הריסת בתי מחבלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 56:
== יישום המדיניות בפועל ==
 
=== 1967 – 2000 ===
מדיניות הריסת בתי מחבלים החלה כבר בשנת [[1967]]. בימי [[האינתיפאדה הראשונה]] נעשה השימוש בה לדבר שבשגרה. על פי הנתונים, בתקופת האינתיפאדה הראשונה הרסה מדינת ישראל כ-300 בתים ואטמה עוד כ-200.
מדיניות הריסת הבתים פחתה באופן ניכר עם סיום האינתיפאדה הראשונה, וחזרה שוב בשנת [[2000]] עם פרוץ [[האינתיפאדה השנייה]].
 
=== שימוש במדיניות בשנים 2000 עד 2005 ===
 
במהלך [[האינתיפאדה השנייה]] ([[2000]]–[[2005]]) חידשה ישראל את מדיניות הריסת הבתים למחבלים ושולחיהם לצרכי [[לחימה בטרור]]. גל [[פיגועי התאבדות בישראל]] ו[[טרור פלסטיני]] יומיומי ב[[יהודה, שומרון ועזה]] גרם לצה"ל להרוס בתים רבים, הן לצרכים מבצעיים והן לשם הרתעת המחבלים ושולחיהם, ואלו המסייעים להם. מאחר שהריסת הבתים נעשתה בשטח עוין, בתקופה בה הפלסטינים הפעילו טרור אינטנסיבי ב[[יהודה, שומרון ועזה]], כמו גם נוכחות חמושים רבים ו[[מטען חבלה|מלכודות נפץ]] בזירות הפעולה, את עיקר הריסות הבתים ביצע [[חיל ההנדסה הקרבית]] באמצעות [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|דחפורי D9 משוריינים]] ואת השאר באמצעות [[חבלה (פעילות מלחמתית)|פיצוץ המבנה]].
שורה 68 ⟵ 65:
מחקר שערכו ה[[פרופסור]]ים אפרים בן-מלך, קלוד ברבי ואסטבן קלוד מצא ששיטה זו הצליחה להפחית את כמות הפיגועים ב-11.7–14.9 [[אחוז]]ים.{{הערה|שם=ניו-רפובליק|1= Yishai Schwartz, [http://www.newrepublic.com/article/120506/study-israels-home-demolitions-policy-works-it-moral Israel Destroys Homes to Deter Terrorists. A New Study Says It Works—But Is It Moral?], New Republic, December 8, 2014}} בין השנים [[2000]]–[[2005]] נהרסו 538 בתי מחבלים מתאבדים במסגרת מדיניות זו.{{הערה|שם=ניו-רפובליק}}
 
=== הפסקת השימוש בה ב-2005 ===
בסוף [[2004]], אחרי [[האינתיפאדה השנייה|גל פיגועים רצחני]] והריסת מאות בתי מחבלים ללא הצלחה בבלימת הטרור לחלוטין, ומנגד תסיסה פוליטית מצד [[שמאל פוליטי בישראל|ארגוני שמאל בישראל]] ו[[ארגוני זכויות אדם]], מינה ה[[רמטכ"ל]] [[משה יעלון]] צוות בראשותו של ראש [[אגף תקשוב]] בצה"ל, אלוף [[אודי שני]]. בתחילת ינואר [[2005]] קבע הצוות כי לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, אפקט ה[[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] שהושג בתחילת הדרך, נשחק לאורך זמן עד כי לא השפיע על המחבלים.{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|ב-2005: צה"ל קבע ויעלון קיבל - הריסת בתי מחבלים אינה מרתיעה|4536731|1 ביולי 2014}}.}} קביעה זו, והירידה במפלס הטרור, הביאה לצמצום במספר הריסות בתי מחבלים.
 
שורה 75 ⟵ 71:
{{ציטוט|תוכן=כאשר התקיים עוד דיון... פנה הנשיא [[אהרן ברק|ברק]] בפתח הדיון לפרקליט שייצג את המדינה ושאל אותו אם הוא "מודע להלכי הרוח של בית המשפט". כאשר השיב הפרקליט בחיוב, אמר לו הנשיא כי הוא מבקש ממנו "להיכנס לאווירה של בית המשפט". ולמען הסר ספק, הוסיף הנשיא בעל פה כי שלא כבעבר, כיום הוא רואה טעם רב בדעת המיעוט של השופט [[מישאל חשין|חשין]] בסוגית הריסות הבתים.|מקור=ד"ר דוד זכריה, '''קולו הזך של הפיקולו: בית המשפט העליון, דיאלוג ומאבק בטרור''' (2012), עמ' 62}}
 
=== חידוש השימוש במדיניות ב-2014 ===
ביוני [[2014]] אישר [[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]] להרוס את ביתו של הנאשם ברצח ברוך מזרחי, זיאד עוואד וביתו פוצץ. בסוף יוני 2014, זמן קצר אחרי גילוי הגופות של [[רצח שלושת הנערים|שלושת הנערים שנרצחו]], הרס צה"ל חלק מהבתים של החשודים ברצח, [[חמולת קוואסמה|קוואסמה]] ואבו עיישה., ובאוגוסט המשיך בכך, לאחר שנדחתה עתירה לבג"ץ נגד ההריסה. בעקבות [[הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה]] ב[[הר נוף]] בו נרצחו 4 מתפללים בידי שני מחבלים פלסטינים מ[[ג'בל מוכאבר]], הנחה ראש הממשלה את כוחות הביטחון להרוס את ביתם, אך הריסת הבית נדחתה, עקב עתירה ל[[בג"ץ]] שהגישו [[שמאל רדיקלי בישראל|ארגוני שמאל רדיקלי]]. ב-[[31 בדצמבר]] [[2014]] דחה בג"ץ את רוב העתירות ואישר להרוס את רוב בתי המחבלים, למעט בית המחבל ש[[התנקשות|התנקש]] ב[[יהודה גליק]], מאחר שגליק שרד את הירי.{{הערה|{{הארץ|רויטל חובל|בג"ץ דחה את העתירה נגד מדיניות הריסת בתי מחבלים|1.2527119|31 בדצמבר 2014}}.}}