הבדלים בין גרסאות בדף "ביות האוגר הזהוב"

התאמה לערך באנגלית
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(התאמה לערך באנגלית)
[[קובץ:Golden hamster side 1.jpg|ממוזער|האוגר הזהוב, הידועMesocricetus גם כאוגר הסוריauratus]]
'''ביות האוגר הזהוב''' החל בשנתבסוף 1930.המאה ה־18, כשחוקרי טבע סיווגוהו כ[[אוגר זהוב|האוגראוגר הזהוב]], הידוע גם כאוגר הסורי (או בשמוובשמו המדעי: Mesocricetus auratus). בשנת 1930, [[ביות|בוית]]חוקרים מתחום הרפואה לכדו אוכלוסייה של אוגרים זהובים למטרות הרבעה על במקורמנת כדילערוך לשמשעליהם [[ניסויים בבעלי חיים|חיית מעבדהניסויים]],. ולאחרתהליכי מכןביות ביססנוספים אתהפכו מעמדואותו כל[[חיית מחמד]] פופולרית.
 
סביבתו הטבעית של האוגר הזהוב נמצאת באזור קטן בצפון־מערב [[סוריה]] שליד העיר [[חלב (עיר)|חלב]]. הוא תואר לראשונה במדע במהדורה השנייה (שפורסמה ב־1797) של הספר "[[ידיעת הטבע של חלב]]", ספר שנכתב ונערך על ידי שני רופאים סקוטים שחיו בסוריה. האוגר הזהוב הוכר כמין נפרד לראשונה בשנת 1839. בשנת 1930, מדען שחיפש חיות מעבדה למטרת מחקר מדעי לכד את האוגרים הזהובים הראשונים שהפכו לחיות מעבדה. מדענים הרביעו את האוגרים הללו, ובסביבותובמהלך 1938שנות ה-30 שלחו את צאצאיהם למעבדות שונות ברחבי העולם. בארצות הברית, לא יאוחר מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, תעשיית אוגרים מסחרית החלה לספק אוגרים לשימוש במעבדות, ובה בעת להגדיל את ה[[פופולריות]] שלהם כחיות מחמד. בשנים שלאחר מכן, משלחות נוספות בחזרה לסוריה לכדו אוגרים נוספים במטרה להגדיל את הגיוון הגנטי בקרב אוכלוסיות האוגרים שהתחלקו בין מרביעי המין.
 
אוגרים זהובים פראיים הופכים למבויתים לאחר כמהמספר ימים מלכידתם. כמו כן, אוגרים פראיים מסתגלים לחיים בשביה במהירות ומשגשגים בתנאי מעבדה.
==קִטלוגו כמין נפרד==
[[קובץ:Russell Patrick 1726-1805.png|ממוזער|127x127px|[[פטריק ראסל]]]]
[[קובץ:George Robert Waterhouse - Maguire.jpg|ממוזער|135x135px|[[ג'ורג' רוברט ווטרהאוס]]]]
דבר הדפוס הראשון הידוע שתיאר את האוגר הזהוב היה בנוסח משנת 1797 של [[פטריק ראסל]] ובמהדורה השנייה של הספר "[[ידיעת הטבע של חלב]]", שהוא ספרו של אחיו למחצה ([[אלכסנדר ראסל]]) שפורסם לראשונה ב־1756. אלכסנדר ראסל היה רופא סקוטי שחי בסוריה מ־1740 עד 1750 או 1755, וכאשר היהוכשהה ב[[חלב (עיר)|חלב]], תיעד את ידיעת הטבע של האזור. פטריק ראסל עבר לחלב ב־1750 ונשאר שם עד 1781, וכמו אחיו גם הוא עסק בתיעוד ידיעת הטבע. לא ידוע מי מהם כתב את תיאור האוגר בשביל הספר. ייתכן שפטריק לקח אותו מרשימותיו של אלכסנדר שלא פורסמו, או שפטריק בעצמו כתב אותו והוסיף אותו למהדורה השנייה.
 
בספר, האוגר מתייחס ל"Mus Cricetus Linn. S.N. p 82: Hamster, Buffon (H.N. XIII. p177)", מה שאומר שהוא קוטלג בו כחיה הזהה ל[[אוגר אירופי|אוגר האירופי]] כפי שתיארו אותו [[ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון|ז'ורז-לואי לקלר דה בופון]] ו[[קארולוס ליניאוס]].
 
בשנת 1839, במפגש של [[החברה הזואולוגית של לונדון]], [[ג'ורג' רוברט ווטרהאוס]] תיאר את האוגר הזהוב כמין חדש. זיהויו של החיה אירע לאחר פגישה ב־1835 כ[[אוצר (מקצוע)|אוֹצֵר]] המוזאון של החברה הזואולוגית של לונדון, שבו תפקידו היה לטפל בדגימות של יונקים. גוף החיה שבמוזאון הפך ל[[טיפוס (ביולוגיה)|טיפוס המייצג]] של המין החדש. לא ידוע מי אסף את הדגימה ומי תרם את גופה למוזאוןלמוזיאון. כיום אוגר ראשון זה נמצא באחריות [[המוזיאון הבריטי]], לאחר שנרכש ביחד עם שאר אוספי החברה הזואולוגית של לונדון ב־1853.
 
בשנת 1902, [[אלפרד נירינג]] חקר דגם שמור של אוגרת זהובה מ[[המוזראוןמהמוזיאון הארכאולוגי של האוניברסיטה האמריקאית בביירות|מוזאון ביירות]]. בשנת 1898, הוא הגדיר וביסס את הסוג [[Mesocricetus]] והגדיר מחדש את האוגר הזהוב כ"Mesocricetusכ־Mesocricetus auratus''".''
 
==לכידת אוגרים חיים==
אהרוני כבר היה מודע לקיומו של האוגר הזהוב, ולאחר פנייתו של אדלר תכנן ללכוד אוגרים זהובים בטבע ולהביאם לו. אהרוני נעזר במדריך סורי מקומי, ג'וֹרג'יוּס, שקיבל מידע בשמו ממנהיג מקומי (השייח' אֶל־בֶּלֶד) על מקום הימצאותם המשוער של אוגרים. ב־12 באפריל 1930, השייח' קרא לאהרוני ולג'ורג'יוס לפגישה שהביאה לתפיסת האוגר הזהוב. כך תיאר אותה אהרוני:
 
{{ציטוט|תוכן=באסיפה רַבָּתִי־עַם הוחלט לעדור ולחפש את המזיק הזה חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ, באחד משדות־התבואה הטובים ביותר, שאותו איווה האוגר למושב לו. השיך שכר פועלים אחדים, ואלה חפרו במקומות שונים והחריבו חלק לא קטן משדה־התבואה. אחרי עבודה מפרכת משך שעות אחדות הצליחו להעלות מעומק שני מטרים וחצי „קן” שלם מרופד יפה, ובו אם ואחד־עשר בניה! כולם הוכנסו למצודת־חולדות גדולה, שקוטרה היה בערך שלושים וחמישה סנטימטרים. בחושבו שהאם תרחם את פרי־בטנהּ, תָּחֹן את צאצאיה ותֵינִיקם, הכניס ג׳ורג׳יוס את כל־המשפחה לתוך המכלא. אך חזון ליבו הוכזב [...] דרווין המשיל תמיד „פראים” לחיות רמות־דרגה, למשל – לקופים אנושיים. הרעיון הזה עלה על ליבי בראותי, שאם האוגר (שרץ, שדרגת־היוחסין שלו אינה „רמה”) הקשתה את ליבה, ותמלוק באכזריות־חֵמָה את ראש בר־בטנהּ, שקרב אליה ביותר (מידת כל ולד הייתה אז שני ס"מ וחצי כמעט). אהבת־אם טבעית זה המריצתה לטרוף את בנה יקירה: „מוטב לו, לוולדי, שיומת מהיותו עצם־בוחַן, שיתעלל־בו אחד מבני המין האנושי המקולל!”. כראות ג׳ורג׳יוס את עלילת־הרשע הזאת מיהר להוציא את האם הורגת ילדיה (כי בוודאי הייתה קוטלת את כולם!) וישימנה בבקבוק הציאן־קלי להמיתה בו.|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
 
לאחר שהיו ברשותו אם האוגרים ו־11 ילדיה, אהרוני נשאר עם עשרה. בזמן לכידת האוגרים, עיני הגורים עדיין לא נפתחו מחמת גילם. אהרוני ואשתו דאגו לאוגרים במהלך הביאם בחזרה אל האוניברסיטה. עם זאת, כל האוגרים ברחו, וכאשר אהרוני החזיר אותם, הוא נשאר עם תשעה גורים. אהרוני העביר אותם לחיים בן מנחם, מייסד מחלקת החיות באוניברסיטה העברית. בן מנחם שם את האוגרים בקופסה עם תחתית מעץ, ואהרוני תיאר את מה שקרה בהמשך:
 
{{ציטוט|תוכן=בהיוודע לו דבר השבר הגדול (פליטת חמישה אוגרים, שנקבו את הנסרים של קרקעית־הכלוב והבקיעו אל התא!) התחלחל. מי שלא ראה את בהלת המנהל למשמע בשורת־איוב זה ולמראה הַשְּׁאִיָּה הזאת, לא ראה ביעות, תמהון־לב ושיממון מימיו... נדתי לו, ריחמתי עליו. מבוכתו גדלה, בְּתָאֲרִי לו את קשי הוצאתו של הכרסמן הזה מתעלומות האדמה, את יקרת־מציאותו של החי הנחמד הזה, שבכל כדור־הארץ לא מצא לו נווה מתאים יותר מפינה נידחת אחת שבין ארם־צובא וחומץ!.. כל פקיעי החשש היבש כל חבילות הקש, כל חומרי־הַגּבָבָה [...]|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
 
החיפוש המקיף ביותר לא הצליח למצוא את האוגרים שברחו, מה שאומר שנשארו שלוש נקבות וזכר אחד בידיים אנושיות. הזכר הרג את אחת מהנקבות. אהרוני הטיל ספק ביכולותיהם של האוגרים הנשארים להוליד צאצאים, ובן מנחם ניסה שיטת הרבעה חדשה. אהרוני תיאר את תוצאותיה:
 
{{ציטוט|תוכן=כל מי שטעם טעם שמחה אמיתית, שמחה בת־מרומים, רק הוא יכול היה להרגיש את חדוותנו, שעמלֵנו בלא מְצָרִים לא היה לשווא. המטרה הנעלה הושגה! עתה יהיה מין־אוגר אחד, שֶׁיִפְרֶה ויִרְבֶה גם בשבי, ויהיה נוח לבחינות ולניסיונות אין־חקר במעבדה! ואפשר שהאוגר הזה יפתח פעם דף חדש בחוכמת־הרפואה למחלה אנוּשה־נואשה, שלא נודעה לה עוד כל ארוכה!? מנהל בית־החיות התמסר לגידול הפעוטות באהבה ובכישרון הראויים לתהילה. במקום מים הושקתה גם האם חלב, הידוע עוד מימי סיסרא ביתרונו על המים. הבנים הולידו והבנות ילדו בנים ובנות „לאין מספר”. וביד הרצון היה זה (לא ביד המקרה!) להרבות את זרע האוגר שמוצאו מארם־צובא, בכל חלקי־התבל, והכול מאם אחת! מה־רבו מפלאותיך, אל!|מקור=ישראל אהרוני, "זיכרונות זואולוג עברי", כרך א, "האוגר הזהוב"|אנגלית=}}
 
במהלך שנה אחת בלבד, שתי הנקבות והזכר האחד הולידו 150 צאצאים. אדלר היה הראשון שקיבל חלק מהם, והוא ומדען אחר פרסמו את המחקר הראשון שנעשה בעזרת אוגרים סוריים ב־1931.
1,182

עריכות