוסי הקיצור" עמ לט-מד, בעיקר עמ' מד. בצורה ציורית יותר מופיע אצל גרשום שלום בספרו על שבתאי צבי והתנועה השבתאית ( עם עובד: תל אביב תשי"ז) עמ 470 . א' גרוס במאמרו על דמותו של ר' יעקב ששפורטש טוען שזה שר' יעקב הסתפק בשבתאות לפני אינו סותר לכך שמתי שראה שהשבתאות זה רע אזי יצא נגדה בחריפות להראות לכל עם ישראל איך להתייחס אליה ובכלל טוען במאמר שתשבי וגרשום שלום מציירים את נפשו של ר' יעקב ששפורטש לפי המושגים שלהים ולא של ר' יעקב בעצמו}}, אם כי יכול להיות שבאגרות האמיתייםאותן שלח בפועל פחד להגיד את דעתו האמיתית כנגד השבתאות שהייתה אז נחלת הרבה מהעם ואנשים שהתנגדו לה סבלו הרבה מאנשיה ולכן כתבה בצורה פחות חריפה.
 
יחסו החריף והמתנצח בא לידי ביטוי גם במשא ומתן הלכתי, ובמכתב לרבי [[שאול מורטירה]] הוא כתב: "אף שתראה אותי דופק על שעריך בידיים עסקניות ובכתיבה תמה, לא בעבור כבודי כי אם בעבור כבוד תורת אלוקינו לגלות האמת, כאשר דרכי עם כל גדולי ורבני הגלילות אשר עמי ימתיקו סודם בכתב ובעל פה, וכתביהם מארץ מרחקים לשאול דעתי" (אוהל יעקב דף י"א עמוד ב). דבריו היו בעיניו כאמת מוחלטת שאין לערער אחריה.